חשיבה חופשית

פנינה רוזנבלום היא לא מישהי שהייתי נפגש לכוס קפה. אך בפוסט הזה אני דווקא רוצה לשבח אותה. פנינה לא נולדה עם כפית כסף בפה, אבל לאחר שניצלה את יופיה (וטרחה לטפח ולשמר אותו) וקשרים עם מי ומי, היא פנתה לעולם העסקים.

באופן טבעי היא פנתה לתעשיית היופי, ולאחר שנקלעה לקשיים בתעשיית הקוסמטיקה שלה, לא נשברה ופנתה לייצור גרבי נשים, מוצרי תינוקות, ולאחרונה לענייני מזון בריאות. ואני מעריך אותה על זה. אישה יפה ופשוטה ללא השכלה, אבל ממולחת. אישה שעברה את בית הספר של החיים.

אבל מה הסיבה שאני מקדיש לה פוסט זה? הסיבה היא מוצר שמיוצר עבורה לאחרונה על ידי תעשיית א.ת שגיא במגדל העמק. והמוצר הוא זה:

תאור רכיבי המוצר הוא: 

גרעיני חמנייה, פולי סויה, חומוס, גרעיני דלעת, שומשום, אגוזי קשיו, אגוזי לוז, שקדים, תבלינים, מלח ים (ללא חומר משמר וללא צבעי מאכל).

הצירוף של גרעיני סויה, אגוזים ושקדים במליחות עדינה בתוספת לסלט ירקות לסוגיו.

בתחילה חשבתי שזה עוד זבל שנמכר לציבור בתור "מוצר בריאות", אבל כשהתבוננתי על תווית המוצר מאחור, ראיתי את הרכב אבות המזון הבא, למאה גרם מוצר:

חלבון   -      25 גרם (3.5 בלוקים חלבון לפי הזון)

פחמימות -  27 גרם (3 בלוקים  פחמימות לפי הזון)

שומן -         32 גרם (3.5 בלוקים לפי הזון).

גבירותי ורבותי, אכן ארוחה עיקרית כמעט מושלמת של 3.5 בלוקים לפי הזון. צריך להוסיף רק קערית של סלט ירקות מגוון, והרי ארוחה עיקרית מושלמת ומאוזנת.

לסלט:

אל תוסיפו יותר מלח - יש מספיק בגרעינים.

אל תוסיפו שמן או רוטב לסלט (כי אז תפֶרוּ את המאזן בעודף שומן).

אתם יכולים להוסיף מעט מיץ לימון או חומץ.

כמובן אפשר להוסיף תבלינים לפי הטעם.

אז אכן, יש הצדקה לכתוב על תווית המוצר: "תוספת לסלט ירקות לקבלת ארוחה מאוזנת וקלה לעיכול". אם כי אני הייתי משנה ל- "ארוחה מאוזנת בתוספת סלט ירקות". כלומר,  הגרעינים הם העיקר, והירקות הם התוספת.

ארוחה עיקרית כזו של 3.5 בלוקים מתוך 11 בלוקים הדרושים לנשים ביום ו- 14 בלוקים לגברים, הינה בת כ-500 קלוריות. אבל זה בהחלט סביר לארוחה עיקרית ולמסגרת של כ- 1,700 קלוריות ליום. ומארוחה מאוזנת של אבות המזון לפי הזון - לא משמינים, אלא מרזים, עם יש לכם עודף משקל.

רותי, אם את קוראת, הרי יש לך ארוחה טבעונית מושלמת ומאוזנת לפי הזון. ובאריזה בת 550 גרם, יש בעצם 5 וחצי ארוחות של 3.5 בלוקים לפי הזון. באתר של פנינה רוזנבלום תוכלו להזמין ולשלם 35 שקלים עבור אריזה. אבל במרכולים תשלמו הרבה פחות.

ואיזה ערך מוסף תוכלו למצוא ב 100 גרם מהמוצר הזה של פנינה רוזנבלום?

סיבים תזונתיים      - 14 גרם

ברזל                         - 7.5 מיליגרם (לא מספיק, כמות מומלצת ליום 17 מיליגרם)

סידן                          - 143 גרם (לא מספיק, כמות מומלצת ליום 1,500 מיליגרם)

מגנזיום                    - 321 מיליגרם (כמות מומלצת ליום 400 מיליגרם)

זרחן                         - 597 מיליגרם (כמות מומלצת ליום 250 מיליגרם, עודפים מופרשים בשתן)

אבץ                          - 2.5 מיליגרם (לא מספיק, כמות מומלצת ליום 25 מיליגרם)

נתרן                         - 212 מיליגרם

אשלגן                      - 890 מיליגרם

יחס לא רע של אשלגן/נתרן לטובת האשלגן.

גבירותי ורבותי, אכן מוצר שיחד עם סלט ירקות מאוזן באופן טוב למדי לפי הזון.

לאוכלי כל אומר, שלא כדאי לכם להחליף מעט בשר וגם בשר אדום בתזונה כזו בכל ארוחותיכם. אבל לטבעונים אומר שכדאי לכם להפסיק להעמיס עליכם שלל פחמימות עם אינדקס גליקמי גבוה ושמנים צמחיים (שמלבד שמן קנולה ושמן זית - האחרים מזיקים לכלי הדם שלכם).

צמצמו את מספר הפירות והמיצים הטבעיים (הם מזיקים בעודף בייצירת טונות של טריגליצרידים שיסתמו את העורקים שלכם וגם גידולים סרטניים יחגגו עליהם).

צמצמו את הלחם בעיקר הלבן שאתם אוכלים, ואת הפסטות - גם תוצרת בית. בכל זאת כנראה תצטרכו לקחת תוספי ברזל, ויטמין B12 , ויטמין E, וכמוסות אומגה 3 משמן דגים (כי מקורות האומגה 3 הצמחיים, עשירים מדי בחומצות אומגה 6 - וזה מזיק לבריאותכם). 

לסלט הוסיפו הרבה עלי תרד - יתן לכם עוד מעט ברזל.

ומשהו חשוב מאוד, שיצרני הויטמינים והמולטי-ויטמינים והמינרלים מאוד לא יאהבו. במולטי-ויטמינים שמוכרים לכם - יש עודף גדול של ויטמינים ומינרלים שיכול להזיק לבריאותכם בצריכה רבת שנים. את כל האמת על ויטמינים ומינרלים תוכלו לקרוא כאן. עצוב מאוד שבתי המרקחת של קופות החולים מוכרות לכם את המולטי-ויטמינים האלה. 

וכל אלה שתוהים מדוע אני מפרסם מוצר זה של פנינה רוזנבלום, אומר:

היא לא מימנה כתבה זו וגם לא את המחקר במעבדה שלי. היא אפילו לא יודעת מי אני, וכנראה גם לא קוראת בבלוג שלי.

ולמי שפספס את סידרת הכתבות על שיטת הזון ורוצה ללמוד על שיטת תזונה ייחודית זו הרי הלוגו של מועדון THE ZONE

והקישור לכל סדרת הכתבות כאן.

