לא סתם שמתי את הבלוג תחת הקטגוריה "סיפורים"....
אני כותבת סיפורים, וחלק מהם יעלו לבלוג.
התחלתי סיפור קצר (יחסית אלי XD) שקוראים לו "העפיפונים"....
אז זאת ההתחלה שלו:
הכל התחיל ביום בהיר אחד, שבו נסעה נטלי הביתה עם אביה בחזרה מבית הספר. נטלי ראתה מהחלון 2 יצורים שמעופפים מעל חוף הים- אחד אדום, והשני כחול.
היא לא ידעה מה הם היצורים המוזרים האלו, אבל היא העדיפה לנחש. אולי הם יצורים שבאו לבשר דברים טובים? או שאולי הם מביאים איתם בשורות רעות...?
נטלי לא ידעה מה בדיוק הם עושים, ומה המטרה שלהם, אבל היא גם לא יכלה לשאול. היא רצתה, אבל לא יכלה.... היא לא יכלה פיזית. נטלי היא אילמת.
9 שנים אילמות... רק אחיה הקטן, הוא כן דיבר. והיא קינאה בו כל כך! היא היתה כותבת מה היא רוצה על לוח מחיק, שאיתו הלכה לכל מקום. לפעמים היו מתעלמים ממנה. אבל הוא? הוא יכול לצעוק, לבכות, לכעוס, והכי חשוב... הוא יכול לשפוך את רגשותיו. היא לא... היא רק כותבת יומן, אבל גם זה לא מספיק. היא רוצה לספר לאמא את החוויות מבית הספר, כמו דניאל אחיה, אבל... לאמא אין זמן לקרוא.... היא עובדת קשה, ואבא כמעט לא נמצא בבית, ודניאל יכול לדבר איתם בזמן שהם עושים משהו אחר.... אבל היא לא!
היום היה שקט באוטו, כי דניאל הלך לחבר מיד אחרי בית הספר. אבא נוסע לפגישה בשלוש, ואמא חוזרת בשבע בערב, מה שאומר שהיום אורה באה. אורה היא הבייבי סיטר של נטלי ודניאל. היא היתה רק בת 16, אבל היא היתה מקסימה. אורה הבינה את רגשותיה של נטלי טוב מכולם, ותמיד ישבה איתה ואת דניאל גירשה לראות טלוויזיה או משהו.... אורה אהבה את נטלי, והיא אהבה אותה.
מקווה שאהבתם ;)
ממני,
Me, Myself
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: