חשיבה חופשית

בפוסט הזה אדון בנושא השנוי במחלוקת והוא השימוש בצמחי מרפא. שימוש בצמחי מרפא נעשה על ידי חיות ועל ידי האדם משחר ההיסטוריה. הרפואה המודרנית מסתייגת מהתועלת ואף מצביעה על סיכונים ברקיחה בלתי מבוקרת של צמחי מרפא. מאידך, קמה תחייה מחודשת של השימוש בצמחי מרפא בעשרות השנים האחרונות. קמו מרפאים טבעיים (נטורופטים) למיניהם ותעשיות אשר גורפות מיליארדים מהציבור, עבור ייצור ושיווק מוצרי צמחי מרפא. בפוסט נדון בשני אספקטים. האם צמחי המרפא באמת טובים בשבילכם? והאם השימוש בצמחי המרפא עשוי להזיק לכם? כפי שתקראו בהמשך, למרות שלצמחי המרפא יש לעיתים תועלת מסוימת, השימוש בצמחי המרפא אכן עשוי להזיק לכם, במישרין או בעקיפין. בחלק ניכר מהמקרים, השימוש בצמחי המרפא הוא גם בזבוז כספכם לריק.

למרות שהשתדלתי לתמצת את הדברים, הפוסט הזה יהיה אולי הפוסט הארוך ביותר שכתבתי כאן בבלוג. אך בגלל חשיבות הנושא העדפתי שלא לפצל אותו לחלקים. למנויים אשלח בהקדם חומר השלמה מעניין נוסף לכתובות המייל (ראו הערה בסוף הפוסט).

את השימוש בצמחי מרפא לא המציא האדם

מחקרים הראו שציפורים מסוימות בוחרות כחומרי קינון צמחים בעלי תכונות אנטי-בקטריאליות המגינים על הגוזלים מזיהומים. חיות שונות אוכלות חלקים מרים של צמחים בתגובה למחלה. תצפיות בפרפרים, תרנגולות, כבשים וקופים, הראו כי בעלי חיים חולים אוכלים בעת מחלתם צמחים שאינם מהווים חלק מתפריטם הרגיל. השימפנזים עושים שימוש מכוון בצמחים שלהם תכונות רפואיות. בכל המקרים, הם אוכלים צמחים שאינם טעימים ואין להם ערך תזונתי. הסיבה היחידה לאכילת הצמחים האלה היא – פתרון בעיות רפואיות. מבין צמחי המרפא שמשתמשים השימפנזים זוהו קליפות מגזע עצי שיטה לסילוק טפילי מעיים הגורמים לשילשול.  הם משתמשים גם בפירות הצמח Aframomum melegueta, שהוא קרוב לצמח הג'ינג'ר, ומועיל נגד זיהומי חיידקיי מעיים. כנגד ריפוי מלריה, השימפנזים משתמשים בצמח Vernonia amygdalina.  

מאחר ורופאים מסורתיים (רופאי אליל מקומיים) מספקים לחוליהם את אותן "תרופות", נשאלת השאלה מי למד ממי ? מרפאים ילידים מודים כי למדו את רפואת הצמחים על ידי התבוננות בהתנהגות בעלי חיים חולים, האוכלים בעת מחלתם צמחים שאינם מהווים חלק מתפריטם הרגיל.

גם ניאנדרתלים (ראה פוסט קודם) אשר חיו לפני כ-60,000 שנה, השתמשו בצמחי מרפא. לצד גופת אדם ניאנדרתלי שנקברה, נמצאו שמונה סוגי צמחים המצויים עדיין בשימוש נרחב ברפואה העממית ברחבי העולם.

שימוש בצמחי מרפא ובצמחי מרפא של ארץ ישראל בעולם העתיק והחדש

צמחים ממשפחת השפתניים תוארו כמשפיעים על שיפור הזיכרון ועל דמנציה, שהיא אחד מתסמיני מחלת האלצהיימר. צמחים אלו מוכרים בתרבויות השונות וברפואה המסורתית כמגבירי זיכרון, והם מכונים צמחים נואוטרופיים.  מחקר שערכה ד"ר מינה פארן, מהעמותה הישראלית לצמחי מרפא, הראה ששימוש בשמן זן מסוים של צמח המרווה המריץ את העברת הגירויים העצביים והגביר את הפעילות הקוגניטיבית של המוח. בעקבות התוצאות, ממליצה ד"ר פארן על שימוש בצמח המרווה לטיפול באלצהיימר.

