חשיבה חופשית

יום שישי בבוקר, עורך את הקניה השבועית בסופר מרקט השכונתי שלנו. כהרגלי, מתחיל באזור הירקות והפירות. בוחר ירקות ואורז אותם בשקיות. מולי עומדת אישה מבוגרת בעלת מראה ולבוש נורמטיבים, אוחזת בידה שקית ניילון כהה ובקצה הפתוח עוטפת מישמש. ראשה רכון אל השקית ואוכלת ממנו בסתר. תוך כדי, בודקת בידה השניה את כל המשמשים בדוכן - כאילו בכדי למלא את השקית שהיא אוחזת בידה האחרת. נראה שהיא בכוננות ובמידה שתתפס תזרוק את המשמש האכול לשקית הקניה. מסיימת את המשמש, יורקת את הגלעין לשקית ומתחילה לאכול את המשמש השני, והשלישי והרביעי...

אני מביט בה בתדהמה במבט חד ולא יודע מה לעשות. להעיר לה? אולי היא רעבה ואין לה אמצעים? אבל מדובר בשכונה של שכבה סוציואקונומית גבוהה למדי. אז אולי היא סתם קלפטומנית? ומי אני שאעיר לה? אני לא איש בטחון של הסופר.

אני עובר למדפים שממול, רוצה ליטול שקית של תפוחי אדמה גמדיים למיקרו. והנה חור בקצה השקית - מישהו כבר הוציא ממנה כמה תפוחי אדמה. אפשר לקנות תפודים כאלה במשקל ולשלם בקופה? לא! אז לאן נעלמו תפוחי האדמה שהוצאו מהשקית?

עוברת לידי אמא צעירה עם ילדתה הקטנה. הילדה רוצה עגבניות שרי. פותחת הילדה את אריזת הפלסטיק השקופה (המיועדת לקניה בשלמותה), מוציאה כמה עגבניות ומתחילה לאכול אותן. האמא רואה ואינה אומרת דבר. הילדה אוהבת את העגבניות ומבקשת מהאמא לקנות את האריזה, אך האמא מסרבת.  אומרת לילדה שזה יקר מדי ומושכת בידה.

וזה מזכיר לי שבסופרמרקט אחר, ליד מקום העבודה, אין שום אריזה מקורית שלמה.

עוברת אישה עם חברתה ושואלת "מה דעתך, הדובדבנים טעימים"? מתחילות השתיים לאכול דובדבנים חופשי חופשי. אחד ועוד אחד ועוד...

אני מביט בהן במבט חודר, הן רואות ואינן מתייחסות. והנה האחת אומרת לחברתה "לא, הם לא טעימים" והולכות לנשנש דברים אחרים.

בעומדי בקופה אני מעיר לקופאית ושואל "האם אתם מודעים לכך שאנשים כאן אוכלים בלי לשלם? פותחים כאן אריזות סלטים ארוזים חתומים במדבקה, ואוכלים חופשי את הזיתים, או הגבינה הבולגרית". והיא עונה "כן, אנחנו יודעים. מה אפשר לעשות עם אנשים כאלה"? והמקום מוקף במצלמות במעגל סגור.

ואני שוב ממשיך בקניה בסופרמרקט השכונתי שלנו ועובר לאיזור המעדניה. עומדת שם אמא עם עגלת תינוק, דוחפת את ידה לקערות (ומתעלמת מהמלקחיים והכף) וטועמת מכל סוגי הזיתים והחמוצים, אחד לאחד. יורקת את החרצנים לתוך גביע פלסטיק שמיועד לאריזת זיתים וחמוצים. לבסוף עוזבת את המקום ללא שום קניה.

ואני חושב, כמה מגעיל. מי יודע אם לא החליפה לפני כמה דקות את החיתול לתינוק, והנה היא תוחבת את ידיה לתוך קערות החמוצים והזיתים.

והנה עוברת אמא אחרת עם הילד הקטן שלה ואומרת לו לטעום את כל הזיתים ולבחור בזיתים שהוא הכי אוהב. והילד אפו נוטף נזלת, מקנח מחד את אפו בכף ידו ואחר כך תוחב אותה לתוך קערות הזיתים, וטועם.

כשאני מעיר לאמא, היא פותחת עלי פה "מה יש, אסור לילד להחליט איזה זיתים הוא רוצה שנקנה? מה אתה רוצה שאקנה לו זיתים שהוא יזרוק אותם? ואני עונה לה "כן, אבל מדוע את לא מוציאה לו זית עם המלקחיים? אני צריך לקנות את הנזלת שלו"?

"למה מי אתה שתגיד לי" היא מתפרצת עלי.

ואני חושב שבחיים לא אקנה דבר במעדניה הזו. אקנה זיתים מקופסאות שימורים. במילא הזיתים במעדניה גם הם מקופסאות שימורים גדולות. ואקנה רק גבינות ארוזות וחתומות בלבד.

והנה אני חוזר הבייתה, פותח גביע גבינה למריחה, ואבוי. הכיסוי הפנימי פתוח בחלקו, ובתוך הגבינה עקבות אצבע שליקקה את הגבינה.

