המילה שמרגיזה אותי ומיד תראו שקרוב לוודאי גם אתכם - היא המילה "אמרתי". השימוש במילה עצמה אינו בעייתי בדרך כלל, אלא עם הצירוף של המילה שבאה לפני או אחרי. הרי שתי דוגמאות לכך:

אז אמרתי!  לשמוע את מי שאומר את זה, ממש מכעיס. כי מי שאומר את זה לא לוקח אחריות על דבריו ובעצם מזלזל באחר -בשומע. אך זה עשוי לחזור אליו כבומרנג. כי השומע והסביבה כבר לא יתייחסו אליו ואל דבריו ברצינות בעתיד ואז זה כבר יעצבן אותו. לוגיקה פשוטה!

ראש ממשלת ישראל לשעבר, לוי אשכול, ששלט באידיש ולא כל כך טוב בעברית, מספרים עליו: היו באים ואומרים לו - זה אמר כך וזה אמר כך. לוי אשכול היה עונה להם באידיש: "געזוקט איז געזוקט". כלומר, "אמר אז אמר". לפרושכם.....

ויש גם גרסא אחרת למה שאמר אז אשכול:  "האט ער געזאגט... זאג דו אייכעט." כלומר,  "אז הוא אמר... תגיד אתה גם כן ". מה שאומר, שלוי אשכול לא סמך במיוחד על מה שאנשים אומרים. ואתם? האם אתם סומכים?

ואולי זה אומר שללוי אשכול לא היה כל כך איכפת מה אנשים אומרים. ואם כך, זה עוד יותר גרוע. כיוון שלוי אשכול כבר ז"ל, נניח לו.

אמרתי לך! מי שאומר את זה מתכוון להגיד שאם היית שומע/ת לדבריו, לא היית נמצא/ת במצב הדפוק הזה. מי אינו מתעצבן שאומרים לו את זה? וכמה קלה ניצרת הלשון שלכם, כשאתם אומרים לאחרים "אמרתי לך? 

אומרים שהמצווה הקשה ביותר בתרי"ג מצוות  היא המצווה "ואהבת לרעך כמוך" ובמילים אחרות על תעצבן אחרים במה שמעצבן אותך. לוגיקה פשוטה!

אז אם כל זה כל כך לוגי, מדוע אנחנו פוגעים במה שאנחנו כל כך נפגעים? ממש לא לוגי. 

ומה דעתכם? 

הפוסט סודות צמחי המרפא היה בין מומלצי עמותת ישראבלוג ועורר עניין רב, לפחות על פי מספר הכניסות. בעקבותיו הצטרפו לבלוג מנויים חדשים. כפי שהבטחתי, שלחתי למנויים במייל חומר נוסף בתחום צמחי המרפא, התבלין ותרופות סבתא.

הפוסט הנוכחי הוא סָפִיחַ לפוסט שעסק בצמחי המרפא. למי שלא נתקל במילה, סָפִיחַ הוא דבר שנספח לדבר אחר ובמקרא הוא מופיע  בפסוק "אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר" (ויקרא כה ה). הכוונה לתבואה או גידול אחר הצומחים מאליהם מן הגרגרים שנשרו או שנתפזרו בשעת קציר קודם, בלי חרישה וזריעה. בהלכה סְפיחים  הם כינוי כללי לכל גידולי קרקע נאכלים שצמחו מאליהם בשנת השמיטה. אז הרי הספיחים:

סטירה: על נטורופאתים שמחליפים תבלינים בתרופות.

הנטורופאתים הכו עם שחר

הפשיטה החלה עם עלות השחר. שוטרי יחידת הימ"מ דפקו על הדלת ונכנסו מהחלון. החשוד נתפס במיטתו ורוסן ללא הפעלת אלימות באמצעות שוקר חשמלי ואלות גומי
 

הפשיטה החלה עם עלות השחר. שוטרי יחידת הימ"מ דפקו על הדלת ונכנסו מהחלון. החשוד נתפס במיטתו ורוסן ללא הפעלת אלימות באמצעות שוקר חשמלי ואלות גומי. בדירה עצמה התגלו מאות שקיקים קטנים המכילים חומרים צמחיים כתושים ממינים שונים. החשוד הובל כלאחר כבוד לתא המעצר, והובא כבר ביום המחרת בפני השופט.

שופט: "מר אלבל, אתה נאשם בכך שבדירתך התגלה מספר רב של חומרים צמחיים בעלי פעולות מסוכנות על הגוף. האם אתה מודה?"

הנאשם: "לא, כבוד השופט."

שופט (מרים גבה): "מה יש לנציג הפרקליטות לומר בנושא?"

הפרקליטות, מחלקת ניירות לנאשם ולשופט: "כבוד השופט, ברצוננו להציג בפניך מאמר החושף את מידת המסוכנות הטמונה בתמציות שהנאשם רקח בביתו. התפרסם באתר חדשות מכובד, כך שהכל אמת ובדוק."

השופט מעיין בתדפיס בעיניים רחבות. פונה לנאשם: "האם אתה מודה שהחזקת בביתך את החומרים הללו?"

הנאשם, מתגונן: "כן, כבוד השופט, אבל הם לא מזיקים!"

הפרקליטות, לשופט: "תשאל אותו על הכוסברה. שני קילו מצאנו אצלו בבית!"

השופט קורא את הכתוב. פונה לנאשם: "כתוב כאן שכוסברה מנקה את הכבד ממתכות רעילות, מתרופות ומחומרים כימיים."

הנאשם: "כן, אדוני השופט, מה הבעיה?"