תוארו גם צמחים שמשמשים להורדת רמות סוכר גבוהות בדם: חילבה, קינמון, מילון מר, ועוד.

ד"ר זהר עמר, ראש המחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן וד"ר אפרים לב מהחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה ערכו מחקר מקיף על הגניזה הקהירית והסיקו מתוכה על חומרי המרפא בהם עשו שימוש בני הקהילה היהודית בקהיר בתקופת ימי הביניים. השניים פענחו מרשמים רפואיים ורשימות תכולה של בתי המרקחת ומצאו מידע על שימוש בכ-450 חומרי מרפא. בין הצמחים שהופיעו בתדירות רבה היו קינמון הקמפור, אלת המסטיק, סחלב, שקד, לימון, זנגביל, כרכום ורבים נוספים.

פרי הרימון ידוע עוד מימים עברו כבעל תכונות בריאותיות, ונזכר ככזה בכל הדתות ובפולקלור העמים. פרופ' אבירם מהפקולטה לרפואה בטכניון ומרכז רפואי רמב"ם מצא כי ברימון מצויים חומרים נוגדי חמצון שיכולים לעכב את הכולסטרול "הרע", שהוא אחד מגורמי הסיכון העיקריים לטרשת העורקים, וכך להאט את התהליך הטרשתי. בנוסף, גילה פרופ' אבירם כי בחולים ששתו כוס אחת של מיץ רימונים ליום במשך שבועיים אובחנה ירידה של כ-6% בלחץ הדם. על כן באדם הסובל למשל מיתר לחץ דם בסביבות 180, שתיית מיץ רימונים תוריד אולי את לחץ הדם ל- 170. זה עדיין יותר מדי ולכן האדם יצטרך בכל זאת טיפול תרופתי, כדי להוריד את לחץ הדם לערך הנורמלי -120.

תושבי ארץ-ישראל בעת הקדומה ובימי הביניים השתמשו בצמחים לסילוק חומרי פסולת על ידי שלשול והקאה. הצמחים שהשתמשו הם חצב מצוי, קחוון, כשות הקורנית, הגה מצוי, ריבס, חבלבל רפואי ואבטיח הפקועה.  הרמב"ם תיאר את סגולות שמן עץ הזית להגברת האון המיני.

מהו ההבדל בין שימוש בצמחי מרפא לבין שימוש תרופתי ברפואה המודרנית

גם הרפואה הקונבנציונאלית משתמשת בתרופות שמקורן בצמחים. הרי שתי דוגמאות:

מצמח האצבעונית (דיגיטאליס) מבודדים ומרכזים את החומר הפעיל בתרופה דיגוקסין. תרופת הדיגוקסין משמשת לטיפול באי ספיקת לב המלווה בהפרעות בקצב הלב.

מעץ הטקסוס מפיקים את התרופה טקסול המשמשת בכימותרפיה כנגד סרטן השד וסוגי סרטן נוספים.

מכאן מה שעושה את ההבדל בין תרופה אמיתית ממקור צמחי לצמח מרפא הוא עצם בידוד החומר הפעיל וניקויו משאר חומרי הצמח, באופן שהתרופה יכולה להינתן במינון הנכון ובצורה מבוקרת, ללא סיכון. הצמחים אצבעונית וטקסוס, כמו חלק מצמחי המרפא, רעילים לאדם או רעילים בצורות הכנה מסוימות או מעל מינון מסוים.

השימוש בצמחי מרפא עשוי להיות רעיל או מזיק

השימוש בצמחי מרפא יכול להיות מסוכן ומזיק. הוא עשוי להיות מזיק בצורה ישירה או עקיפה. בצורה ישירה הוא עשוי להיות מזיק בגלל מינון לא מבוקר של הצמח. וכשאני מציין שימוש במינון לא מבוקר, אני מתכוון למהי הכמות של צמח מיובש שצריך להשתמש בחליטת תה, כדי שהמינון יהיה מדוייק – כלומר מועיל במאת האחוזים ולא מסוכן במאת האחוזים. האם לחלוט את הצמח חצי דקה במים רותחים או אולי 5 דקות? האם בצמח החלוט לא מסתתר עובש או נבגים של חיידקים?  אתם יכולים לחלות רק מזה! גם כמות החומר הפעיל בצמח עשוי להשתנות בתנאי גידול שונים ובעונות השנה השונות.

