חשיבה חופשית

מזה ימים אחדים שמעתי בבית רשרושים ורחשושים מוזרים, בעיקר בשעות הלילה. היה לי ברור שמשהו מסתובב בבית, אבל זוגתי טענה שלא שומעת שום דבר. שלשום קמתי בחמש לפנות בוקר ובעודי בשירותים (מטעמי ניידות אני משתמש באחד משלושת חדרי השירותים, שהורדנו את הדלת מהצירים), אני רואה לפתע חולף במהירות במסדרון לכיוון חדרי השינה, הדבר הזה שנראה בערך כך:

במבט של שבריר שנייה היה ברור לי שזה סוג של מכרסם אבל הוא היה ארוך - אורכו כשניים וחצי עכברים בערך. אני מכיר חולדות של מעבדה. הן שמנות עם פרווה לבנה ועיניים אדומות. זה היה אפור כהה, רזה כמו עכבר וארוך כמו כלבלבון תחש. אני מנחש בסבירות גבוהה מאוד שמדובר בחולדה (מה שנקרא בסלנג עכברוש) שנכנסה דרך חריץ חלון או דלת להתנחל בביתנו החמים והנעים. אתם מבינים שבשבריר שניה שראיתי את היצור, קצת קשה להגדיר בוודאות מה זה, אבל האמת חששתי. הדברים האלה נושכים ומביאים מחלות. ואם זו היא, בני מינה משריצים אחת לחודש במשך כשלוש שנים. רק המחשבה שתלד בבית ותייסד בו שבט לתפארת עוררה בי חלחלה. יותר לא יכולתי לחזור לישון. הערתי גם את זוגתי לעזרתי - אולי נוכל לצוד בכוחות משותפים. והיא מנומנמת מסכנה לא הבינה מה בדיוק אני רוצה ממנה ולאחר סריקה קצרה של שני החדרים לעברם התקדם - חזרה למיטה כי לא הצלחנו לראות את הממזר המסתתר. אני גם לא משוכנע שקלטה או האמינה שבאמת מסתובב כזה דבר בביתנו. אולי זה מין מנגנון כזה של הכחשה. לי היה יתרון שראיתי במו עיניי את מה ששמעתי במו אוזניי.

במשך יום המחרת שמעתי את היצור מסתובב בבית, משמיע צלילים מתכתיים כשנתקל במכונת הכביסה, ובמכונת הייבוש בחדר הביטחון, או במקרר ובמדיח במטבח. רשרושים בשקיות ניילון וכל מיני קנאקים ממקורות בלתי מזוהים. הוריי עמדו לבקר בערב לרגל יום הולדתי ולכן בקשתי מאבי שיביא את מלכודת המכרסמים שנשארה לו אחרי פעמיים מתקפת עכברים .

כשהגיעו הכנו את המלכודת ותלינו חתיכת גבינה צהובה על הוו שמפעיל את המנגנון הקפיצי שנועל את דלת הכניסה למלכודת. לאבא שלי יש נסיון. הוא טען שאין כמו גבינה צהובה לפתות מכרסם. יותר מבשר וכל מזון אחר. הם פשוט לא יכולים לעמוד בפני המעדן הזה. בדיוק כמו שמספרים באגדות.

מהון להון הורי חזרו לביתם ושום דבר לא נלכד בזמן שהותם בביתנו. אני יודע שחולדות מאוד חכמות ולומדות מהר, הרבה יותר מעכברים. אם חולדה נחלצת ממלכודת, היא כבר לא תכנס יותר למלכודות. חייבים להצליח במכה הראשונה. אבא שלי סיפר לי שעכבר שנלכד במלכודת וחלק גופו נותר מחוץ לדלת, שבר את הקפיץ והצליח להמלט. לכן יש חשש גדול, אפילו יותר שזה יקרה עם חולדה שהיא ארוכה וחזקה יותר מעכבר. לכן ברור שיש צורך לטפל בחיה הנלכדת בלילה מהר ולא לחכות עד אור הבוקר פן תשתחרר.