השופט: "הכבד אמור לנקות את התרופות והחומרים הכימיים מהדם בכוחות עצמו. זה התפקיד שלו והוא עושה את זה טוב. אתה חילקת ללקוחות שלך חומר שמתגבר את הפעילות הכימית של אחד האיברים החשובים ביותר בגוף, ואתה לא מבין מה הבעיה? מה אם הכבד יתחיל לנקות מהדם חומרים כימיים חשובים כמו סוכרים? ככה לשחק עם הגוף?"

הפרקליטות, מתנשפת ככלב ציד: "שאל אותו על הלואיזה. על הלואיזה!"

הנאשם, מחייך בביטחון: "כבוד השופט, לואיזה לא יכולה להזיק. זה פשוט לא באופי שלה."

השופט מעיין בחומר: "לואיזה… מסייעת לנקות את הנפש ומערכת העצבים. משרה עלינו אווירה של רוגע ושלווה…"

השופט מנחית את הדפים בחבטה על הדוכן, פונה לנאשם: "אדוני, האם אתה מבין שאתה כחוט השערה מהעמדה לדין על החזקת חומרים פסיכו-אקטיביים מסוכנים לציבור?"

הנאשם מתחיל לרעוד: "אבל כבוד השופט, זאת רק לואיזה…"

השופט: "כתוב לי כאן שחור על גבי לבן. מאמר של… נטורופאת, כמוך. הלואיזה שלך משפיעה על מערכת העצבים המרכזית. חומרים שכאלו גורמים בדרך-כלל להזיות, לשיכחה, לערפול חושים, לבלבול. ואני לא מתייחס אפילו להשפעות על הנפש האלמותית של האדם שאתם מייחסים לה. לאן זה מוביל אותה? לגן-עדן? לגהנום?"

השופט רוכן קדימה, ממתיק קולו: "אני מבין שאתה מוכר את החומרים האלה ללקוחות שלך, אדוני. האם אתה לפחות מזהיר אותם בנוגע לתופעות הלוואי הצפויות להם, בעולם הזה והבא?"

הנאשם, מתחיל לרעוד: "אין תופעות לוואי, כבוד השופט. נשבע לך, זה הכל בטוח במאה אחוז."

הפרקליטות: "דבר איתו על הג'ינג'ר! על הג'ינג'ר!"

השופט, מסתובב לפרקליטות ברוגז: "אתם מוכנים להפסיק עם זה?"

מסתובב בחזרה לנאשם: "כתוב כאן שג'ינג'ר מחסל כל חיידק ומזיק שחודר לגוף. בפני עצמו זה מספיק גרוע – הגוף מלא בחיידקים טובים שעוזרים לו לעכל מזון ולהילחם בחיידקים הרעים. אתה הורג כאן את כולם ביחד. אבל יכולות החיסול שלו מסקרנות אותי. האם הוא הורג וירוסים?"

הנאשם, מופתע: "אני לא יודע, כבוד השופט."

השופט: "מה לגבי פטריות?"

הנאשם: "אני לא יודע, כבוד השופט. בקורס נטורופאתים לא לימדו אותי על זה."

השופט: "מה לגבי טפילים חד-תאיים כמו המלאריה?"

הנאשם, ביאוש: "באמת שאני לא יודע. בקורס סיפרו לנו רק שג'ינג'ר הורג כל מזיק."

השופט חובט על שולחנו עם הפטיש בגועל: "חמור מאד! אם הג'ינג'ר הורג כל מזיק, לגוף לא יהיה זמן לפתח חיסון טבעי, וזה עלול לשבש את כל מערכת החיסון של הגוף. ברור לי, אדוני, שאתה מתעסק כאן עם חומרים ברמת סיכון גבוהה, ומוכר אותם כאילו היו תבלינים פשוטים!"

השופט עוצר, חוכך בדעתו: "אדוני, אני נאלץ להאריך את משך המעצר שלך, עד שהפרקליטות תגבש כתב אישום על סחר בסמים ותרופות לא-חוקיים, שעלולים לגרום נזק אמיתי לבריאות הציבור."

הנאשם, בתחינה: "כבוד השופט, זאת רק נטורופאתיה. לא צריך לקחת הכל כל-כך מילולית. לפעמים קצת מגזימים, קצת מפריזים. בכל זאת, אנחנו לא כמו הרפואה המערבית."

השופט: "אבל כתבתם במדור בריאות ב- Ynet שלתבלינים יש את כל היכולות הללו. האם אתה מנסה לרמוז, אדוני, שאתם הטעיתם ציבור שלם במכוון רק בשביל לקבל כמה כותרות עלובות בעיתון?"

הנאשם, ברגליים רועדות: "כבוד השופט, בבקשה, תהיה הגיוני. אף אחד לא מאמין לכל מה שכתוב במדור בריאות בעיניים עצומות."

השופט, מחייך בשפתיים חשוקות: "אם לא נאמין לנטורופאתים, למי נאמין?"

הנאשם, עיניים מתרוצצות, טיפות רוק ניתזות מהפה: "לרופאים, כבוד השופט! עזוב אותך מהכתבה הזאת, אין כמעט מחקרים רפואיים שתומכים בה. ומה זה נפש בכלל? אף אחד לא יודע ולא בדק את זה. וראית על מה הם מסתמכים כהוכחה לכך ששמן זית עוזר לפוריות הגבר? על הרמב"ם, כבוד השופט. הרמב"ם, מלפני תשע-מאות שנים. אני שואל אותך, כבוד השופט, זאת באמת כתבה שצריך להתייחס אליה ברצינות?"

השופט מנחית את הפטיש בזעם על השולחן: "זה מספיק! הניסיונות העלובים שלך להתחמק מאחריות לא יצליחו. אני שולח אותך להארכת מעצר. הפרקליטות תגבש כתב אישום על מכירה ושידול לשימוש לא-אחראי בחומרים מסוכנים בעלי פעילות רפואית."