כלומר, חלק מהצמחים הינם רעילים או בעלי תופעות לוואי בלקיחה במינון גבוה או לאורך זמן. למשל אם ניקח לדוגמה את הצמח שוש קירח (ליקוריץ)  שמשתמשים בו כנגד דלקות, אלרגיה ובאי ספיקה של הורמונים סטרואידים -  שימוש ממושך בו או ריכוז גבוה מדי עלול גם לגרום לאגירת נתרן, איבוד אשלגן, בצקות ועליה בלחץ הדם. לכן, המינון המומלץ הוא לא יותר מ-5 עד 15 גרם של שורש טחון או כתוש ליום, או לחלופין חליטה של 2 עד 4 גרם בכוס מים, שלוש פעמים ביום, כאשר משך הטיפול באם הוא נעשה ללא השגחה רפואית לא יעלה על 4 עד 6 שבועות. האם אדם נורמאלי שאינו רוקח יכול למלא בדייקנות דרישות אלה? לכל אדם יש גם קצב קליטה ופירוק חומרים קצת שונה. כיצד אם כן תדע האם המינון שלקחת מזיק במיוחד לך יותר מאשר לאחרים?

טענה רצינית המועלית על ידי אנשי מקצוע מהרפואה הקונבנציונלית היא שמוצרי המדף המשווקים כצמחי מרפא ונצרכים על ידי הציבור, אינם עוברים תהליכים נאותים של בקרה וסטנדרטיזציה. האם חשבתם פעם מדוע מוכרים לכם "תרופות" מצמחי מרפא ללא מרשם רפואי? האם חשבתם פעם מדוע על האריזה של "התרופה הטבעית" שקניתם, אף פעם לא יהיה כתוב לאיזה שימוש היא מיועדת? מדוע מוכרים לכם אותה כתוסף תזונה?

האם נתתם מחשבה כיצד אתם בכלל יודעים למה "התרופה הטבעית" המסוימת משמשת? לשם כך היצרנים משתמשים בשיטה ערמומית. הם נותנים ל"תוסף המזון" שם עם רמז למה שהיא "אמורה" לעשות, למשל N-שיעול. ה-N נותן לכם הרגשה של שם של תרופה והוא בעצם "אין" שיעול.

שנית הרוקחים עצמם משווקים לכם את מוצרי צמחי המרפא. יודעים מדוע? כי הם מרוויחים על מכירתם יותר מאשר על מכירת תרופות. האם זו לא רפואה לעשירים במסווה של מזון? למשל, אתם שואלים את הרוקח מה יש נגד צינון והוא יביא לכם מוצר "תוספת מזון", כאילו שזו תרופה. האם אין זה אבסורד?

עצה ידידותית- בתור תוסף מזון (ולא תרופה), יש אישור למכירה על ידי משרד הבריאות, אך על תסמכו לגמרי על כך. מדוע? כי משרד הבריאות לא בודק ואינו יכול לבדוק כל משלוח (אצווה) של המוצר. לא לכל החברות המייצרות מוצרי מרפא טבעיים יש בקרת איכות, כולל בדיקת ניקיון המוצר ממזהמים. כך שאם אתם כבר קונים מוצר כזה, לפחות תבדקו שמצוין עליו שיוצר בתנאי GMP (שהם קיצור של Good Manufactory Product).  

כאמור הנזק בשימוש בצמחי מרפא עשוי להיות גם עקיף. כי אם המינון נמוך מדי, הרי לא תפתר הבעיה הרפואית ובמיוחד אם הפסקתם לקחת תרופת מרשם, מפני שאתם חושבים שצמח המרפא הוא תחליף טבעי.

כעת אביא מספר דוגמאות לשימוש מסוכן בצמחי מרפא:

אמיגדלין (Amygdalin) אזהרה חמורה!!!

