בפארק העירוני מֵי אגם רוגעים.
מיני בעלי כּנף, בנחת שם שטים.
לפתע מהוּמה, כּיתת בנים פורצת,
מאחוריה, על המִדְרֶכֶת,
מִשְׂתָּרֵךְ לו לאיטו - מוֹרם,רבּם ומחנכם.
רעש, געש מהוּמה, מְצַוְּחִים הנערים
והרבּי - מתיישב על הספסל, מעיין בדף גמרא.
והנערים בּלי דרך ארץ, צועקים ומשחיתים.
שקיות אוכל, מיני טינופת, לאגם הם משליכים.
זה מצא לו צב מִשחק,
מתחרה עם חברו, מי מהם אוֹתוֹ,
רחוק יותר יבעט.
האם יש פה אלוהים? הו אלוֹהֵי הטבע, אלוֹהֵי כל חי,
מעונשם של אֵלֶה, רַבָּם עדיין לא פּטוּר, אהה.
יושב לו המחנך - מעיין בדף גמרא.
ולפתע קם לו נער, אל המַדְגֵּרָה –
חיש הוא מתגנב.
על ביציה אמא אווזה דוגרת, גם האבא קצת עוזר.
אץ הנער, אותם מפריח, על הביצים קופץ, שובר.
קליפות, חלקי עוּבָּר, חלמון, לרוב -
בשצף קצף, מפזר שם שייגץ רַע.
ומורו הרבּי, פֵּאוֹתיו הוא מְגַלְגֵּל , מעיין בדף גמרא.
רואה זאת סַב זָקֵן בפארק.
צועק, זועק הוא אל הנער, איך זה לא תֵּבוֹשׁ?
מְרַצֵּחַ בּרוּאֵי אל, כיצד כִּיפָּה תַּחְבּוֹשׁ?
רודף, מֵניף הסַב את הַמַקֵּל,
מַעֲשֵׂי הנער מְסַכֵּל.
רעש מהומה בפארק, מעשֵי שטן.
רע ומר שם, רע.
והרבּי, אוי לרבּי, מעיין בדף גמרא.
אם יש פּה אלוהים, הו אלוֹהֵי הטבע,
אלוהֵי כל חי,
כשיבוא היום ונשמת הרבי אליו תגיע,
אל הרבּי יתבּוֹנן כּלִמְרַצֵּחַ, שחינך שם דּוֹר קְלוֹקֵל.
האם יִדּוֹן אותו האֵל?
ואולי, אם שם בִּכלל נמצא,
יָחוֹן אותו האֵל, בשל קריאה בּדף גמרא.
***
חג החנוכה הוא מן החגים המעטים, שבו תלמידי הישיבות יכולים לצאת ולטייל בטבע. אולם מסתבר, שלחלק ממוריהם ומלוויהם, אין כל מושג בתיכנון טיולים, בבטיחות וגם לא בפיקוח על התנהגות פרועה של התלמידים. השיר למעלה הוא בהשראת מקרה אמיתי, שלצערי נפוץ למדי.
ביולי 2010, נערים חרדים שטיילו בהרי ירושלים, גרמו לאחת הדליקות הגדולות שארעו באזור הרי ירושלים, שבה נשרפו יותר מ-1,000 דונם חורש טבעי. השריפה פרצה באזור מעיין עין חינדק שלמורדות אבן ספיר - ומשם מיהרה האש להתפשט, בשל הרוחות המערביות החזקות והגיעה במהירות לכיוון המושבים אורה ועמינדב. האש שהגיעה לגובה 20 מטרים, הקיפה את הכבאים, שנאלצו להימלט. הדליקה המשיכה להתפשט והגיעה עד לחניון התחתון של בית החולים הדסה עין כרם, שם עלו באש 23 רכבים. המשטרה מיהרה לסגור צירים, והחלה לפנות תושבים מאורה ומעמינדב וכמעט היה צורך לפנות את כל החולים בהדסה.
בחקירה התברר: נערים שטיילו באזור גרמו לדליקה - וברחו.
והרי תזכורת לכותרת הכתבה שפורסמה:
בני 15 הודו: אחראים לאש בירושלים
שני תלמידי ישיבה בני 15הודו היום במשטרה כי הם אלה שהבעירו אתמול מדורה בהרי ירושלים – המדורה שהפכה לשריפה הגדולה שאיימה על בית החולים הדסה עין כרם. תושב אחד המושבים באזור שראה את הנערים אומר: הם מחאו כפיים כשראו את האש מתפשטת
"כיתה של נערים חרדים כבני 15 טיילה בעין חינדק. על פי החשד, הם שיחקו באש וכשראו כי השריפה יוצאת משליטה עזבו מבלי להזעיק עזרה. אגב, הם המשיכו לטייל בירושלים. במשטרה איתרו את התלמידים ועיכבו אותם לחקירה. במקביל, נבדק חשד כי המבוגרים שליוו אותם לא עשו דבר."
נניח שילדים הם ילדים, כיצד יתכן שהמלווים שלהם כל כך חסרי אחריות?
האם זהו החינוך המעולה שהם מקנים לתלמידיהם בישיבות?
מדוע המעורבים לא הועמדו לדין או נענשו? האם זהו עוד אחד מהתיקים שנסגר בשל חוסר ענין לציבור?
אם היתה זו מכוניתי שנשרפה בין 23 המכוניות, הייתי תובע את ראשי הישיבה בתביעה אזרחית. מדוע תמיד מוותרים להם?
ולבסוף אסיים בבקשת סליחה ומחילה מאותם אלה שאינם כאלה.
חג שמח!