פונה לפרקליטות: "קחו אותו מכאן."

הנאשם נגרר לדלתות האולם כשהוא צורח ומתפתל. הדלתות נסגרות מאחוריו. שקט פתאומי משתרר בחלל האולם. השופט מעסה רקותיו בעצבים קלים ופונה לפרקליטות –

"תביאו לי כוס תה בבקשה לפני הדיון הבא."

הוא משתהה, חוכך בדעתו, ומוסיף, "ואל תשכחו להוסיף לואיזה. בשביל הנשמה."

מקור מאת רועי צזנה: http://www.hayadan.org.il/naturopathy-on-a-trial-0609119/

ההשראה לקטע הסטירי הזה הוא המאמר ההזוי שפורסם על ידי נטורופאת בשם אלעז יוסף. שם המאמר הוא 

שוּמר נגד גזים - תבלינים שמחליפים תרופות.

שתקצירו: סובלים מכולסטרול גבוה? רוצים להגביר את הפוריות? סתם כואבת לכם הבטן? לא חייבים לרוץ לארון התרופות - אפשר פשוט לגשת למדף התבלינים. איך תדעו להתאים בין הבעיה לתבלין וכיצד יש לצרוך אותם? מדריך.

*** 

תאורית הקונספירציה על רשות המזון והתרופות האמריקאית

כשהסתכלתי בסטטיסטיקות של דף העריכה של הבלוג, הבחנתי במקור יוצא דופן אשר נכנס לפוסט "סודות צמחי המרפא". המקור הזה הוא פורום של אתר הנקרא Rotter Net. אינני מכיר את האתר הזה ואת תוכנו, כי צריך להרשם אליו. בכל אופן הלינק של מקור הכניסה גילה לי בהפתעה שבאתר הזה, גם פרסמו את הכתבה שלי "סודות צמחי המרפא". בנוסף, אחד המגיבים בפורום ציטט כתבה שפורסמה באתר אחר - אתר בשם הגיל השלישי. 

אתר הגיל השלישי מַשְׁלֶה את קוראיו בנפלאות תרופת הפלא כנגד סרטן - אותה תרופה בשם אמיגדלין שהזכרתי בפוסט סודות הצמחים, בתוספת אזהרה חמורה לשימושה.  

במאמר נטען על ידי מדען שקיימת קונספירציה כנגד האמיגדלין שנאסר לשימוש על ידי רשות המזון והתרופות האמריקאית (ה- FDA), שהיא האוטוריטה העולמית לאישור בטוח של תרופות.

המדען הזה טען בשנות השבעים במאה הקודמת, כי התרופה אמיגדלין נאסרה לשימוש בגלל אינטרסים של חברות התרופות.

ה- FDA אסר את השימוש בתרופה הזו בגלל סכנת הרעלת ציאניד חמורה. כל תרופה פוטנציאלית מובאת לאישור על ידי ה- FDA לאחר ניסויים קלינים על חולים שנעשים בשלושה שלבים. בשלב הראשון נבדקת התרופה על קבוצה קטנה יחסית של חולים ומטרתה בשלב זה אינה בדיקת יעילות, אלא בדיקת חוסר רעילות. אם בשלב הראשון לא מתגלה רעילות של התרופה, ממשיכים בשלב השני, שנערך על קבוצה גדולה יותר של חולים. מטרת השלב השני לבדוק האם קיימת רעילות אך גם כדי לבחון מהי מידת היעילות. בשלב הזה צריך להוכיח שלתרופה יש השפעה משמעותית מעל תרופת דמה (פלסבו), שניתנת לקבוצת חולים - ללא ידיעתם אם הם מקבלים את התרופה האמיתית או תחליף דמה. כדי לאשר את ההמשך לשלב הניסויים הקליניים השלישי, צריכים גם להוכיח שהתרופה הנבדקת יעילה לפחות כמו תרופות קיימות אחרות. השלב השלישי של הניסויים נערך על קבוצה גדולה של חולים ורק אם הניסויים מסתיימים בהצלחה, התרופה מאושרת לשימוש.

אז האמיגדלין נאסר לשימוש בשל מקרי הרעלת ציאניד חריפה בחולים שנטלו את התרופה.

כאמור המדען המקסיקני טען שהאמיגדלין נאסר לשימוש משיקולים פוליטיים בלבד ותיאר בסיפרו את נפלאות חולי הסרטן שנרפאו במקסיקו, שבה התרופה לא נאסרה לשימוש.

אז ראשית אומר לכם שדווחו מאז מקרי הרעלת ציאניד של חולים. שנית, ארבעים שנות השימוש  בתרופה במקסיקו לא הדגימו ריפוי גורף של חולי הסרטן המקסיקנים או של כאלה שנסעו לקבל את הטיפול במקסיקו. אם התרופה הזו הייתה כל כך מוצלחת, היו מיליון חולי סרטן שהיו מספרים לכם כיצד נרפאו לחלוטין מהמחלה. האם ראיתם תיקים רפואיים של חולים כאלה? האם אתם יודעים מה בדיוק קיבלו החולים במקסיקו? אולי זה לא האמיגדלין אלא קוקטייל התרופות הכימותרפיות הרגילות ששיפר את מצב החולים? האם לממשלת מקסיקו לא היה אינטרס למשוך למדינה תיירות מרפא, שתזכה לנפלאות האמיגדלין?

אני מתפלא שאתר הגיל השלישי מפרסם מאמר שממנו הקוראים עשויים לחשוב שהאמיגדלין היא תרופת פלא כנגד סרטן ושאין היא מסוכנת. ניתן לקנות את האמיגדלין באינטרנט. של מי האחריות, אם חולה הסרטן הנואש שירכוש את התרופה ימות מהרעלת ציאניד?