זהו מוצר טבעי המופק מגרעין משמש. השימוש של אמיגדלין החל ברוסיה ב- 1845 ולאחר מכן בארה"ב במהלך שנות ה- 20 כטיפול בסרטן ומניעת סרטן.  נפוץ גם בשם לאטריל ולעיתים מוסיפים לו גם ויטמין B17.  

אמיגדלין הפך להיות פופולרי  במכסיקו בשנות ה- 70. השימוש בו בהתבסס על הנחה שגויה שתאי סרטן אמורים להפוך אמיגדלין לציאניד, ואז למות, בעוד תאים נורמליים לא. למרות שמטופלים עדיין משתמשים באמיגדלין,  המחקרים עד כה הראו רק את חוסר ההשפעה החיובית שלו. זאת ועוד - האמיגדלין הופך ע"י הגוף לציאניד. נטילה דרך הפה הביאה למקרים של הרעלת ציאניד ומוות. לאחרונה דווח כי נטילת 3 גרם של אמיגדלין דרך הפה יחד עם ויטמין C הביאה להרעלת ציאניד חמורה . אין גם כל הוכחה מדעית שתוספת ויטמין B17 מונעת סרטן. על כן אמיגדלין איננו מאושר לשימוש בארה"ב, אך הוא זמין מחוץ לארה"ב ודרך האינטרנט. ראו הוזהרתם - אין להשתמש בתוסף זה. 

המוצר הטבעי ברומלין הוא אנזים המופק מן הגבעול של אננס. הוא משמש כנגד בצקות, לריפוי פצעי כוויות, להפחתת כאבי ברכיים בדלקת פרקים, למניעה ולטיפול בסרטן. אבל באנשים שמקבלים תרופות למניעת קרישה כמו קומדין או אספירין (קרדיוקרפין), השימוש בברומלין עשוי להגביר את הסיכון לדימומים.

יש מוצרים טבעיים נוספים המסוכנים לאנשים שלוקחים תרופות מרשם שונות. למשל לאנשים המקבלים סטאטינים (כמו ליפיטור ואחרים) כנגד כולסטרול, אסור לצרוך מוצרים מאשכוליות ורימונים. ישנה אזהרה בדף המידע של התרופות, אך האם אתם תמיד קוראים את דפי המידע?  ראו הוזהרתם!!!

הרדוף הנחלים מוכר לכולם כצמח מאד רעיל.  בדרום מזרח אסיה הוא משמש כתרופה עממית לטיפול בטחורים, כיבים, צרעת וכן כסם הגורם להפלה. מתוך מחקרים אשר בוצעו לאחרונה במעבדה, עולה כי מיצוי של הרדוף הנחלים גורם למותם של תאי סרטן מסוימים ומגביר את הרגישות של בלוטת הערמונית לטיפולי הקרנות. באחרונה תמצית של הצמח, בשם Anvirzel, משמשת לטיפול במחלות סרטן, איידס, צהבת, פסוריאזיס, דלקת פרקים ואי ספיקת לב. החומר אינו מאושר לשימוש בארה"ב. עד שלא יהיו נתונים נוספים אודות היעילות והרעילות שלו, המוצר אינו מותר לשימוש מלבד בניסויים קליניים. 

אזהרה!!!

עלים בלתי מעובדים של צמח הרדוף הנחלים הם רעילים ביותר.

 המוצר אנבירזל אסור בשימוש לחולים עם יתר סידן בדם, תת אשלגן בדם, קצב לב איטי, טכיקרדיה חדרית או אי-ספיקת לב .

כבר עכשיו מדווחות לגבי  Anvirzel: בחילות, הקאות, שלשולים, גירוד, כאבים בגידול, כאבים, ריבוי והפרעה בקצב הלב.

ושוב אזהרה!!!  צריכה של עלה אחד של הרדוף הנחלים היא קטלנית. תחילת ההרעלה מופיעה מספר שעות לאחר הצריכה וכוללת הקאות, כאבי בטן, כיחלון, תת לחץ דם, מיעוט חום בגוף, סחרור, שיתוק הנשימה ומוות (מוות איטי עם יסורים גדולים!). 

גם אם השימוש בצמחי מרפא אינו מזיק הוא עשוי להיות בלתי מועיל ולבזבז את כספכם לריק.

