חשיבה חופשית

מי שקרא כאן באחרונה יודע שביום שני שעבר חל יום הולדתי שחגגנו חפיף עם המשפחה המורחבת, כי יומולדת אמיתי בקרב המשפחה המצומצמת אנחנו חוגגים תמיד בסופ"ש הראשון שלאחר היומולדת. בחגיגת היומולדת הראשונה ביום שני, השתתפה כידוע למי שקרא חולדה - שקיבלה ממני כיבוד גבינה צהובה במלכודת וזוגתי הרחומה שחררה אותה לשדה, במקום לסיים חייה בצלילה למעמקי דלי מים כתום - הצבע האחרון שהייתה אמורה לראות בחייה. זו הייתה טעות, אבל להמשך תאלצו להעזר בסבלנות. עוד נשוב אליה.

נחזור ליום שני. כשהגיעה המשפחה המורחבת - הוריי , אחותי וגיסי - הזמנו ארוחת ערב ממסעדת פינתי שבשכונה סמוכה. מסעדת פאשה הטורקית המיתולוגית נסגרה מוקדם, מסעדה בוכרית נפלה בגלל הכוסברה. ועל הכוסברה ממתין עבורכם בסבלנות פוסט בלוח העריכה. ועוד מסעדות אחרות נפלו משום שכנראה לא מתאמצות להרוויח במשלוחים (למרות שכך כתוב באתר האינטרנט שלהן). מפינתי (שכיום הפכה מפינתי המיתולוגית לרשת) הגיעו כדורי פלאפל, חומוס, טחינה וסלטים נוספים (חצילים מטוגנים, חצילים עם טחינה, טורקי, טבולה, סחוג ירוק וחמוצים, אם לא שכחתי עוד משהו). מנה עיקרית הזמנתי קבב (הקבב שלהם אינו מאורך קלאסי אלא בעל צורה של דיסקים שלא הייתה נעימה לי) עם תוספת אורז וסלט ירקות. האחרים הזמינו פרגיות . הכל נראה מאוד יפה, אבל הטעם?

מה שאני הולך לתאר הוא כמובן ביקורת הטעם שלי. הפלאפל סתמי, קצת יותר מדי חריף פלפלי שמסווה את חוסר הטעם. החומוס גרוע. יש איזו חברת סלטים מסחרית שמוכרת מה שנקרא 'חומוס מסעדות' - וזה בדיוק הטעם של החומוס מפינתי. שניהם גרועים, מרים (לא טריים) עם טעם שמן סויה. אז מה האם החומוס הזה מקושט בכמה גרגרי חומוס עם קצת שמן (זית מזוייף, כי זית זה לא) וקורט פטרוזליה.

הקבב גם הוא לא משהו - יבשושי ומזכיר קבב מסחרי. הצ'יפס שהזמינו חלק מהסועדים  היה תפל כמו צ'יפס מסחרי קפוא. והסלט - מדוע סלט ירקות חיים כזה משעמם? עם קוביות מלפפון ועגבניה ועושים טובה ששמים עליו פלח לימון. מה, אין תבלינים? ואין פטרוזליה ובצל לפחות? ומה היה קורה עם היו מוסיפים עוד קצת סוגים ממגוון ירקות ישראל? ומה היה קורה לו היו מגרדים את קליפת פלח הלימון בסלט. אתם יודעים כמה זה משדרג אותו? ומה היה קורה אם לפחות היו מוסיפים למה שמכונה סלט ישראלי/ערבי (מזכיר לי את הקפה הטורקי שהייונים מכנים קפה יווני) מעט שמן זית? אפילו שמן מאיכות ירודה לא הוסיפו.

לא, יותר לא אוכל ב- או מ- פינתי. אבל לא רק בגלל הטעם. אמנם הארוחה עברה בשלום ולמחרת כולם הרגישו כשורה. אבל בערב למחרת אכלתי משאריות עודפי סלטים מפינתי שנשמרו במקרר. ולמחרת .... לא ארבה בתיאורים - ביליתי שעות ארוכות בשירותים ואחר כך שכבתי פגר עשרים וארבע שעות כמעט, עם דלי הקאות ליד המיטה. ואם חפצה נפשכם לדעת, חומוס טוב באמת אכלתי רק אצל ערבים (למשל במסעדות אבו-גוש, יפו ובגליל) - חומוס אמיתי וטרי. לא כמו במקומות רבים  - חומוס מאתמול כבר אינו טעים. ופלאפל - לא היה ולא יהיה כמו הפלאפל מדוכן המשפחה התימנית בהרצליה של ילדותי, שאנשים עמדו בתור עשרים דקות לפחות . ויש עוד פלאפליה משפחתית אחת כיום בירושלים (שלא אפרסם מסיבותיי), שאינה מוכנה למכור את הנוסחה הסודית של התערובת לאף אחד, גם למרבה במחיר.