חסידי התרופה ימחאו אז כפיים ויאמרו: " הרי לכם, התרופה חיסלה את הגידול הסרטני". 

 ***

פינת הידעתם?

דואר ישראל הנפיק בולים שנושאם צמחי תבלין ומרפא

טיוטה

הירארכיה של החושים ומקומו של חוש הריח

הגנים האחראים לחוש הריח

אבולוציה - התנוונות חוש הריח ע"י ירידה במספר עותקי הגנים לריח והתחזקות חוש הראיה, בעקבות התרוממותו של האדם למצב זקוף.

מדוע? הרי יש מקום רב שאינו מכיל גנים ובלתי מנוצל בדנ"א שלנו.

כי באבולוציה פועלים כוחות הסלקציה - אם יש יתרון בתכונות חדשות שנרכשו באקראי ע"י מוטציות והביאו לשיפור גנים קיימים או ליצירת גנים חדשים, אז גנים אלה ישרדו ויביאו תועלת. לעומת זאת תכונה שאיננה נחוצה עוד, תעלם עם הזמן עקב ניטרול אקראי של הגנים האחראיים ע"י מוטציות החלות כל הזמן בחומר התורשתי שלנו. כאמור, חוש הריח הפך לנחוץ פחות ולכן עם השנים, לניטרול של חלק מעותקי גן הריח עקב מוטציות אקראיות כבר לא היה כוח סלקצי שלילי. נשאלת השאלה מדוע חוש הריח לא התנוון כליל באדם? האם זו רק שאלה של זמן וצפוי שהאדם ילך ויאבד את חוש הריח שנותר לו במהלך האבולוציה? התשובה לשאלות אלה היא סביר שלא. מדוע לא? כי תכונות שחסרונן פוגם ביכולתהשרדות דור ההמשך של האדם, היא סלקציה שלילית. ללבני אדם שישארו עם התכונות הנחוצות, יהיה יתרון בהבאת צאצאים שישרדו ויעבירו את התכונות האלה לצאצאים שלהם.

חוש הריח באדם הוא עדיין נחוץ ביותר להשרדותנו. אמנם יכולת חוש הריח נחלשה, אך רק באופן חלקי. החלק הנותר מאפשר לנו להריח ולהגיב לגורמים היכולים להשמיד אותנו או לאמץ גורמים שישפרו את רבייתנו והשרדותנו.

איז יכולות הרחה חיוניות נשארו לנו? על כך נאמר בתלמוד הירושלמי: "עִטְרָן בֵּין כָּבֶה בֵּין דָּלֵק רֵיחוֹ רָע" כלומר, יש דברים שהם מצחינים בכל מצב.

אנחנו חשים ריח שריפות מרחוק

אנחנו חשים ריח מבחיל של נבלות - מעורר תגובת בחילה המונעת מאיתנו לאכול נבלות ולסיכוי לחלות  בזיהומי מעיים.

ריח של מזון מקולקל

ריח של צואה ושתן

יתרון רבייתי של הרחת זיעה

טיטרנים

חוש הריח הוא הרומנטי ביותר: 

משיכה בין זכר לנקבה, בכל עולם החי וגם אצל האדם, נגרמת, בין השאר, על-ידי חלקיקי ריח בלתי נראים שנקראים "פרומונים".

גם בתנ"ך יש עדויות רבות לחשיבות של חוש הריח בקשר בין איש לאישה - במיוחד בשיר השירים:

• שיר השירים א3: "לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ, עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ"
• שיר השירים א12: "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ - נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ"
• שיר השירים ב13: "הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ;   קוּמִי [לָךְ] רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי [לָךְ]"
• שיר השירים ד10-14: "מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַּלָּה, מַה טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן, וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל בְּשָׂמִים.  נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַלָּה, דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ, וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן... נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים"
• שיר השירים ז9: "אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו, וְיִהְיוּ נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן, וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים"
• שיר השירים ז14: "הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ, וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ"
• שיר השירים ח14: "בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים"

החריפות של הקינמון בהעדר יכולת להריח אותו

אחת ממשפחות הגנים הגדולות ביותר המוכרות ביונקים מכילה יותר מ-1,000 גנים שונים המקודדים קולטני ריח (olfactory receptors - OR), אותם חלבונים המצויים על פני שטח התא ומאפשרים לנו להריח. ניתוח מדוקדק של גנים וגנים מדומים לקולטני ריח, הראה שבני אדם איבדו במהלך האבולוציה מספר רב של גנים פעילים לקולטני ריח, וכיום יש בגנום שלנו פחות מ-500 גנים כאלה. לשם השוואה, בגנום של חולדות ושל עכברים עדיין פעילות גרסאות של כ-300 גנים שהפכו באדם לגנים מדומים.

הבדל זה אינו מפתיע, שכן חשיבותו של חוש הריח לצורך הישרדותם של רוב בעלי החיים גדולה בהרבה מאשר של בני אדם. למעשה, לבני אדם יש הרבה יותר גנים מדומים של קולטני ריח מאשר לשימפנזות. כלומר אנחנו איבדנו רבים מהגנים הפעילים האלו לאחר הפיצול מענף קופי האדם. ואולם, לקופי אדם יש יחסית יותר גנים מדומים של קולטני ריח (30% עד 40% ממשפחת ה-OR) מאשר למכרסמים או לכלבים, דבר המרמז על השפעה כלשהי שאפשרה לקופי אדם להסתדר עם חוש ריח מוגבל קמעה.