 לבריאות

למרות שעבר רק יום, מיום פרסום הפוסט הקודם - אני מפרסם פוסט זה כעת, כי הולך להיות לי שבוע מאוד עמוס, ואינני יודע אם יהיה לי זמן לפרסם פוסטים בשבוע הבא. אמנם יש לי רשימת פוסטים כתובים בשלבי עריכה שונים, אבל תמיד צריך להשקיע בעריכה סופית ורובם מחכים לעיתוי המתאים מבחינתי.

בפוסט זה אני עומד לדון על דברים שהובאו בתשדיר יומן החדשות ביום שישי בטלוויזיה. תגובה על תשדירי טלוויזיה כאן בבלוג היא בהחלט נדירה, וגם משום שאני ממעט לצפות בטלוויזיה - כי ריבוי תכניות הריאליטי הרדודות, כבר יצאו לי מכל החורים. וכפי שאני אומר, התוכניות האלו פונות למכנה המשותף הנמוך ביותר של הציבור. אבל כפי שתראו, הביקורת שלי קשורה לא רק בביקורת חברתית ועל המדיה התקשורתית, אלא גם במדע.

אחד מתשדירי היומן עסק בסטף וורטהיימר שאתם יכולים ללמוד על תמצית חייו כאן. התשדיר עסק בראיון עם וורטהיימר, בעקבות האקזיט שלו מישכר, שהוסיף עוד כמה מליארדים להונו.

לוורטהיימר יצא שם של "טייקון אחר". חלק מכך באמת בצדק, ומסתבר שחלק מכך הוא רק אגדה. הצעירים שבכם אינם זוכרים שהוא היה גם חבר כנסת במפלגת המרכז ד"ש, שהייתה לשון המאזניים שהפילה את שלטון העבודה מאז קום המדינה, והעלתה את בגין ומפלגת חרות לשילטון. ובעצם ד"ש המפורקת על גלגוליה, הביאה לשלטון אנשים כמו טומי לפיד ובנו יהיר (וה-ה' אינה טעות דפוס). כי מרבית הפוליטיקאים מהמרכז הם אנשים יהירים, שחושבים שהם מורמים מעם. אנשים שנולדו עם שמנת בצלחת ומזלזלים בכל אלו שעובדים קשה מאוד למחייתם ובכל זאת אינם גומרים את החודש. וחלק ניכר מזה קשור בתמיכה שלהם בטייקונים, שמנצלים את עובדיהם במשכורות מינימום ומגלחים את חשבונות הפנסיה והתקבולים שלנו, העמלים.

אז אתמול הופיע וורטהיימר על המרקע והכריז קבל עם ועדה "לכו לעבוד". מי שיעבוד יגיע רחוק כמוהו. והוא שכח שלא כל אלו שעובדים קשה ואינם גומרים את החודש, אינם בנים לאבא אמיד, שהעביר את טחנת הקמח המשפחתית מגרמניה לנחלת יצחק שבתל אביב. והוא שהעיפו אותו מבית הספר בגיל 16, מייצג בעיניי אותם אנשים כמו לפיד, שאין להם בגרות, אבל הצליחו לא רק בזכות עבודתם. אלא בעיקר בזכות השמנת של הוריהם והקשרים של הוריהם.

ובמאמר מוסגר, יש עוד מהמשותף בין וורטהיימר ללפיד. ורטהיימר פוטר מרפאל, כשגילו שאין לו בגרות ותואר מהנדס. לפיד, כידוע, הופסקו לימודי תואר שני שלו - כאשר גילו שאין לו תואר ראשון, כי גם לו אין בגרות. נכון, גם בלי בגרות ותארים אקדמאיים אפשר להגיע רחוק, אבל לא אם אתה עובד קשה יום - אלא אם אתה צף בשמנת, או סתם התמזל מזלך בעסקי אוויר (ביידיש, זה מכונה לוּפט גֶעשֶעפטֶען) או בעבודה בעיניים על אנשים (לשון המעטה של רמאויות והעלמת מיסים). ואם לא שלך, על ידי מי שמעסיק אותך.

אז נחזור שוב לוורטהיימר (אני לא קורא לו סטף כמו כולם, כי הוא לא חבר שלי) ולקביעה הנחרצת שלו "לכו לעבוד". לפחות היה אומר גם "לכו ללמוד". מי שלא נולד לתוך שמנת, יוכל אולי לצאת ממעגל העוני אם ילמד. אבל שימו לב, הוא לא אמר לכו ללמוד, ואז יתכן שגם תוכלו לעבוד ולגמור את החודש.

ואת זה אומר לכם מישהו שהוא בן לשורדי שואה, שהגיעו לארץ חסרי כל, וכל מה שקיבלו מהמדינה הוא כרטיס נסיעה אחת באוטובוס ומיטת סוכנות. ואחד שאבא שלו היה צריך לוותר על לימודי המשפטים שכל כך רצה, כי היה צריך לפרנס את משפחתו ולא ידע את השפה העברית. ואחד שלא ראה כמעט את אבא שלו בילדותו, כי הוא עבד בשתי משמרות ועשה שעות נוספות כשכיר במוסך אגד, בגרירת אוטובוסים בלילות, שבתות וחגים. והוא היה צריך לעיתים ללוות 50 לירות  בשבוע האחרון בחודש, כאשר המשכורת  שלו לאחר כל המשמרות היתה בקושי 300 לירות. והוא היה חוסך פת לחם מפיו, כדי שיוכל לקנות לילדיו מחברות וספרים. כי הלימודים של ילדיו היו ערך מקודש.

ואת זה אומר לכם מי שלמד שלושה תארים, תוך כדי עבודות לפרנסתו על חשבון שעות שינה ובילויים, כדי לאפשר את לימודיו. ואחד שיכול היום לגמור את החודש, כי בגלל השכלתו הוא עובד שתיים וחצי משרות, בנוסף למשרה של זוגתו, כפי שכתבתי כאן. ועם כל השכלתו - אחד שגומר את החודש ומעניק לילדיו, כדי שלא יחסר להם, ומונע מעצמו לחיות חיי ראווה ושפע.

אחד שעם תואר שלישי, חי בדירת שתי חדרים יד שניה שרכש בעזרת משכנתא בשכונת עוני. אחד שגידל את ילדיו בדירת שלושה חדרים צפופה, בשכונה שאמאות  כבר אינן שולחות את ילדיהן לעשות צרכים בחוץ, כי הן בדיוק סיימו לנקות את הבית והשרותים. אחד שלאחר עבודה קשה מאוד, ובזכות הלימודים, הצליח במאמץ רב לעבור לבית מרווח, לאחר שנמכר במחיר מציאה. בית שדרש שיפוצים נרחבים, שיכולתי להרשות לעצמי לעשות את זה, רק לאחר מספר שנים. אחד שעד לפני כחמש שנים, תמיד נסע במכוניות מקרטעות יד שניה, שנכנסו כל הזמן למוסך, ונמכרו לאחר שנתיים, לטובת מודל ישן חדיש יותר.