וזה מזכיר לי שלפני זמן מה קניתי בסופר פארם קפליות אדוויל ג'ל לבקשת זוגתי. הן היו במיכל פלסטיק עם מכסה שצריך לדחוף אותו פנימה לפני שאפשר לסובב אותו. וכשזוגתי רצתה לקחת בבית קפליה, הסתבר שמכסה הואקום הפנימי היה פתוח, הצמר גפן בפנים היה חסר ואיתו היו חסרות גם כמה קפליות. האם הייתם מעֵזים להשתמש בקפליות האלו? מצד שני, גם להחזיר אותן היה לא רלוונטי. בית המרקחת אינו מקבל החזרות של תרופות שנפתחו האריזות שלהן. לך תוכיח לרוקח שלא אתה פתחת את האריזה.

ובשבת החלטנו לנסוע לטייל באזור בית שמש. בדרך אני נוהג במסלול השמאלי של הכביש, כדי לעקוף רכב מזדחל במסלול הימני. לפתע מגיעה במהירות מונית במסלול הימני וכשמגיעה במקביל אלי, הנהג פותח את החלון, שולח את ידו בחדות החוצה וצועק "בהה". הוא ניצל את תגובת ההאטה שלי וחתך אותי מימין, כשהוא סובב את ראשו לאחור, צוחק ומבסוט שסידר אותי והצליח  לעקוף מימין.

החננו את המכונית והמשכנו לטייל ברגל. נהננו לטייל בנופים הירוקים האלה ולהתרשם מהפריחה השופעת. כשהגיעה שעת ארוחת הצהריים, פרשנו לאחד היערות, כדי לאכול מהכריכים שהכנו בבית. במקום שולחנות ומושבי עץ כאלה של קק"ל, וכולם תפוסים על ידי עמך ישראל הממנגל.

ובמקום רעש והמולה, אנשים מעיפים אשפה לכל עבר. מתעצלים לזרוק אותה בפחי האשפה המפוזרים חמישה מטר מהם. עזבנו את המקום ואכלנו לבסוף במכונית הרחק מהם.

לאחר שהמשכנו לטייל, עצרנו בחנות ענק לצד הדרך, שבה מוכרים תבלינים, תערובות אינספור של עשבים ופירות אקזוטים יבשים לחליטות תה, זיתים, פטריות יבשות ותערובות אורז למינהן.

וגם כאן, רעש, המולה ודוחק. המוני עם ישראל עטים על הדוכנים השונים עם הסלסלות. ואני רואה אנשים שולחים את ידיהם לסלסלות תערובות לחליטת תה, ודולים מתוכן פירות יבשים כמו ברברים וטועמים מהן בלי לעשות חשבון.

ואני רואה אדם אחד, עומד ודולה מתוך אחת התערובות רק את התותים המיובשים ואוכל אותם בתאווה. מה יש? שיקנו האחרים את התערובת ללא תותים.

ככה רבים זוללים פירות יבשים כיד המלך מתוך הסלסלות, תוך כדי כך שהם ממלאים גביעי פלסטיק בתערובות. כשמסיימים משלמים בקופות מאות שקלים על הקניה. אבל כאמור לאחר שמלאו את כּרֵסם קודם לכן כמו דלפונים.

אדם אחד, התעכב ליד אחד מהדוכנים למלא גביעים בתערובות צמחי "מרפא" ל"און לגבר", ל"יתר לחץ דם", ל"סוכרת", ל"קיבה עצבנית" ולעוד כהנה וכהנה תחלואים. אבל הוא ממלא את כל אלה רק בשלושה רבעי הגביע, ומשם עובר לדוכן התערובות הרגילות לחליטת תה, ומשלים בהן את הגביעים עד תומם וחותם אותם במכסים. בקופה הוא משלם רק 20 שקלים למאה גרם עבור תערובות תה רגילות, במקום 35 שקלים למאה גרם עבור התערובות "הרפואיות" שמילא בתחתיות הגביעים.

ואני ראיתי את כל זה, וכבר לא בא לי לקנות דבר. לקנות תערובת חליטת תה שנגעו בה כל כך הרבה ידיים עם רסיסי רוק הגעיל אותי. אולי מי מהם בקושי החלים משפעת חזירים, או מכולרה אחרת? אבל נראה שלהמוני עם ישראל זה ממש לא איכפת. ממשיכים לקנות באמוק ומשלמים עבור כל מאה גרם את תוספת המחיר המכובדת, שנובעת מנשנושי הקונים.

מקום מגעיל זה היה בשבילי לסיים את טיול השבת. יותר לא אחזור לשם.

ואני מהרהר מה קרה לארץ ישראל היפה שלי?

פשוט התבהמות צרופה.

ומה אתם אומרים על כך? האם זה לא מפריע לכם?

האם רק אני מבחין בכך, או יש אנשים שלא רוצים להבחין?

***

אז הפוסט הקודם, צמחונות/טבעונות כשרה ובריאה על הצמחונות לפי הזון, דווקא עבר הפעם באדישות, לפי מספר התגובות. ואולי  משום שכת המטיפים הטבעוניים אינה קוראת את הפוסטים שלי אם אינם במומלצים.

חומר נוסף ישלח לחברי המועדון במייל.