במחקר על קופי אדם, קופים וקרובים אחרים המשתייכים לסדרת היונקים העליונים (פרימטים), גילו שהאובדן הרב ביותר של קולטני ריח, כלומר הגידול הרב ביותר במספר הגנים המדומים של OR, התרחש בשושלות הקופים וקופי האדם שפיתחו את היכולת לראות צבע בשלושה אורכי גל של אור נראה. זיקה זו עשויה לרמוז על עקומת תמורה חושית שהתרחשה בשושלת הפרימטים, כשיכולת ראייה משופרת באה על חשבון חוש ריח חד.

דעה

האם אנורקסיה היא מחלת נפש?

ציטוט מויקיפדיה:

"אנורקסיה נרבוזה (Anorexia nervosa; בעברית: צַיְמָנוּת), היא הפרעת אכילה מסוכנת, הגורמת לאובדן משקל משמעותי ובמקרים קיצוניים אף למוות. המונח אנורקסיה (אובדן תיאבון) מקורו ביוונית: αν-ορεγω = לא להושיט יד (לאוכל). הלוקים באנורקסיה חוששים מהשמנה ובשל כך הופכים לרזים באופן קיצוני. תסמונת הדומה אך לא זהה לאנורקסיה היא הבולימיה.

מאז 1976 מוכרת האנורקסיה כאחת ממחלות הנפש המסוכנות ביותר כיון שהיא עלולה להיות קטלנית בכ 5% מן המקרים."

אם אכן האנורקסיה מוגדרת כמחלת נפש, אז אין צורך בחוק נפרד לכפיית אישפוז של אנורקסים. כי במדינה כבר קיים חוק אישפוז בכפייה של חולה נפש, המזיק לסביבה או לעצמו.  החוק מאפשר אישפוז כזה באישורו וחתימתו של פסיכיאטר מחוזי.

 אלא מה? הפסיכיאטרים חלוקים בשאלה אם אנורקסיה מוגדרת כמחלת נפש פסיכוטית והאם אנורקס המרעיב את עצמו למוות, מוגדר כפסיכופט.

במקום לדון בשאלה עם אנורקסיה קיצונית היא מחלת נפש פסיכוטית, יוזמי החוק מעונינים שהמדינה תקל על עצמה בחקיקה הנפרדת של אישפוז בכפיה לאנורקסים.

מדוע?

כי למדינה יהיה הרבה יותר זול לאשפז אנורקס בכפייה מאשר לאשפז אותו כחולה נפש בכפייה. כי יותר פשוט וזול לחברו לזונדה ולמזון נוזלי, מאשר לאשפז אותו במחלקה פסיכיאטרית, שתטפל בעיקר- בשורש הבעיה הפסיכולוגית של הפרעת האכילה.

חומר למחשבה .....

תוספת עריכה: נכתב בהקשר לנושא החם - "אישפוז בכפיה של חולי אנורקסיה" 
 

בפוסט הזה אדון בנושא השנוי במחלוקת והוא השימוש בצמחי מרפא. שימוש בצמחי מרפא נעשה על ידי חיות ועל ידי האדם משחר ההיסטוריה. הרפואה המודרנית מסתייגת מהתועלת ואף מצביעה על סיכונים ברקיחה בלתי מבוקרת של צמחי מרפא. מאידך, קמה תחייה מחודשת של השימוש בצמחי מרפא בעשרות השנים האחרונות. קמו מרפאים טבעיים (נטורופטים) למיניהם ותעשיות אשר גורפות מיליארדים מהציבור, עבור ייצור ושיווק מוצרי צמחי מרפא. בפוסט נדון בשני אספקטים. האם צמחי המרפא באמת טובים בשבילכם? והאם השימוש בצמחי המרפא עשוי להזיק לכם? כפי שתקראו בהמשך, למרות שלצמחי המרפא יש לעיתים תועלת מסוימת, השימוש בצמחי המרפא אכן עשוי להזיק לכם, במישרין או בעקיפין. בחלק ניכר מהמקרים, השימוש בצמחי המרפא הוא גם בזבוז כספכם לריק.

למרות שהשתדלתי לתמצת את הדברים, הפוסט הזה יהיה אולי הפוסט הארוך ביותר שכתבתי כאן בבלוג. אך בגלל חשיבות הנושא העדפתי שלא לפצל אותו לחלקים. למנויים אשלח בהקדם חומר השלמה מעניין נוסף לכתובות המייל (ראו הערה בסוף הפוסט).

את השימוש בצמחי מרפא לא המציא האדם

מחקרים הראו שציפורים מסוימות בוחרות כחומרי קינון צמחים בעלי תכונות אנטי-בקטריאליות המגינים על הגוזלים מזיהומים. חיות שונות אוכלות חלקים מרים של צמחים בתגובה למחלה. תצפיות בפרפרים, תרנגולות, כבשים וקופים, הראו כי בעלי חיים חולים אוכלים בעת מחלתם צמחים שאינם מהווים חלק מתפריטם הרגיל. השימפנזים עושים שימוש מכוון בצמחים שלהם תכונות רפואיות. בכל המקרים, הם אוכלים צמחים שאינם טעימים ואין להם ערך תזונתי. הסיבה היחידה לאכילת הצמחים האלה היא – פתרון בעיות רפואיות. מבין צמחי המרפא שמשתמשים השימפנזים זוהו קליפות מגזע עצי שיטה לסילוק טפילי מעיים הגורמים לשילשול.  הם משתמשים גם בפירות הצמח Aframomum melegueta, שהוא קרוב לצמח הג'ינג'ר, ומועיל נגד זיהומי חיידקיי מעיים. כנגד ריפוי מלריה, השימפנזים משתמשים בצמח Vernonia amygdalina.  

מאחר ורופאים מסורתיים (רופאי אליל מקומיים) מספקים לחוליהם את אותן "תרופות", נשאלת השאלה מי למד ממי ? מרפאים ילידים מודים כי למדו את רפואת הצמחים על ידי התבוננות בהתנהגות בעלי חיים חולים, האוכלים בעת מחלתם צמחים שאינם מהווים חלק מתפריטם הרגיל.

