לפני מספר ימים הגעתי לפקולטה לרפואה, כדי להרצות בקורס שאני מלמד שם. נותרו עוד מספר דקות לפני תחילת השיעור ולכן התיישבתי על ספסל במדשאה, נהנה משמש אביבית נעימה. בעודי יושב, נעמדו לידי שלושה רופאים מנתחים (לפי הבגדים), שירדו להתרענן מעט. מהשיחה ביניהם התברר לי שהאחד הוא מנהל המחלקה, השני רופא בכיר והשלישי מתמחה בכיר (מעט לפני מבחן ההתמחות הסופי).
שואל מנהל המחלקה את המתמחה: " בעוד שלושה חודשים אתה מתחיל לימודי יסוד (מספר חודשי עבודת מחקר במסלול ההתמחות)".
המתמחה: "נכון".
מנהל המחלקה: "כבר יש לך מנחה?"
המתמחה: " כן. אצל רינה. אבל אני צריך להפגש איתה בשבוע הבא, כדי לסגור את הפרטים".
מנהל המחלקה: אתה יודע, יש כמה אפשרויות, אבל אתה כמובן תעשה אצל מי שאתה רוצה".
המתמחה: "כן"?
מנהל המחלקה: " יש כמה אפשרויות. קפוץ אלי לשיחה אם אתה רוצה. יש כמה אפשרויות".
המתמחה: "טוב, אבוא לדבר איתך".
מנהל המחלקה עוזב ועולה למחלקה.
לאחר לכתו מסנן הרופא הבכיר: " תעשה את מה שהוא רוצה!".
זה הזכיר לי משל ידוע, שמסתובב הרבה באינטרנט (לכן, לא יודע מה המקור לנתינת קרדיט):
התזה של הארנב
יום אחד טייל השועל ביער ופגש ארנב היושב בפתח המערה ועוסק בכתיבה נמרצת. "מה אתה כותב"? שאל השועל את הארנב.
"אני כותב עבודת תזה במסגרת לימודי הדוקטורט שלי", ענה הארנב.
"מה נושא התזה?" התעניין השועל.
"שפנים טורפים שועלים". אמר הארנב ברצינות רבה.
השועל פרץ בצחוק פרוע ואמר לארנב: "זוהי תזה שטותית, הרי הכל יודעים שארנבים אוכלים גזר, הם לא טורפים שום דבר".
"אם אתה לא מאמין לי", אמר הארנב, "בוא, היכנס איתי למערה ואני אוכיח לך את התזה שלי".
נכנסו השניים למערה ומייד החלו נשמעים קולות מאבק וריסוק עצמות.
לאחר כשתי דקות יצא הארנב את המערה, ניגב את שאריות הדם מעל שפמו והתיישב להמשיך בכתיבתו.
לאחר זמן קצר הופיע זאב. "ארנב, מה זה אתה כותב?" שאל הזאב את הארנב".
"אני כותב עבודת תזה במסגרת לימודי הדוקטורט שלי". ענה לו הארנב.
"ומה נושא התזה?" שאל הזאב. "שפנים טורפים זאבים". ענה הארנב.
הזאב התגלגל מצחוק ואמר לארנב: "התזה שלך מגוחכת, הרי הכל יודעים שארנבים לא טורפים שום דבר, זאבים הם טורפים".
"אם אתה רוצה לראות שהתזה שלי נכונה", אמר הארנב לזאב, "בוא, היכנס איתי למערה ואני אוכיח לך את התזה".
נכנסו השניים למערה ושוב החלו להישמע קולות מאבק וריסוק עצמות.
לאחר מספר דקות יצא הארנב את המערה כשהוא מנגב את שאריות הדם מעל שפמו והתיישב להמשיך בכתיבתו.
עד הערב הלכו הנמר והדוב בדרכם האחרונה של השועל והזאב והארנב שוב ושוב ניגב את הדם מעל שפמו והמשיך לכתוב.
הנשר, שריחף לו כל אותן שעות מעל קרחת היער וסקרנותו גברה מרגע לרגע, נחת סמוך לארנב ושאל אותו: "ארנב מה הסיפור שלך?"
ענה לו הארנב: "בוא היכנס למערה ותראה".
נכנסו השניים למערה. הצביע הארנב על אריה ענק שרבץ, עייף אך מרוצה.
"זה המנחה שלי".
אמר הארנב והוסיף: "לא חשוב מה היא התזה, חשוב מי המנחה".
מוסר השכל:
א. לא משנה מהו הנושא שאתם בוחרים לתזה שלכם.
ב. האם משנים הנתונים שאתם אוספים ומשתמשים בהם?
ג. מה שחשוב באמת , זה לא מהי התזה, אלא מי המנחה שלכם.
מה דעתכם: האם זה נכון רק לענייני תזות ומנחים? או האם זה נכון גם בתחומי חיים אחרים?
תוספת עריכה: ולמי ששייך לשוק הפרטי - האם בעל המאה אינו גם בעל הדעה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קנקן התה