אחד שבחר בלימודים שמעניינים אותו ולא בלימודים אקדמאיים של מקצועות חופשיים ומכניסים בשביל האמא הפולניה שלו. אחד שעוסק במקצוע התורם לציבור יותר מאשר לביתו. אחד שחי על פי יכולתו ולא עושה אובר דרפט ולוקח הלוואות, כי הוא מתקנא באורח חייהם של אחרים. אחד שלעגו לבנו בבית הספר "יא אשכנזי מלוכלך, להורים שלך אין כסף לקנות דירת חמישה חדרים כמו שלנו ואתה גר בדירת שלושה חדרים עלובה".

מר וורטהיימר הנכבד, באמת כל הכבוד על הצלחתך - אבל נוסחתך "לכו לעבוד" אינה תהפוך אותנו לטייקונים. לא כולנו נולדנו לתוך שמנת, לא לכולנו יש קשרים עם

פוליטיקאים ועסקנים. ואם יש סיכוי לצאת ממעגל העוני, זה יהיה אולי רק בזכות לימודים והשכלה עם הרבה עבודה קשה. וגם ילדיך, מר וורטהיימר הנכבד, יצליחו כנראה בזכות הונך.

והנושא השני בפוסט זה הוא התשדיר "הדרמטי וסוחט הדמעות" מבית מדרשה של מחלקת החדשות של ערוץ 2. הכתבה "המרגשת" על השחקנית מיקי מוכתר. שלא לדבר שרבים הם האחרים המתמודדים עם מחלת הסרטן, והם אינם מככבים בתשדירי טלוויזיה - מפני שהם לא ידוענים.

אבל לא זו הסיבה שאני כותב דברים אלה, אלא בגלל הדרמטיות המדומה שעורכי התשדיר הלעיטו אתכם. בשם הרייטינג כמובן.

ובכן, הביאו לכם מקרה של סרטן, שהאונקולוגים תמיד מאחלים, שאם כבר לחלות בסרטן - צריך שיהיה לכם מזל דווקא לחלות בסרטן הזה. וסוג הסרטן הזה הוא סרטן בלוטת המגן (התירואיד). ובסרטן הזה, שיעור הריפוי עולה על 99%, הרבה הרבה מעל סיכוי ההחלמה מסוגי סרטן אחרים.

וזה ראשית נעוץ בסטיגמה של הציבור שכל סרטן הוא סרטן, והוא אינו יודע כי כל סוג סרטן הוא מחלה אחרת. וכבר כתבתי על כך כאן.

ומדוע סרטן בלוטת התירואיד הוא הסרטן שכל אחד צריך לאחל לעצמו במקום כל סרטן אחר? הדבר נובע מכך שתאי בלוטת התירואיד סופחים יוד חיוני מהסביבה ומהמזון. ולמי שיש חוסר או עודף בהפרשת הורמון התירוקסין על ידי בלוטת התירואיד יש השלכות בריאותיות, הניתנות לתיקון כירורגי או תרופתי.

ובשל התכונה של תאי הסרטן של בלוטת התירואיד לספוח אליהם גם כן יוד, זוהי מחלת הסרטן הקלה ביותר. מי שחולה בה, עובר כריתה של בלוטת התירואיד, ולאחר זמן קצר טיפול עם יוד רדיואקטיבי. היוד הרדיואקטיבי שנקלט רק על ידי שארית תאי התירואיד הסרטניים שנשארו לאחר הניתוח, מופרש בשתן ואינו פוגע בתאי הגוף האחרים.

נכון, זה לא נעים לעבור ניתוח כזה וכן גם לא את הטיפול שלאחריו, שאינו כרוך בכאבים. ובעיקר, לא נעים לעבור את הטיפול ביוד רדיואקטיבי, שמחסל את שאריות התאים הסרטניים - בחדר בידוד, ללא נוכחות אדם. כי אדם שמקבל טיפול ביוד רדיואקטיבי, מקרין לסביבתו קרינה עצומה במשך כמה ימים, ולכן יש לבודדו מהסביבה בחדר אטום.

אבל לאחר הטיפול הזה, קיים רק סיכוי של אחוז או פחות שהסרטן יתפשט ויחזור. סרטן התירואיד נפוץ למדי בעיקר אצל צעירות בשנות העשרים המאוחרות ושנות השלושים המוקדמות. ומשום שידוע לי על אחיות שנפגעו בסרטן הזה, בהחלט אין לשלול קיום של רקע גנטי למחלה.

זה נכון שבניתוח כריתה של בלוטת התירואיד יש סיכוי מזערי של פגיעה במיתרי הקול על ידי מנתח שלומיאל, אבל זה יכול לקרות גם בניתוח שעוברים ילדים רבים - ניתוח של כריתת האדנואידים (פוליפים). ואולי זו גם הסיבה לקולה המיקימאוסי "המעצבן" של מיקי מוכתר? נו קנקן, לא יפה ככה לצחוק על אנשים.

אז מלבד עניין הרייטינג של תשדיר סוחט דמעות, על אישה שעושה עבודת קודש למען הצחקת חולים ובריאים, שהחיים התאכזרו אליה - בשל אובדן אחיה הקטן האהוב ממחלה נדירה. ואכן זה באמת מקרה טרגי. אבל להעמיד באופן כזה דרמטי את ההתמודדות שלה כנגד סרטן, שהוא מהבודדים הניתן לריפוי מוחלט, הוא חסר כל טעם ומיותר. מטרתו היא אך ורק לסחוט מכם דמעות, לעלות את הרייטינג של הצפיה בחדשות, ואולי לשרת את הרייטינג של השחקנית בעולם הבידור?

זהו פרק שני בסידרת הכתבות על המתרחש מאחורי הקלעים של עולם המדע. כאן תראו כיצד מנסים למנוע ממדען פרסום, כאשר תוצאות מחקרו יוצאות באופן ברור כנגד המקובל - כנגד הדוֹגמה.

לפני שנים אחדות סיפר לי מדען ידוע העוסק במנגנוני תיקון של דנ"א על מדען שגילה תגלית  בתחום תיקוני נזקים בדנ"א. מסיבות שונות לעולם המדעי היה קשה לקבל שינוי רדיקלי בקונספציה הקיימת. בכנס מדעי בו הרצה המדען, עשו אותו לחוכא ואיטלולא.  גרמו לו לצאת לגלוּת. אמנם לא גלות לאי השדים, אך לעזוב את המדע. לא היו בו הכוחות כדי להמשיך ולהלחם על מסקנות תוצאות הניסויים שערך והוא נשבר. אלא, כמו שאני תמיד אומר, בסופו של דבר האמת יוצאת לאור, למרות שהמדען שילם מחיר כבד מאד. במקרה זה הוכח, לאחר עשר שנים, שאותו מדען אכן צדק. אולם, אף אחד לא פיצה אותו או החזירו לחיק המדע.