גם ניאנדרתלים (ראה פוסט קודם) אשר חיו לפני כ-60,000 שנה, השתמשו בצמחי מרפא. לצד גופת אדם ניאנדרתלי שנקברה, נמצאו שמונה סוגי צמחים המצויים עדיין בשימוש נרחב ברפואה העממית ברחבי העולם.

שימוש בצמחי מרפא ובצמחי מרפא של ארץ ישראל בעולם העתיק והחדש

צמחים ממשפחת השפתניים תוארו כמשפיעים על שיפור הזיכרון ועל דמנציה, שהיא אחד מתסמיני מחלת האלצהיימר. צמחים אלו מוכרים בתרבויות השונות וברפואה המסורתית כמגבירי זיכרון, והם מכונים צמחים נואוטרופיים.  מחקר שערכה ד"ר מינה פארן, מהעמותה הישראלית לצמחי מרפא, הראה ששימוש בשמן זן מסוים של צמח המרווה המריץ את העברת הגירויים העצביים והגביר את הפעילות הקוגניטיבית של המוח. בעקבות התוצאות, ממליצה ד"ר פארן על שימוש בצמח המרווה לטיפול באלצהיימר.

תוארו גם צמחים שמשמשים להורדת רמות סוכר גבוהות בדם: חילבה, קינמון, מילון מר, ועוד.

ד"ר זהר עמר, ראש המחלקה ללימודי ארץ-ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן וד"ר אפרים לב מהחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה ערכו מחקר מקיף על הגניזה הקהירית והסיקו מתוכה על חומרי המרפא בהם עשו שימוש בני הקהילה היהודית בקהיר בתקופת ימי הביניים. השניים פענחו מרשמים רפואיים ורשימות תכולה של בתי המרקחת ומצאו מידע על שימוש בכ-450 חומרי מרפא. בין הצמחים שהופיעו בתדירות רבה היו קינמון הקמפור, אלת המסטיק, סחלב, שקד, לימון, זנגביל, כרכום ורבים נוספים.

פרי הרימון ידוע עוד מימים עברו כבעל תכונות בריאותיות, ונזכר ככזה בכל הדתות ובפולקלור העמים. פרופ' אבירם מהפקולטה לרפואה בטכניון ומרכז רפואי רמב"ם מצא כי ברימון מצויים חומרים נוגדי חמצון שיכולים לעכב את הכולסטרול "הרע", שהוא אחד מגורמי הסיכון העיקריים לטרשת העורקים, וכך להאט את התהליך הטרשתי. בנוסף, גילה פרופ' אבירם כי בחולים ששתו כוס אחת של מיץ רימונים ליום במשך שבועיים אובחנה ירידה של כ-6% בלחץ הדם. על כן באדם הסובל למשל מיתר לחץ דם בסביבות 180, שתיית מיץ רימונים תוריד אולי את לחץ הדם ל- 170. זה עדיין יותר מדי ולכן האדם יצטרך בכל זאת טיפול תרופתי, כדי להוריד את לחץ הדם לערך הנורמלי -120.

תושבי ארץ-ישראל בעת הקדומה ובימי הביניים השתמשו בצמחים לסילוק חומרי פסולת על ידי שלשול והקאה. הצמחים שהשתמשו הם חצב מצוי, קחוון, כשות הקורנית, הגה מצוי, ריבס, חבלבל רפואי ואבטיח הפקועה.  הרמב"ם תיאר את סגולות שמן עץ הזית להגברת האון המיני.

מהו ההבדל בין שימוש בצמחי מרפא לבין שימוש תרופתי ברפואה המודרנית

גם הרפואה הקונבנציונאלית משתמשת בתרופות שמקורן בצמחים. הרי שתי דוגמאות:

מצמח האצבעונית (דיגיטאליס) מבודדים ומרכזים את החומר הפעיל בתרופה דיגוקסין. תרופת הדיגוקסין משמשת לטיפול באי ספיקת לב המלווה בהפרעות בקצב הלב.

מעץ הטקסוס מפיקים את התרופה טקסול המשמשת בכימותרפיה כנגד סרטן השד וסוגי סרטן נוספים.

מכאן מה שעושה את ההבדל בין תרופה אמיתית ממקור צמחי לצמח מרפא הוא עצם בידוד החומר הפעיל וניקויו משאר חומרי הצמח, באופן שהתרופה יכולה להינתן במינון הנכון ובצורה מבוקרת, ללא סיכון. הצמחים אצבעונית וטקסוס, כמו חלק מצמחי המרפא, רעילים לאדם או רעילים בצורות הכנה מסוימות או מעל מינון מסוים.

השימוש בצמחי מרפא עשוי להיות רעיל או מזיק

השימוש בצמחי מרפא יכול להיות מסוכן ומזיק. הוא עשוי להיות מזיק בצורה ישירה או עקיפה. בצורה ישירה הוא עשוי להיות מזיק בגלל מינון לא מבוקר של הצמח. וכשאני מציין שימוש במינון לא מבוקר, אני מתכוון למהי הכמות של צמח מיובש שצריך להשתמש בחליטת תה, כדי שהמינון יהיה מדוייק – כלומר מועיל במאת האחוזים ולא מסוכן במאת האחוזים. האם לחלוט את הצמח חצי דקה במים רותחים או אולי 5 דקות? האם בצמח החלוט לא מסתתר עובש או נבגים של חיידקים?  אתם יכולים לחלות רק מזה! גם כמות החומר הפעיל בצמח עשוי להשתנות בתנאי גידול שונים ובעונות השנה השונות.