ואתמול חגגנו המשפחה המצומצמת. זוגתי הכינה ארוחה לתפארת, סלטים - זיתים ברוטב, סלט ביצים, כבד קצוץ וכן כיסונים ממולאים בשר ברוטב פטריות,  למנה ראשונה. ולמנה עיקרית שני סוגי חזה פרגיות, אחת עם קוביות פלפלים צבעוניים, קצח ומיני עשבים. השניה חזות פרגיות אפויות עם פוּל ברוטב משגע. ותוספות- אנטי פסטי של רצועות פלפלים, קישואים, חצילים ובטטה אפויים, בזוקים במעט שמן זית. קוביות תפוחי אדמה אפויות במעט שמן זית ותבלינים, אורז עם צנוברים, פרחי ברוקולי עם פירורי בצק אפויים. הכל תאווה לחיך.

לא צילמתי כי הייתי צריך לספק תשובה מדוע אני מצלם, והייתי זוכה להעוויות פרצוף על כך שאני מפרסם בבלוג ארוחה משפחתית. אבל אשאיר את היופי, העושר והטעם לדמיונכם.

לקינוח - מנת פירות יער טבעיים (אל תשאלו אותי איך השיגה זוגתי פירות פטל ענקיים, אוכמניות וחמוציות טריים כשהחורף כבר בפתח). היא תמיד משקיעה בדברים כאלה. והיתה עוגת וניל נפלאה בציפוי רוטב פירות יער, עוגת שמרים פרג, עוגת שמרים עם אגוזים וקינמון, עוגיות שקדים, עוגיות שזיפים מיובשים ואגוזים, עוגיות גרנולה (כל העוגות והעוגיות אנחנו אוכלים ממרכיבים טבעיים ללא תוספת סוכר, ואני אומר לכם שלא הייתם מרגישים בחסרון הסוכר).

ואז טקס חלוקת מתנות. חלק קיבלתי כבר ביום שני. על האקווריום הדקורטיבי עם דג קרב סיאמי כבר סיפרתי והראתי תמונה. אבל מרבית המשפחה המורחבת נוהגים להביא כסף במעטפה (הזקנים)  או בתווי שי. ודעתי האישית לגבי סוג מתנות כאלה היא שמצד אחד מאפשרים לי לבחור לעצמי מתנה רצויה (אם לא אשתמש איתה לקניות בסופר) ומצד שני הם עושים לעצמם חיים קלים ולא משקיעים מחשבה במתנה. ואולי מזומן כבר עדיף על תווי שי לסטימצקי וכדומה, כי בעצם תווי השי מגבילים את סוג המתנה, ואף פעם הסכום אינו מדוייק ומכריח אותך בדרך כלל לקנות יותר ולהשלים בתוספת כדי לנצל את כל הסכום, ואי אפשר לקנות איתם מוצרים במבצעים, ובהנחה שלא תשכח לנצל אותם עד תאריך התפוגה, או בהנחה שלא תסגר חנות המוסיקה מהיום למחר (כפי שכבר קרה לי בעבר).  

אבל בין המתנות שאינן כסף קיבלתי אתמול מתנות שאת חלקן אתאר כאן כי מאוד שמחתי לקבל אותן. ראשית הדבר הקטן הזה:

מטען חרום לטלפון סלולרי בגודל של מחזיק מפתחות. המטען נטען בחיבור USB למחשב. במשך 3 שעות בערך נטענה  הסוללה והנורה האדומה הפכה לירוקה. כעת ניתן לחבר למיני מטען הזה את הטלפון ובדקתי - הטלפון נטען בקצב של 1% לדקה, מבלי להתחבר למקור חשמל. מומלץ מאוד, ובשבילי נחוץ משום שהסוללה של הסמרטפון סמסונג שלי אינה מחזיקה מעמד פעמים רבות למשך כל שעות היום.  למרות שאני משתמש באפליקציה מצויינת שמכונה Battery Doctor  אשר סוגרת אפליקציות רקע ועוד פעולות חוסכות חשמל. שמחתי מאוד במתנה זו שהיא מאוד שימושית. שמעתי על עוד אנשים מרוצים שמשתמשים במטען הזה כבר כמה חודשים.