למשל, ראו מה פורסם על ידי מערכת פורטל הדוקטור בתאריך 17.07.11:

תוסף זרעי פשתן לטיפול בסרטן הערמונית 

זרעי פשתן. מקור: ויקיפדיה שיתוף

ממצאי מחקר חדש מצביעים על יעילות תוסף תזונה של זרעי פשתן כנגד שגשוג תאי סרטן הערמונית (פרוסטטה) בגברים חולים.

ניסויים על תאים סרטניים במבחנה הראו ששני חומרים הנמצאים בזרעי הפשתן אכן מעכבים את גידולם ואף הורגים אותם.

לפיכך, פורסמו מספר פטנטים על שימוש במיצוי זרעי פשתן לריפוי סרטן.       

אבל נראה שאין בסיס רפואי להצלחת הטיפול הזה במציאות (לעיתים קרובות, חומרים שפועלים על תאים במבחנה אינם פועלים עליהם בגוף – כי בגוף הם משתנים או מתפרקים או מסולקים מהר מדי).

מחקר שנעשה בחיות מאונשות (ראה פוסט קודם) דווקא מראה שיכולת הריפוי של זרעי הפשתן בסרטן הערמונית היא ממש בשוליים. במודל הזה החיות המהונדסות מבטאות חלבון אנושי הגורם גם אצלן לסרטן הערמונית. הטיפול במיצוי זרעי פשתן עזר במעט רק ל-3% מהחיות. אם כך, חבל על כספם של חולי הסרטן המיואשים, המוכנים לנסות כל דבר.

אז מה עושים? למי מאמינים?

רופאים קונבנציונליים רבים, בישראל ובמדינות נוספות, אינם מכירים כלל ביעילותם של צמחי המרפא ובשימושים שניתן לעשות בהם למטרות ריפוי. אולם שימו לב, בכל קופות החולים משווקים רפואה לא קונבנציונאלית, כולל נטורופטיה שכוללת ריפוי בצמחי מרפא. כלומר בישראל כמו במדינות אחרות יש כביכול שני מחנות, הרפואה הקונבנציונלית מול הרפואה האלטרנטיבית שבה נכללים צמחי המרפא.

אז למי להאמין?

בשל מעורבות של גורמים שיווקיים בעלי אינטרס כלכלי, ישנם צמחים שנחקרים יותר ולכן הם משווקים באגרסיביות רבה, כביכול עם הדימוי של "תרופות פלא" מודרניות. כאמור, כיוון שצמחים אלו נמכרים כתוספי מזון ללא צורך במרשם רופא, מינוני החומרים הפעילים הקיימים באותם מוצרים המיועדים לכולם, אינם מתאימים למינונים הדרושים במקרים בהם קיימת בעיה רפואית אמיתית.כך נוצר מצב שמצד אחד צמחים ששווקו כמוצר בעל יכולות מוכחות ובדוקות, אינם עונים על הציפיות. מצד שני, בשל היעדר אחריות בשימוש (כי זה נמכר כמזון), ישנם מקרים של לקיחת כמויות מוגזמות עד כדי הופעת תופעות לוואי. לכן הדרך הנכונה לצרוך צמחי מרפא כטיפול וכמניעה לבעיות ומצבים בריאותיים היא על ידי ליווי של איש מקצוע מוסמך. איש מקצוע כזה מכונה הרבליסט.

המרפאים והמטפלים בצמחי מרפא נקראים הרבליסטים. במדינות רבות, כמו גרמניה ושוויץ שהן שיאניות בצרכני צמחי מרפא, הם נדרשים לקבל רישיון לעסוק בטיפול באנשים או ברקיחה של צמחי מרפא, בדומה לרופאים או רוקחים. כאמור דרישה כזו הגיונית והכרחית, כי חלק מצמחי המרפא רעילים לאדם או רעילים בצורות הכנה מסוימות או מעל מינון מסוים. מאידך, יש גם צורך לברר שהמינון אינו נמוך מדי.