באחת עשרה בלילה עדיין לא ישנתי ושמעתי לפתע קולות מתכתיים מכיוון המלכודת. כבר הכינותי מראש (ביטוי ידוע של בתיה עוזיאל למי שלא יודע) - דלי מים להטביע את המלכודת על היצור השוכן בה. השיטה הזו, וודאי תעורר כאן זעמם של אוהבי החיות, אבל תבינו בהמשך מדוע זו השיטה האולטימטיבית. בינתיים רק אקדים ואומר שאני מאוד אוהב חיות בסביבתן הטבעית, אבל ביתי הוא מבצרי, וכדאי שגם חיות השדה תכבדנה עובדה זו. אך הסתבר שזו הייתה אזעקת שוא. המכרסם כנראה רק בדק את המלכודת ומשהו הרתיע אותו מלהכנס.

בארבע וחצי לפנות בוקר התעוררתי מצלילים מתכתיים רמים. אהה, ארור אתה! נתפסת עכברוש. לא יכולת לעמוד בפני פיתוי גבינה צהובה, הא? ונזכרתי בדברי אבא שלי שאמר שמסוכן להשאיר מכרסם שנתפס במלכודת עד לבוקר. אבל אני לא בימים כתיקונם שבהם יכולתי לזנק מהמיטה ללא רחש. ולא רציתי לעורר שוב את זוגתי. ומה הייתה אומרת אם זו הייתה אזעקת שוא כמו זו שהייתה בתחילת הלילה? אבל לאחר שלא יכולתי להרדם לפחות חצי שעה בשל המכרסם הנואש הנאבק במלכודת ומרעיש עולמות, שקעתי לבסוף בשינה - מקווה שאתעורר שוב לפני שתתעורר זוגתי ואעדכן אותה בעניין.

אבל התעוררתי אחריה, בשבע בערך. היא כבר הסתובבה בבית. צעקתי לעברה שתתבונן במלכודת אם המכרסם עדיין שם. לא הוא כבר לא שם, היא אמרה. מה זות'ומרת, שאלתי בבהלה. כבר שחררתי אותו בשדה הגובל בעיסוויה (הכפר הערבי השכן), ענתה. לא היה לה לב להטביע את בן הבליעל, עד שהלכה לסכן נפשה בימים טרופים אלה אצל שכנינו חמומי המוח. השתגעת, אמרתי לה, גם לסכן את חייך עבור יצור חצוף כזה, וגם לא שמעת שחולדות יותר גרועות מלאסי שבה הבייתה? יש להן חוש ניווט וריח שיוביל את הפושע חזרה לביתנו החמים והנעים שמלא בגבינה צהובה ואם זה היא והמליטה למשל מתחת למכונת הכביסה - היא תשוב להניק אותם, כי אחרת ימותו ברעב. אני לא יודע עם מדובר בזכר או בנקבה. אין לצפות שזוגתי טרחה לבדוק את מינו של היצור. עוד חיסרון לכך שלא הטבעתי את היצור לפני עריכת בדיקה גניטלית או מבושים. ובהמשך תבינו שבדיקה כזו דווקא נחוצה.

חולדות הן נורא אינטיליגנטיות. לזכותן אנחנו חייבים את חיינו משום שהיו אבותינו ואימותינו היונקים - שהיו קטנים וזריזים מספיק להתחבא במאורות מתחת לפני האדמה מאימתם של הדינוזאורים. וכאשר הדינוזאורים הושמדו כמו מחצית מהחיים על כדור הארץ -  באין טורף למכרסמים הקטנים האלה, פרצו ורבו על פני האדמה כחול אשר על שפת הים. היונקים הקטנים האלו היו אבות הסנאים, הקופים ושל אלו שמסרבים להודות שמקורם בקופים (סליחה, בעצם מאבותיהם החולדות... ששש!). 

ולא סתם אנחנו חכמים כאלה. אם לא עליינו כבר שוכנות בבית מספר חולדות ואחת נלכדת במלכודת, השאר לומדות מהר ולא יפלו בפח כמו חברתן. גם כשמפזרים פתיתי רעל, אם אחת מורעלת - חברותיה ימנעו מאכילת הפתיתים. הן הרבה יותר חכמות מבני דודם העכברים.