בקריירה שלי כמדען נתקלתי פעמיים בכך שתוצאות הניסויים שלנו ערערו על הקונספציה המדעית הקיימת. אפילו אומר שכמעט הגעתי למצב של להיות או לחדול. את המאמרים סרבו לפרסם ולא משום שמישהו יכול היה לערער על דיוק הממצאים הניסויים (למרות שלפעמים מדענים מנסים לעשות גם את זה). וכשמסרבים לפרסם מאמרים של מדען, מתחילים גם לייבש אותו כלכלית, על ידי סירוב לממן את מחקרו על ידי קרנות מחקר. אבל כיוון שאני הייתי משוכנע באמיתות הממצאים - גייסתי את כל הכוחות הנפשיים ולא ויתרתי.

המקרה הראשון היה לפני כ-15 שנה. באותה עת יצאו 7 מעבדות מהטובות בעולם עם תגלית המצביעה על מנגנון בקרה של פעילות חלבון מסויים שעליו עבדנו גם במעבדה שלי. כתוצאה מכך יצרתי שיתוף פעולה עם חברה יפנית גדולה המייצרת חומרים כימיים המעכבים את מנגנון הבקרה הזה. המטרה הייתה לפתח תרופות המעכבות את הפעילות המזיקה של החלבון הזה, האחראי על כישלון הטיפולים כנגד סרטן.

לאחר שהשגתי מהחברה בלעדיות על המחקר בעזרת החומרים המעכבים שלהם, פניתי לחקור את הנושא. הנחת העבודה שלי הייתה קיום המנגנון הספציפי הזה שמבקר את פעילות החלבון, כפי שפורסם על ידי המעבדות הטובות ביותר בתחום. לכן הייתי בטוח בהצלחת המשך המחקר.

אבל כבר בניסויים הראשונים נוכחתי שמשהו לא בסדר במנגנון שהוצע על ידי המעבדות האלה. כשבדקתי את שלל המעכבים האמורים לעכב את המנגנון המוצע, אף אחד מהחומרים של החברה, הידועים והמוכחים בעיכוב המנגנון - לא עיכב וביטל את הפעילות המזיקה והלא רצוייה של החלבון הזה, במגוון תאים סרטניים שגדלים במעבדה שלנו בתרבית. למעט חומר אחד בלבד שעיכב את פעילות החלבון. כאמור, אם התאוריה היתה נכונה, כל החומרים שקבלתי היו צריכים לעשות את מלאכתם ולא אחד בלבד. במדע, אם יש אפילו ממצא מדעי מוצק אחד שאינו מתאים להנחת היסוד המקובלת - היא נופלת. וכשאני מציין ממצא מדעי מוצק, הרי אני מתכוון לממצא של מחקר העומד בכל הסטנדרטים והשיטות המדעיות, ולא בממצאים כביכול בסיינטיפיק ידיעות או יוטיוב.

המשך המחקר הצביע שהחומר היחיד שעיכב את פעילות החלבון המזיק בתאים סרטניים שונים, עושה זאת במנגנון אחר לחלוטין שלא קשור למנגנון שהיה מקובל על ידי המדע.

כיוון שהעבודה שלנו יצאה כנגד הדעה המקובלת על ידי מיטב המדענים וכנגד שבע מעבדות. ומכיון שאחת משבע המעבדות האלה הייתה של הבוס שלי לשעבר כשעשיתי אצלו את הפוסט דוקטורט, הייתי חייב להיות משוכנע שאני לא טועה ולכן עשינו הרבה ניסויים נוספים בשיטות מדעיות שונות, וקיבלנו אותה תוצאה.

כאן התחיל הגהינום שלי. המאמר שכתבתי בנושא חזר עם דחיה מעשרה כתבי עת מדעיים. שתבינו, כאשר שולחים מאמר לפרסום לכתב עת מסוים, לא ניתן לשלוח אותו לכתב עת אחר עד שמתקבלת תשובה רשמית של דחיה. והיו כתבי עת שייבשו אותי למעלה מחודשיים עד שהגיע מכתב הסירוב. שנה וחצי לא הצלחתי לפרסם את העבודה הזו. המאמר זכה לסרוב בתואנות שונות. כפי שסיפרתי לכם בפוסט הקודם, כל מאמר נסקר על ידי מומחים בתחום והמומחים האלה היו משבע מעבדות שהמאמר סתר את ממצאיהם.

חלק מהודעות הסירוב היו בסגנון של "המאמר אינו בתחום העניין של כתב העת" (וממתי מאמר בתחום הסרטן אינו בתחום העניין בכתב עת העוסק כולו אך ורק בנושא הסרטן)? וחלק מהתגובות היו בסגנון של "ערוך עוד ניסויים" שיקחו לפחות עוד חמש שנים.

ורציתי גם שתדעו שבמהלך הנסיונות האלה לפרסום שלא צלחו, הבוס שלי לשעבר במכוני הבריאות הלאומיים האמריקאים, השתכנע בצדקת דברי והסכים שאני אוסיף את שמו לרשימת מחברי המאמר. ובזה הוא למעשה הודה בטעותו. כי המעבדה שלו הייתה כאמור אחת משבע המעבדות שפרסמו מאמרים על "המנגנון המקובל". אבל גם זה לא עזר.

המצב השתנה, לאחר ששלחתי בפעם האחת עשרה את המאמר לכתב עת אירופאי מכובד בתחום הסרטן, יחד עם מכתב אישי מפורט של השתלשלות העניינים אל העורך הראשי. ציינתי שמיתנתי את מסקנותי, באופן שאינני יוצא ישירות כנגד ממצאיהם של האחרים, אלא מתאר רק את תוצאות מחקריי והמבין יבין.

העורך שלח כמקובל את המאמר למדענים שופטים בתחום, והם כקודמיהם העלו פיקפוקים ורשימה של למעלה משלושים ניסויים שאני צריך לעשות. אבל העורך הראשי שהבין עניין, התעלם מכל הערותיהם וביקש ממני רק שני דברים כדי שהמאמר יוכל להתפרסם. דבר ראשון היה לבצע מכל רשימת הבקשות של השופטים רק ניסוי אחד. והדבר השני, לאחר ביצוע הראשון, דווקא לחזק את העובדה שאני יוצא כנגד המקובל.

את הניסוי הנוסף לא היינו צריכים לעשות, כי כבר נעשה על ידינו כביקורת נוספת. הוספתי אותו למאמר, ולבקשת העורך הדגשתי כי המאמר יוצא כנגד המקובל. המאמר התקבל תוך יום על ידי העורך הראשי ופורסם. האמת יצאה לאור.

אתם שואלים ודאי, הכיצד כל האחרים טעו? במאמר שלי הסברתי גם את זה. כל שבע המעבדות עבדו על אחד משני סוגי תאים סרטניים שגדלים מזה עידן ועידנים במעבדות, לאחר שבודדו מהגידולים של חולי סרטן. וכשמגדלים תאים כאלה זמן רב במעבדות, הם עוברים שינויים ומוטציות בדנ"א שלהם. לכן, כל ממצא צריך לבדוק על מגוון רחב של תאים שנלקחו מחולים שונים. אמנם כל אחד מסוגי התאים האלה עשוי לעבור שינויים בתרבית, אבל השינויים האלה, שהינם אקראיים - אינם יכולים להיות אותם שינויים בכל סוגי התאים.