בישראל זהו שטח כמעט פרוץ מבחינת החוק. גם אם רוקח מייעץ לכם, הוא אינו מקבל בלימודיו הכשרה מספקת לייעוץ כזה. בוודאי אם אתם קונים את תכשירי צמחי המרפא מהמדף, אינכם מקבלים אפילו ייעוץ מהרוקח. בארץ גם אין פיקוח על רמת מי שקורא לעצמו נטורופט או הרבליסט. המסיימים את הקורסים לעיסוק בתחום אינם עוברים בחינות ארציות אחידות, בפיקוח משרד הבריאות.

זהירות! גם אם אתם הולכים לייעוץ אצל נטורליסט המתהדר בתואר דוקטור – בדקו שהדוקטור שלו אינו בספרות או כלכלה.

***

לסיכום, בואו נראה מה נכון או לא נכון לגבי מיתוסים שונים הרווחים בציבור בהקשר לצמחי מרפא:

*         השימוש בצמחי מרפא הא כמו שימוש בתרופה לשמה – לא נכון.

*         השימוש בצמחי מרפא בטוח – לא נכון, במקרים רבים הוא לא.

*         ניתן להשתמש בצמחי מרפא במקום תרופת מרשם – לא נכון ולעיתים נדרש תאום מינונים.

*        צמחי מרפא בוודאי יעילים למחלתי – לא בהכרח ויכולים להחמירה או אפילו להזיק.

*       צמחי המרפא יכולים להיות מזוהמים ואפילו רעילים – נכון.

*       צמחי מרפא מיוצרים ללא סטנדרטים ותנאי בקרה קפדניים כמו תרופות – נכון.

*       צמחי מרפא נמכרים כמזון ולא כתרופה – נכון.

*       האם תכשירי צמחי מרפא עברו ניסויים קליניים מקיפים (לבדיקת יעילות ובטיחות) כמו תרופות? – לא

*        האם המינון המומלץ באריזה של התכשיר מתאים לכולם? – בהחלט לא (עשוי להיות נמוך או גבוה מדי).

*        ניתן להאמין באופן גורף לאנשים הטוענים שהם מומחים לייעוץ בשימוש צמחי מרפא – בהחלט לא! יש גם שרלטנים.

*        האם הרוקח שלך קבל הכשרה לייעוץ בשימוש בצמחי מרפא? – בד"כ לא!

***

פינת הידעתם?

סכנה. אל תאכלו שימורי מזון לפני צביעת שיער!

קיימים מחקרים סותרים האם צבעי שיער גורמים לעלייה במקרי סרטן. אולם, מחקר חדש יחסית הראה כי 10% ממקרי סרטן הלימפומה בנשים יתכנו משימוש בצבעי שיער. המחקר הזה נעשה בעזרת ניתוח קבוצה גדולה של חולי לימפומה ולכן תוצאותיו נראות מהימנות.

אבל הצירוף של אכילת שימורי מזון בסמוך לצביעת השיער עשוי להיות קטלני ולגרום לסרטן כבד. מסתבר שהן חומר בצבע השיער והן חומר הנמצא בקופסאות שימורים מגיעים עם מחזור הדם אל הכבד שתפקידו לפרק ולסלק חומרים רעילים. בכבד שני החומרים עוברים מסלול פירוק והשילוב של תוצרי הפירוק גורם לעליה בשיעור המוטציות בדנ"א שבתאי הכבד.

את זה למדתי עוד כשהייתי סטודנט בקורס לגנטיקה. למדנו את המסלול הביוכימי המפורט אשר מביא לעליה בסיכון לסרטן כבד. מרבית הרופאים אינם יודעים על כך וגם אם יגידו שאינם יודעים על הסיכון הזה, אם הייתי במקומכם, הייתי נמנע מאכילת שימורים יומיים שלושה לפני ואחרי צביעת שיער.

***

למנויים ישלח בהקדם חומר השלמה לפוסט אל כתובות המייל. מי שמעוניין להצטרף כמנוי ולקבל גם עידכונים במייל על פוסטים מעניינים בעתיד, מוזמן למלא את כתובת המייל בתיבה הלבנה, הנמצאת למעלה בצד ימין ולא לשכוח לאשר את המייל שישלח כתגובה.

לידיעה - ההצטרפות כמנוי היא אנונימית ורשימת המנויים מכילה כתובות מייל בלבד, ללא שייכות לשם או לכינוי.