וחוצמזה קיבלתי גם שי דיסקים שראויים לציון כאן כי הם נפלאים:

האלבום החדש של לאונרד כהן   Popular Problems  עם קולו המחוספס מתמיד שיצא לאחרונה לקראת יום הולדתו השמונים עם ליווי ווקאלי ומוסיקלי מדהימים. האזינו לזה (השיר הראשון והאחרון באלבום) - בחיאת האדם הזה אשכרה בן שמונים.

והאלבום החדש השני שקבלתי מתנה הוא 'רבע לשש' - הפרוייקט החדש של עידן רייכל. אלבום נהדר ומומלץ. אפשר להוריד ב- iTunes, אבל אני מעדיף גירסת דיסקים בגלל החוברות הנאות המצורפות, המכילות כמובן מילות השירים אך יש להן גם ערך היסטורי אספני וכל מיני סיפורים ואנקדוטות הקשורים באומנים ויצירותיהם.

אבל קצת נפגמה שמחתי. כי מאוחר יותר, כאשר פתחתי את אריזת הצלופן של האלבום וגיליתי שחנות סטימצקי או הספק שלה מיחזרו 'החזרה'. כי כך נראה העניין - אריזה שבורה ופגומה:

שימו לב, גם הצירים שבורים וגם השיניים במרכז שמקבעות את הדיסק. ממש מאכזב שכך נוהגים, אבל יש פתק החזרה ואדרוש החלפה.

ולאחר טקס חלוקת המתנות, לפתע נשמעו קולות זעזועים וחבטות בדלתות הזזות המפרידות בין הסלון למרפסת. חולדה רוצה להשתתף במסיבה. נשים - כדאי לכן להאמין באינסטינקטים של גבר שאומר לכן שחולדה שנתפסה בבית שלכן צריך להטביע. לאסי החולדה ששוחררה לשדה כמה מאות מטרים מהבית - חזרה.

תשאלו וודאי איך אני יודע. אולי זה בן זוגה, אולי אחותה? טוב, אני לא יכול להיות בטוח, אבל כידוע לחולדות זיכרון מצוין, חוש ניווט מפותח ואינטיליגנציה. רואים את החור הקטן הזה בתריס הברזל שהחליד למטה בעיגול המסומן בתמונה? משם היא נכנסה ורצתה לשחזר כניסה לבית, כפי שוודאי זכרה כאשר לפני ימים אחדים דלת הזכוכית הזזה היתה פתוחה במזג אוויר נאה. 'המסכנה' לא הבינה מדוע אינה יכולה להכנס הפעם ולהשתתף במסיבה ובנסיון להכנס בכוח, היא נתקעה במרווח הצר בין שתי דלתות ההזזה למשך שתי דקות - מרעישה עולמות כדי להשתחרר וכולם מביטים בה באימה. כל עוד נפשה בה הצליחה להיחלץ וחמקה כלעומת שבאה דרך חור הכניסה. מייד נסגרו כל החלונות, ליתר ביטחון. אבל חייבים למצוא פתרון, כי אי אפשר לאטום הכל. שלבי חלונות השירותים פתוחים לאיוורור, ואם החולדה רוצה לשוב לביתה, היא תמצא דרך. אוי זוגתי שתחיה, מדוע לא הטבעת אותה בדלי המים שהשארתי?

יש אפשרות להביא מדביר לפזר רעל במרפסת ומסביב לבית, אך חורף וגשם עכשיו ירטיב ויקלקל את הרעל וחבל לי על חתולי השכנים שעשויים לאכול את הרעל במקום החולדות או את החולדות המורעלות. חתולים שכנראה לא באמת צדים ביעילות  חולדות, כי הם לא ממש רעבים בשכונה סוציואקונומית גבוהה. בקיצור עדיין לא מצאתי דרך לפתור את הסאגה הזו לשביעות רצוני.