אז כאמור המסקנה מהממצאים של שאר המעבדות היו רק מקרה פרטי שחל רק בשני סוגי התאים שהם בדקו. לכן התוצאות שלהן לא חזרו אצלי בסוגי תאים אחרים. זה כבר מספיק כדי להפיל את התאוריה המקובלת. אבל כדי להוכיח סופית, השתמשתי במערכת תאים שהנדסנו בהנדסה גנטית, כדי להוכיח סופית שמה שנחשב למקובל אינו נכון.

בכנס מדעי שנערך בגרמניה לאחר מספר חודשים, אחד מהנואמים ציין שיש הטוענים כך וכך ויש הטוענים אחרת (והוא התכוון אלי). היום אף אחד אפילו לא מציין את המקובל אז, אלא רק מצטטים את המאמר שלי ושל אחרים שפורסמו אחר כך - שהעזו לומר כי המלך הוא ערום. ובכנסים היום אני מרגיש כמו הברווזון המכוער שהפך לברבור.

זוכרים שאחד מהחומרים של החברה היפנית בכל זאת עיכב את הפעילות הלא רצויה של החלבון בחולי סרטן (אבל במנגנון אחר)? ובכן המשכנו לחקור את השפעת החומר הזה במודלים שונים שלנו ובחיות, ופרסמנו את השפעתו המבורכת במספר מאמרים מדעיים נוספים. המחקר שלנו זכה למאמר מערכת של כתב העת Leukemia Research, שבו מועלית תקווה שהחומר ישמש בעתיד תרופה חדשה בלאוקמיות. על החומר נרשם פטנט על ידי החברה היפנית, והוא נמצא כיום בניסויים קליניים.

מכאן שהמשבר - שאירע בעקבות הסירוב לפרסם את העבודה שלנו - לא רק הוציא את האמת לאור, אלא גם הוביל לתגלית של תרופה פוטנציאלית לעתיד. 

על המשבר השני, אספר לכם בפוסט הבא בסידרה. וכאמור אספר לכם בסידרה עוד על המעשים הסודיים והמכוערים של מדענים ושל הממסד המדעי.

***

אסיים פוסט זה במקרה טרגי. הבן חזר לסופ"ש מהצבא וסיפר על חייל, חבר שלו לנשק ובן מחזור, שחש לאחרונה בכאבים באשכים. הוא הופנה לרופא בחר"פ שרשם לו אנטיביוטיקה לעשרה ימים, וציין שיחזור אליו במידה והכאבים לא יעברו.

בסופ"ש הקודם החייל יצא לחופשה הבייתה, והוא שלח הודעה ברשת הסגורה של היחידה כדלקמן: "פניתי לבית חולים רמב"ם. גילו לי סרטן. ניתחו אותי מידית. מצאו גם גרורות בבלוטת לימפה וברֵיאוֹת. התחלתי לקבל כימותרפיה".

כולנו מזועזעים ומאחלים לחייל החלמה.

הפוסט הזה הוא הראשון בסידרה בת מספר פרקים, שאני מתכנן להביא כאן. הטריגר לסידרה נובע מאירוע שהתרחש השבוע, אבל כבר מזה זמן שתכננתי להביא סידרה זו כאן. נושא הסידרה הוא רכילות על התנהגות מדענים. חלק מהדברים שאביא כאן הם ממש שערוריתיים. ואני מנצל את העובדה שאני כותב כאן בכינוי ספרותי ולא בשמי האמיתי. אבל, למרות זאת לא אחשוף שמות, כי ראשית זה לא הוגן לחשוף אנשים כשאני לא חושף את זהותי. ושנית, זה יכול להוביל לשערוריה ענקית, לא רק בקנה מידה ארצי, אלא אפילו בקנה מידה עולמי.

ולמרות שאני אביא את כל האמת ובידיי הרבה עדויות ומסמכים שיעמדו לדעתי בכל מבחן משפטי, ממש אין לי כל חשק לבזבז את זמני במשפטי דיבה ולזכות בחרמות של עולם המדע. ובנוסף לא שמתי למטרה לחשוף מדענים אלא רק ללמד את הציבור על מה שמתרחש מאחורי הקלעים של עולם המדע, ואני מדגיש - איני יוצא כנגד המדע עצמו אלא כנגד התנהלות של מדענים רבים (בהחלט לא כולם) ושל הממסד המדעי.  ולמרות זאת, כפי שתראו, למרות כל האינטריגות והפוליטיקות, לבסוף האמת המדעית מנצחת. הצדק יוצא לאור, לפעמים בסבל ובכאב רב.

אז מהו האירוע שגרם לי להעלות את הפוסטים בסידרה הזו כעת? ובכן הדבר קשור בכך שמאמר חשוב שלנו ויתכן פורץ דרך, התקבל השבוע לפרסום בכתב עת מדעי מכובד. בעצם עדיין לא התקבל סופית, אבל יתקבל בתנאי שנמלא אחר מספר תיקונים ותוספות נדרשות, רובן טכניות.

ולפני שאסביר מה נדרש מאיתנו כדי שהמאמר יתפרסם, אסביר בקצרה כיצד מאמר מדעי מתקבל או נדחה. במרבית כתבי העת המדעיים, המאמר נשלח און ליין למערכת העיתון, יחד עם תקציר ומכתב לעורך הראשי. העורך הראשי קורא את התקציר והמכתב ומחליט אם הנושא שלו מעניין אותו. הרבה מאמרים מוחזרים תוך מספר ימים מפאת "חוסר עניין לציבור". זה תלוי במידה רבה בטעמו האישי ובמידת העניין הכללית של העורך הראשי.

והיה ומצא נושא המאמר עניין אצל העורך הראשי, הוא מעביר את החומר לטיפול לאחד מעורכי המשנה שלו. אם עורך המשנה מוצא שהמאמר ממלא אחר סטנדרטים מדעיים, הוא מעביר את המאמר לחוות דעת של שלושה סוקרים חיצוניים, שהם מדענים מומחים העוסקים בתחום המאמר.

המאמר מתקבל לפרסום אם שלושת השופטים בדעה שהמאמר מקורי, ראוי לפרסום ועומד בכל הסטנדרטים המדעיים, הניסויים נערכו כראוי עם כל הבקרות הנדרשות, כתוב כראוי באנגלית נכונה וברורה, ושכל החומר הגרפי באיכות הראויה לפרסום בכתב העת.

אפילו אם שני שופטים משבחים את העבודה, מספיק שהשלישי אינו חושב כך כדי שהמאמר ידחה. השופטים נותנים את חוות דעתם הכתובה בעילום שם. וכאן גם מקור הבעיה: לעיתים חוות דעת ניתנות על ידי כאלה שיש להם חשבונאות אישית עם כותב המאמר, או שהמאמר מתחרה בתוצאות מדעיות שהם עצמם עומדים לפרסם ושיקולים לא ענייניים נוספים. הרי מדענים הם בני אדם וכבני אדם עשויים להיות להם שיקולי אגו.