כלומר, חלק מהצמחים הינם רעילים או בעלי תופעות לוואי בלקיחה במינון גבוה או לאורך זמן. למשל אם ניקח לדוגמה את הצמח שוש קירח (ליקוריץ)  שמשתמשים בו כנגד דלקות, אלרגיה ובאי ספיקה של הורמונים סטרואידים -  שימוש ממושך בו או ריכוז גבוה מדי עלול גם לגרום לאגירת נתרן, איבוד אשלגן, בצקות ועליה בלחץ הדם. לכן, המינון המומלץ הוא לא יותר מ-5 עד 15 גרם של שורש טחון או כתוש ליום, או לחלופין חליטה של 2 עד 4 גרם בכוס מים, שלוש פעמים ביום, כאשר משך הטיפול באם הוא נעשה ללא השגחה רפואית לא יעלה על 4 עד 6 שבועות. האם אדם נורמאלי שאינו רוקח יכול למלא בדייקנות דרישות אלה? לכל אדם יש גם קצב קליטה ופירוק חומרים קצת שונה. כיצד אם כן תדע האם המינון שלקחת מזיק במיוחד לך יותר מאשר לאחרים?

טענה רצינית המועלית על ידי אנשי מקצוע מהרפואה הקונבנציונלית היא שמוצרי המדף המשווקים כצמחי מרפא ונצרכים על ידי הציבור, אינם עוברים תהליכים נאותים של בקרה וסטנדרטיזציה. האם חשבתם פעם מדוע מוכרים לכם "תרופות" מצמחי מרפא ללא מרשם רפואי? האם חשבתם פעם מדוע על האריזה של "התרופה הטבעית" שקניתם, אף פעם לא יהיה כתוב לאיזה שימוש היא מיועדת? מדוע מוכרים לכם אותה כתוסף תזונה?

האם נתתם מחשבה כיצד אתם בכלל יודעים למה "התרופה הטבעית" המסוימת משמשת? לשם כך היצרנים משתמשים בשיטה ערמומית. הם נותנים ל"תוסף המזון" שם עם רמז למה שהיא "אמורה" לעשות, למשל N-שיעול. ה-N נותן לכם הרגשה של שם של תרופה והוא בעצם "אין" שיעול.

שנית הרוקחים עצמם משווקים לכם את מוצרי צמחי המרפא. יודעים מדוע? כי הם מרוויחים על מכירתם יותר מאשר על מכירת תרופות. האם זו לא רפואה לעשירים במסווה של מזון? למשל, אתם שואלים את הרוקח מה יש נגד צינון והוא יביא לכם מוצר "תוספת מזון", כאילו שזו תרופה. האם אין זה אבסורד?

עצה ידידותית- בתור תוסף מזון (ולא תרופה), יש אישור למכירה על ידי משרד הבריאות, אך על תסמכו לגמרי על כך. מדוע? כי משרד הבריאות לא בודק ואינו יכול לבדוק כל משלוח (אצווה) של המוצר. לא לכל החברות המייצרות מוצרי מרפא טבעיים יש בקרת איכות, כולל בדיקת ניקיון המוצר ממזהמים. כך שאם אתם כבר קונים מוצר כזה, לפחות תבדקו שמצוין עליו שיוצר בתנאי GMP (שהם קיצור של Good Manufactory Product).  

כאמור הנזק בשימוש בצמחי מרפא עשוי להיות גם עקיף. כי אם המינון נמוך מדי, הרי לא תפתר הבעיה הרפואית ובמיוחד אם הפסקתם לקחת תרופת מרשם, מפני שאתם חושבים שצמח המרפא הוא תחליף טבעי.

כעת אביא מספר דוגמאות לשימוש מסוכן בצמחי מרפא:

אמיגדלין (Amygdalin) אזהרה חמורה!!!

זהו מוצר טבעי המופק מגרעין משמש. השימוש של אמיגדלין החל ברוסיה ב- 1845 ולאחר מכן בארה"ב במהלך שנות ה- 20 כטיפול בסרטן ומניעת סרטן.  נפוץ גם בשם לאטריל ולעיתים מוסיפים לו גם ויטמין B17.  

אמיגדלין הפך להיות פופולרי  במכסיקו בשנות ה- 70. השימוש בו בהתבסס על הנחה שגויה שתאי סרטן אמורים להפוך אמיגדלין לציאניד, ואז למות, בעוד תאים נורמליים לא. למרות שמטופלים עדיין משתמשים באמיגדלין,  המחקרים עד כה הראו רק את חוסר ההשפעה החיובית שלו. זאת ועוד - האמיגדלין הופך ע"י הגוף לציאניד. נטילה דרך הפה הביאה למקרים של הרעלת ציאניד ומוות. לאחרונה דווח כי נטילת 3 גרם של אמיגדלין דרך הפה יחד עם ויטמין C הביאה להרעלת ציאניד חמורה . אין גם כל הוכחה מדעית שתוספת ויטמין B17 מונעת סרטן. על כן אמיגדלין איננו מאושר לשימוש בארה"ב, אך הוא זמין מחוץ לארה"ב ודרך האינטרנט. ראו הוזהרתם - אין להשתמש בתוסף זה. 

המוצר הטבעי ברומלין הוא אנזים המופק מן הגבעול של אננס. הוא משמש כנגד בצקות, לריפוי פצעי כוויות, להפחתת כאבי ברכיים בדלקת פרקים, למניעה ולטיפול בסרטן. אבל באנשים שמקבלים תרופות למניעת קרישה כמו קומדין או אספירין (קרדיוקרפין), השימוש בברומלין עשוי להגביר את הסיכון לדימומים.