אז כעת אני מקווה שהיצור יעדיף את בתי עיסוויה על הבית שלנו, או שיטרוף אותו בדרך נחש או חתול מעשרות החתולים המסתובבים סביב צפרדעי האשפה המסמלים את הגבול הדמיוני בין ירושלים לפלסטין-עיסווייה, עד שאפילו משמר הגבול האמיץ מתקשה לשמור על הגבול של ירושלים המאוחדת לעולמי עולמים.

ואני מקווה שכבר עכשיו לא שוכן בביתנו שבט מכרסמים בני עוולה. התכוונתי להציב ליתר בטחון שוב לכמה לילות את המלכודת עם מעדן גבינה צהובה. אבל זוגתי שתחייה (שלא ידועה כבעלת חוש טכני משהו) כששיחררה את היצור, היא או הייצור שברו את המנגנון. אבל לא נורא, אני נמצא שעות רבות בבית לבד ויש לי אוזני חתול. וודאי אשמע רחשים של פליטים. אז אתמול בלילה שמעתי/דמיינתי(?) ציוצים ממושכים. האם אלו גורי החולדה? אלוהים, היא עוד עשויה לשוב. למה זוגתי לא הטביעה אותה בדלי המים שהכנתי והייתה מסיימת את הסיוטים שלי?

אני לא יודע, אני כבר מדמיין שכל רחש לילי זה מהחולדה או בני מינה המרושעים שעושים בביתנו כביתם. אני מתכוון לקנות עוד שתי מלכודות ואציב אותן הלילה. מקסימום תמיד טוב שיהיה בבית. מלכודת עולה 25 שקל וזה צחוק לעומת המחיר שגובה לוכד/מדביר מכרסמים. אני גם לא רוצה רעלים וחומרי הדברה בבית. מיד גם תבינו מדוע.

ואולי הרעיון הטוב ביותר הוא לגדל בבית חתול? לעובדת הזרה האוקראינית של הורי, יש בת נשואה, שהיא ובעלה הצעיר נאלצו לברוח מביתם כשישים קילומטרים מפני חמת זעמם של האוקראינים - כי הם בעצם ממוצא רוסי שגרים בשטח המריבה. אבל כשחזרו הבייתה מצאו את כלבם כולו שלד ועצמות, ורק שני החתולים הג'ינג'ים שלהם שמנים ונפוחי לחייים. ואיך לא יהיו החתולים שמנים בבית שורץ עכברים? כשקם הזוג בבוקר, מצאו לתדהמתם מונחות על רצפת ביתם גופות של עשרות עכברים, שהחתול העמיד בשורה למסדר.

אז מדוע באמת לא לגדל חתול? התשובה פשוטה - יש לנו שני כלבים שונאי חתולים, שיטרפו כל חתול לארוחת בוקר. והכלבים האלה שיזכו לאריכות ימים, הורידו לנו את מחיר פוליסת הביטוח על הבית. בפוליסה מצוין: אמצעי מיגון - דלת כניסה כבדה עם מנעול רב בריחי ומנעול צילינדר נוסף + סורגים בכל הפתחים + שני כלבי שמירה. הכלבה לא רק טורפת חתולים, היא תטרוף כל פורץ. החבר שלה רק תורם לרמת נביחות האזהרה. העובדים הפלסטינים מהסופרמרקט שמביאים אלינו משלוח הקניות, מפחדים מהכלבים פחד מוות. אנחנו כמובן לא מצטערים על כך בימים טרופים אלה.

וכמתנת יומולדת קיבלתי את דג הקרב הסיאמי המקסים הזה:

אז עכשיו חתול בכלל לא בא בחשבון.

טוב, הסיפור הזה כבר מתחיל להשמע כמו חד גדיא.

***

כן, אני יודע שיש המצפים שאעדכן בחדשות הטובות המסתמנות, ושהזכרתי בפוסט הקודם. אבל אחכה עוד כמה ימים בסבלנות כדי לברך על המוגמר (מקווה), ובכלל שבוע הבא עומד להיות גורלי למדי. אז יש די לעדכן בשבוע הבא, ובהחלט מגיע לזה פוסט נפרד.