המאמר המסויים הזה מסכם עבודה של שלוש שנים שנערכה על ידי דוקטורנטית  שלי, שבינתיים כבר קיבלה את התואר, לאחר שעבודת הדוקטורט שלה נשפטה על ידי ארבעה מדענים מומחים בתחום ואושרה על ידי ועדה מלווה, ועדה תחומית והסנאט של האוניברסיטה.

לכתבי העת המדעיים יש היררכיה של מידת חשיבות. מידת החשיבות של כל כתב עת כזה נקבעת אחת לשנה בערך מספרי המכונה IMPACT FACTOR. כיצד נקבע הערך הזה? על פי מספר הציטוטים של כלל המאמרים בכתב העת על ידי מדענים בכל העולם במאמרים וספרים שהם כותבים. ככל שמאמרים של כתב עת מצוטטים יותר, הערך שלו גבוה ונחשב יותר.

ממצאי הניסויים של המאמר הספציפי הזה הם חשובים ביותר לדעתנו. בעבודה הזו גילינו את המנגנון המונע הצלחה של טיפול חדשני כנגד מחצית מהגידולים הסרטניים. זאת ועוד, מצאנו דרך לעכב את המנגנון הזה בעזרת חומרים שיוכלו לשמש בעתיד כתרופות שינתנו יחד עם הטיפול החדשני.

שלחנו לכתב עת מדעי בעל אימפקט פקטור גבוה העוסק בסרטן והוא נדחה. שלחנו לכתב עת אחר וגם הוא נדחה. הטיעונים לדחיה היו שלמרות שהוכחנו חד וחלק את המנגנון לכישלון בטיפול, הרופאים ששימשו כשופטים רצו שנערוך גם עבודה סטטיסטית רחבת היקף על גידולים סרטניים מחולים. שזו עבודה לעוד מספר שנים ניכר וחומר למספר נוסף של מאמרים בעתיד.

דרישות כאלה מאוד אופייניות לרופאים (שמחשיבים את עצמם למדענים אבל אצל רובם המדע מסתכם בסטטיסטיקה בלבד). אבל אני מדען, ויודע שהסטטיסטיקה תלויה באופן שעורכים אותה, בגודל המדגם ואפילו בפרשנות. לכן, אני מתכנן ניסויים שנותנים תוצאות של שחור או לבן. כן או לא באופן חד משמעי. ולשם כך בנינו מערכת תאים סרטניים שהונדסו בהנדסה גנטית באופן שיבטאו גן חשוד מסויים באופן מותנה. אותו תא יבטא את הגן הזה או לא, אם נגדל את התאים האלה בנוכחות או בהעדר אנטיביוטיקה מסויימת. ובעזרת המערכת המהונדסת הזו קיבלנו תוצאה חד משמעית, לפריצת דרך בהבנת המנגנון האחראי לכישלון בטיפול החדשני, ודרך לעקוף את זה.

אז לאחר שהעבודה הזו נדחתה על ידי שני כתבי עת, שלחתי את המאמר לכתב עת שלישי שהעורך הראשי הוא מדען ולא רופא. אבל הפעם לא לכתב עת המתמחה בסרטן אלא בכזה המתמחה במנגנונים ביוכימיים של תרופות וטיפולים, כולל כנגד סרטן. זהו כתב עת עם אימפקט פקטור כמו אלה שדחו אותו קודם.

העורך הראשי כנראה אהב את העבודה הזו ושלח אותה לעורך משנה ולשלושה שופטים מקצועיים, שאינני יודע מיהם.

שלושת השופטים כתבו שהעבודה מאוד משמעותית ואפילו מהווה פריצת דרך ותקווה לדרך טיפולית חדשה. אבל שניים מהם צירפו רשימה קטנונית של דרישות, רובן ממש טכניות, לפני שהעבודה תתקבל סופית לפרסום. מדוע אני כותב דרישות קטנוניות? מיד תראו.

שני שופטים ציינו שמאמר נכתב היטב, אבל השלישי החליט שצריך לשפץ את האנגלית. אבל בעצם הוא רוצה שנכתוב הכל במשפטים קצרים. זהו בהחלט שיגעון שלו, כי מאמר מדעי הוא לא מאמר שקספירי. והמאמר לא כתוב במשפטים ארוכים במיוחד ובוודאי לא יותר ארוכים מעשרות אלפי מאמרים אחרים שפורסמו. מכל הסיפור הוא עלה על שלוש טעויות טייפו בלבד, והוא רומז על צורך בעריכה לשונית נרחבת. האמינו לי שפרסמתי מאמרים רבים באנגלית שכתבתי ללא עריכה לשונית ואף אחד לא דרש זאת. נו שיהיה. אתקן את שלושת הערות הטייפו, ואקצר בשבילו מספר משפטים - שיהיה מבסוט.

ואחד מהשופטים רוצה שנרחיב מעט את ההקדמה בנושא מסויים ואני חושב שהוא פשוט רוצה שנצטט עבודות שלו.

ומה עוד הם רוצים? שנוסיף עוד כמה תוצאות של ניסויי ביקורת שציינו שעשינו אותם, ולא צירפנו אותם, כי כתב העת מגביל את מספר הגרפים והתמונות. אז אם הם כלכך רוצים שנחרוג מהתקנון, יקבלו עוד תמונות בשמחה.

ואחד רוצה שנשפר את האיכות הגרפית של התוצאות שלנו על ידי שימוש בתוכנות גרפיות חדשניות. אבל אני לא מתכוון להוציא אלפי דולרים על תוכנות "חדשניות" ואני יודע איך לשפר את הגרפיקה בעזרת התוכנות "המיושנות" שלי.

אז יש לנו חודש לבצע את הגחמות שלהם ואני מקווה שדרישותיהם תבואנה על סיפוקם.

ובינתיים סיימתי לכתוב עוד מאמר אחר על עבודה של דוקטורנטית אחרת שלי וזה ממש עומד להיות פריצת דרך מאוד משמעותית בתאי גזע ורפואה שיקומית . עיכבנו עד כה את הפרסום, כדי לרשום פטנט על הממצאים האלה. אני חושב לשלוח את המאמר הזה לפרסום בכתב העת CELL, שהוא אחד משלושת הגדולים והנקראים ביותר. כתב העת הזה מאפשר לשלוח לעורך הראשי הגשה מקדימה של תקציר המאמר ומכתב הסבר. הוא מחזיר תשובה תוך 3-5 ימים אם הוא מעוניין בנושא המאמר ובהגשת המאמר המלא לשיפוט. החזיקו לי אצבעות.

הפוסט הזה כבר ארוך למדי ולכן לא אעמיד למבחן את סבלנותכם. אז הדברים השערורייתים באמת יחכו לפוסטים הבאים בסידרה. יהיה הרבה צהוב, תלמדו על דברים מדהימים הנעשים מאחורי הקלעים ועל אגו ויצרים בעולם המדע.

בסיום הפוסט פינת הזון.

את הרעיון לפוסט זה קיבלתי מתגובה של קוראת בבלוג עוד לפני שהבלוג הזה הועלם בצורה נבזית.

ובתגובה היא ציינה:

"מה דעתכם לצפות בסרטון מעניין אף אם כי ארוך במיוחד? נקודה למחשבה.

http://www.youtube.com/watch?v=5VWi6dXCT7I
by Neal Barnard MD"

אינני מצפה שמרביתכם יקדישו למעלה מארבעים דקות מחייכם לסרטון הזה ביוטיוב. אבל בקיצור, בסרטון הזה ד"ר ברנרד מפתח בטון סמכותי ובטוח את הנושא של ההתמכרות למתוקים, לבשר,למוצרי חלב ולגלוטן (בזמן האחרון יש כאלה שרוצים להמאיס עליכם לחם וכל מיני מוצרי מזון מכילי גלוטן, בטענה שאתם אוכלים "דבק" ועוד כהנה וכהנה). הוא טוען שכשמוצרי המזון האלה מתפרקים במעי ועוברים אל הדם, הם מתקשרים לקולטנים מסויימים במוח שאליהם נקשרים גם סמים כמו אופיום ומורפיום. ולכן בדומה להתמכרות לסמים האלה, אנחנו כביכול מתמכרים גם לסוכרים, מתוקים, מוצרי חלב, בשר וכדומה באוכל. אך מי שיקשיב טוב טוב לדבריו, גם הוא מגניב שם פעם שמדובר בתאוריה.

בעיקבות הסרטון הזה, בדקתי בבסיס הנתונים העולמי PUBMED שכולל את כל המאמרים המדעיים שהתפרסמו ושעומדים בקריטריונים של הוכחה מדעית (כלומר עברו תהליך ולידציה במה שמכונה peer review), ומצאתי רק מאמר אחד המעלה את האפשרות הזו, והוא מסכם שניסויים נערכו רק בחיות (ולא כל מה שנכון לחיות מסויימות נכון לאדם) וכי דרושים מחקרים נוספים כדי להוכיח זאת. המאמר הזה התפרסם ב- 2011.  וב ynet, תפוז וכדומה, פרסמו בעקבות כתבות שחגגו והציגו את זה כתורה מסיני. מאז עברו כמעט שנתיים. שנתיים זה הרבה זמן במדע. כשמדען מפרסם משהו, מיד לפחות עוד מאה מדענים מנסים לחקור את הנושא. אבל לא דובים ולא יער, אף מאמר מדעי נוסף שמוכיח את הטענה של התמכרות לאוכל כמו לסמים לא פורסם מאז.

אבל אותו ד"ר ברנרד שוטף לכם את המוח ביותר מארבעים דקות באופן שתאמינו שאכן אנחנו מתמכרים למוצרי המזון הזה כמו לסמים. האם מישהו מכם חושב שהוא מכור לבשר או לגבינות? אני איני אוכל בשר שלושה ימים בשבוע ולא מרגיש תגובות גמילה מסמים. לעיתים אני איני אוכל גבינות שבוע, האם אתם חושבים שאני נתקף "קריז" כמו הנגמל מסמים? 

אז כדי לבדוק את דבריו של ד"ר ברנרד בסרטון היוטיוב, ערכתי בדיקה על כישוריו המדעיים. ובכן לד"ר ברנרד יש 135 פרסומים מדעיים אמיתיים שעומדים בקריטריונים מדעיים. אבל מתוכם אף אחד אינו מראה או מוכיח קשר בין סוכרים, גלוטן ומוצרי חלב להפעלת קולטנים במוח כמו לסמי האופיאטים או סמים אחרים. כאמור אפילו הוא בסרטון שלו מתייחס לכך כתאוריה ללא הצגת תוצאות מדעיות.

ובחיפוש שערכתי בבסיס הנתונים הרפואי המקיף ביותר בעולם - PUBMED, ד"ר ברנרד לא פרסם אפילו מחקר מדעי אחד בספרות המדעית העולמית על מה שהוא מדבר בסרטון ביוטיוב. ראו תוצאות החיפוש:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/?term=Barnard+N%2C+Opiates

ובכן, מה שלא קיים שם אינו קיים, בוודאי לא כמסמך רפואי ראוי להתייחסות.

ולגבי סוכרים שזו מרבית ההרצאה שלו, זה לא סוד שהם אינם בריאים. גם לפי עקרונות שיטת הזון שאנחנו לומדים כאן לאחרונה. אבל דין תפוח למשל המכיל סוכרים, אינו כדין קובית סוכר. רמת הסיבים התזונתיים המסיסים שלו עושה את ההבדל הגדול כאשר אוכלים אותו במידה.

ועוד משהו, ד"ר ברנארד מוכר לצופים טיעון חדש כנגד אכילת בשר וגבינות - אכילתם ממכרת כמו סמים. ובנוסף הוא מביא טיעונים כנגד סוכרים וגלוטן. ריבונו של עולם, מה הוא רוצה? הוא רוצה לקחת מהצמחוניים המסכנים גם לחם, פסטה ומוצרים המכילים גלוטן? וגם את המתוקים? אז מה ישאר להם לאכול? ירקות וחציר? הרי אין להם קיבות של בהמות היכולים לעכל את התאית שבחציר. מה הוא רוצה ? שנערות בנות 14, שצופות ביוטיוב ובעקבות משנות את אורח חייהן - שימותו מתת תזונה? לאן נגיע עם כל הטרנדים הקיצוניים האלה?

רבים מסרטי היוטיוב האלה מופצים בחסות אנונימוס. כששואלים את תומכיהם כיצד זה שאין הוכחה מדעית לתאוריות שלהם? אנחנו המדענים זוכים מהם לשתי האשמות. האשמה הראשונה היא שתעשיות הבשר והגבינות מממנות את המחקרים שלנו ולכן אנחנו נמנעים לפרסם מחקרים כנגד אכילת בשר וגבינות.זו כמובן שטות גמורה - 99.999% מהמדענים אינם מקבלים למחקרם פרוטה שחוקה אחת מהתעשיות האלה. אז מה בעצם מונע מקולגות שלי שעוסקים באופיאטים והתמכרות לעסוק בבדיקת הטענות לגבי ההתמכרות במזון?

טענה בלתי מבוססת נוספת של אנונימוס היא שחברות התרופות מממנות את מחקרינו ולכן לא נצא נגדם. גם זו היא שטות גמורה. למרות שהמחקר שלי ממומן לעיתים על ידי חברות תרופות, הכיצד יצאתי עם פרסום הפוסט הזה? וכי אתם מאמינים שאף מדען בעולם לא יקום כנגד חברת תרופות אם יש בידו הוכחה מדעית?

ועכשיו אני אשאל את אנונימוס, כמה הם משלמים למדען עבור אירגון הרצאה  וצילום ההרצאה ליוטיוב? השאלה שלי רלוונטית בדיוק כמו האשמות שלהם. מכירים את הפתגם "על ראש הגנב בוער הכובע"?

שלא תקבלו רושם שאני כותב את הפוסט הזה בהקשר לאנונימוס והטבעוניים בלבד. מדובר גם בסרטוני יוטיוב המפורסמים על ידי ארגון שהוא אנטיתזה לצמחונות. ארגון שמנסה להפיץ את הטרנד החדש "תזונת הפליאו". גם הם מתייחסים למדע בערבון מוגבל. אחד המובילים בארץ את מיסיון הפליאו (לאכילת הרבה בשר שמן) וטוען שזה טוב לבריאות - הוא סטודנט לביולוגיה רק 4 חודשים וכבר הוא משתחצן לפחות כמו פרופסור לביולוגיה וטוען שאין להאמין לידע הקים במדע. ואפילו, גם אם לא אומר זאת במלוא הרצינות, הוא מפקפק בממצאיו של גלילאו המוכיחים שכדור הארץ סובב סביב השמש.

ובכן כל הארגונים והמיסיונים האלה שרוצים להפיץ את הטרנדים הקיצוניים לתזונה (וכן, טבעונות היא תזונה קיצונית. אולי הטבעונים לא יאהבו לשמוע את זה - אך זה מה שזה. כאשר נמנעים לאכול קבוצות מזון בצורה קיצונית - הרי שמדובר בקיצוניות. נקודה).

ולגבי המדע - כל סוגי המיסיונים התזונתיים מאמצים את המדע בחום במה שמתאים לאידיאולוגיה שלהם, ומוקיעים את המדע כאשר הוא סותר את דעותיהם. לא סתם אני מכנה אותם מיסיון, כי בנוסף להטפות ונסיונות "ההחזרה בתשובה" - הם נוהגים באותה דיכוטומיות אל המדע כמו אנשי דת קיצוניים. אין שוני ביניהם. בין אם הם מטיפי דת, מטיפי צמחונות, או מטיפי פליאו. כל אלה (ללא יוצאים מהכלל) סובלים מעודף קיצוניות, חוסר סובלנות ושחצנות. לכולם יש קהל מאמינים ההולך שבי אחרי כל שטות שהם פולטים.   

אז מה הלקח מפוסט זה? רבים הם אלה בציבור שמתייחסים לסרטוני יוטיוב ולכתבות בתפוז, בסיינטיפיק ידיעות ומעריב - כאמיתות שלא ניתנות לערעור. אני רואה את זה גם כאן בישרא בתגובות של מאמינים בצמחונות או המאמינים בצד השני של המתרס, כמו חסידי דיאטת הפליאו. "הרי כבונוס בשבילך מאמר מאוניברסיטת הרווארד" אומר בשחצנות בלוגר אחד ומביא קישור. אבל מי שבודק את הקישור מוצא שמדובר באיזה מסמך עמדה קצר של מישהו בהרווארד, שאין זה בכלל משהו שעומד בפני איזשהו קריטריון מדעי.

אבל ככה מתנהלים הוויכוחים כאן בישרא (כמו במקומות אחרים), על ידי אנשים שלרובם רקע מזערי במדע. וכבונוס אזכיר למי שלא קרא את הפוסט שכתבתי בעבר "אבל כתוב בעיתון".

***

ארוחת הבוקר היא החשובה מכולן.לאחר שנת הלילה והצום אנחנו מתעוררים ורמת הסוכר בדם נמוכה. לארוחת הבוקר יש חשיבות באיזון רמת הסוכר. ארוחת בוקר לפי עקרונות הזון מכניסה אותנו למסלול מאוזן שחשוב לשומרו במשך כל שעות היום. יש אנשים המדלגים על ארוחת הבוקר. זו טעות מאוד לא בריאה. מי שלא מסוגל, שיאכל תוך שעה מהקימה לפחות בלוק אחד. גביע יוגורט 3% שומן מכיל בקירוב בלוק אחד של כל אבות המזון (חלבונים, פחמימות ושומנים). את ארוחת הבוקר לאכול כעבור 2-3 שעות. לא יותר מאוחר.

 אביא לכם כאן דוגמה לארוחת בוקר שאני אוכל. ארוחה מאוזנת המכילה 2 בלוקים של חלבונים, 2 בלוקים של פחמימות ו 2 בלוקים של שומנים לפי עקרונות הזון.

וכך נראית המנה:

כמקור פחמימות צרכתי פרוסת לחם של לחם שיפון שוודי שהאריזה שלו נראית כך:

פרוסה אחת שמשקלה כ 50 גרם היא בדיוק שני בלוקים פחמימות (18 גרם פחמימות). החלבון שלה זניח 2.5 גרם חלבון לעומת 18 גרם פחמימות. אז כדי לאזן את כמות החלבון הקטנה הזו, הוספתי 3-4 פלחי עגבניה ועלה חסה. החסה ממש לא משמעותית, ורק כמות האנרגיה שדרושה ללעיסתה עולה על כמות הקלוריות שבה.

כמקור חלבון, הוספתי ביצה קשה אחת פרוסה (בלוק אחד של חלבון) ועוד רבע חבילת קוטג' 3% שומן במשקל 250 גרם. האדום על הקוטג' היא מעט פפריקה ועלה פטרוזיליה לקישוט (פטרוזיליה גם טובה לכליות ולדרכי השתן) .

שימו לב, מקור החלבון בארוחה הזו הוא משני סוגים. בלוק אחד מכיל ביצה שמכילה את חלבון האלבומין. הבלוק השני מכיל מוצר חלב (הקוטג') שמכיל את חלבון הקזאין.

האלבומין הוא בעל ערך תזונתי גבוה יותר מאשר הקזאין. דרך אגב גם למי שיש כולסטרול גבוה, אפשר לאכול עד 6 וחצי ביצים לשבוע ללא חשש.

כמקור שומן הוספתי 10 זיתים שחורים/ירוקים מקופסת קוקטייל זיתים. שהם 2 בלוקים של שומן. 

מי שממהר בבוקר, יכול להכין כריך משתי פרוסות לחם שחור (אחיד), למרוח על כל אחת קוטג' בנדיבות, להניח מעל פרוסות הביצה, פרוסות העגבניה ולסגור כסנדביץ כשעלה החסה באמצע. את הזיתים לארוז בשקית אוכל נפרדת, ולאכול בבית, בדרך לעבודה כשאתם ממתינים הרמזור אדום, או כשהגעתם לעבודה.

כוס קפה ללא סוכר (או עם ממתיק) עם מעט חלב דל שומן לא נחשבים במנין הבלוקים. תה כמובן שלא.

ועם ארוחת בוקר כזו, אני מתמלא מרץ. העולם מחייך אלי ואני מחייך אל העולם.

לצמחוניים

ניתן להחליף את הביצה והקוטג' בטופו דל שומן בכמות ששלחתי אל חברי המועדון בטבלת החלבונים (2 בלוקים של חלבון). לטופו עצמו אין טעם משהו לדעתי, אך ניתן מאוד לשפר את טעמו על ידי הוספת 2/3 כפית שמן זית (2 בלוקים שומן) ותבלינים. אם הוספתם שמן זית, הורידו את הזיתים מהמנה. 

בתאבון ולבריאות