יש מוצרים טבעיים נוספים המסוכנים לאנשים שלוקחים תרופות מרשם שונות. למשל לאנשים המקבלים סטאטינים (כמו ליפיטור ואחרים) כנגד כולסטרול, אסור לצרוך מוצרים מאשכוליות ורימונים. ישנה אזהרה בדף המידע של התרופות, אך האם אתם תמיד קוראים את דפי המידע?  ראו הוזהרתם!!!

הרדוף הנחלים מוכר לכולם כצמח מאד רעיל.  בדרום מזרח אסיה הוא משמש כתרופה עממית לטיפול בטחורים, כיבים, צרעת וכן כסם הגורם להפלה. מתוך מחקרים אשר בוצעו לאחרונה במעבדה, עולה כי מיצוי של הרדוף הנחלים גורם למותם של תאי סרטן מסוימים ומגביר את הרגישות של בלוטת הערמונית לטיפולי הקרנות. באחרונה תמצית של הצמח, בשם Anvirzel, משמשת לטיפול במחלות סרטן, איידס, צהבת, פסוריאזיס, דלקת פרקים ואי ספיקת לב. החומר אינו מאושר לשימוש בארה"ב. עד שלא יהיו נתונים נוספים אודות היעילות והרעילות שלו, המוצר אינו מותר לשימוש מלבד בניסויים קליניים. 

אזהרה!!!

עלים בלתי מעובדים של צמח הרדוף הנחלים הם רעילים ביותר.

 המוצר אנבירזל אסור בשימוש לחולים עם יתר סידן בדם, תת אשלגן בדם, קצב לב איטי, טכיקרדיה חדרית או אי-ספיקת לב .

כבר עכשיו מדווחות לגבי  Anvirzel: בחילות, הקאות, שלשולים, גירוד, כאבים בגידול, כאבים, ריבוי והפרעה בקצב הלב.

ושוב אזהרה!!!  צריכה של עלה אחד של הרדוף הנחלים היא קטלנית. תחילת ההרעלה מופיעה מספר שעות לאחר הצריכה וכוללת הקאות, כאבי בטן, כיחלון, תת לחץ דם, מיעוט חום בגוף, סחרור, שיתוק הנשימה ומוות (מוות איטי עם יסורים גדולים!). 

גם אם השימוש בצמחי מרפא אינו מזיק הוא עשוי להיות בלתי מועיל ולבזבז את כספכם לריק.

למשל, ראו מה פורסם על ידי מערכת פורטל הדוקטור בתאריך 17.07.11:

תוסף זרעי פשתן לטיפול בסרטן הערמונית 

זרעי פשתן. מקור: ויקיפדיה שיתוף

ממצאי מחקר חדש מצביעים על יעילות תוסף תזונה של זרעי פשתן כנגד שגשוג תאי סרטן הערמונית (פרוסטטה) בגברים חולים.

ניסויים על תאים סרטניים במבחנה הראו ששני חומרים הנמצאים בזרעי הפשתן אכן מעכבים את גידולם ואף הורגים אותם.

לפיכך, פורסמו מספר פטנטים על שימוש במיצוי זרעי פשתן לריפוי סרטן.       

אבל נראה שאין בסיס רפואי להצלחת הטיפול הזה במציאות (לעיתים קרובות, חומרים שפועלים על תאים במבחנה אינם פועלים עליהם בגוף – כי בגוף הם משתנים או מתפרקים או מסולקים מהר מדי).

מחקר שנעשה בחיות מאונשות (ראה פוסט קודם) דווקא מראה שיכולת הריפוי של זרעי הפשתן בסרטן הערמונית היא ממש בשוליים. במודל הזה החיות המהונדסות מבטאות חלבון אנושי הגורם גם אצלן לסרטן הערמונית. הטיפול במיצוי זרעי פשתן עזר במעט רק ל-3% מהחיות. אם כך, חבל על כספם של חולי הסרטן המיואשים, המוכנים לנסות כל דבר.

אז מה עושים? למי מאמינים?

רופאים קונבנציונליים רבים, בישראל ובמדינות נוספות, אינם מכירים כלל ביעילותם של צמחי המרפא ובשימושים שניתן לעשות בהם למטרות ריפוי. אולם שימו לב, בכל קופות החולים משווקים רפואה לא קונבנציונאלית, כולל נטורופטיה שכוללת ריפוי בצמחי מרפא. כלומר בישראל כמו במדינות אחרות יש כביכול שני מחנות, הרפואה הקונבנציונלית מול הרפואה האלטרנטיבית שבה נכללים צמחי המרפא.

אז למי להאמין?

בשל מעורבות של גורמים שיווקיים בעלי אינטרס כלכלי, ישנם צמחים שנחקרים יותר ולכן הם משווקים באגרסיביות רבה, כביכול עם הדימוי של "תרופות פלא" מודרניות. כאמור, כיוון שצמחים אלו נמכרים כתוספי מזון ללא צורך במרשם רופא, מינוני החומרים הפעילים הקיימים באותם מוצרים המיועדים לכולם, אינם מתאימים למינונים הדרושים במקרים בהם קיימת בעיה רפואית אמיתית.כך נוצר מצב שמצד אחד צמחים ששווקו כמוצר בעל יכולות מוכחות ובדוקות, אינם עונים על הציפיות. מצד שני, בשל היעדר אחריות בשימוש (כי זה נמכר כמזון), ישנם מקרים של לקיחת כמויות מוגזמות עד כדי הופעת תופעות לוואי. לכן הדרך הנכונה לצרוך צמחי מרפא כטיפול וכמניעה לבעיות ומצבים בריאותיים היא על ידי ליווי של איש מקצוע מוסמך. איש מקצוע כזה מכונה הרבליסט.

המרפאים והמטפלים בצמחי מרפא נקראים הרבליסטים. במדינות רבות, כמו גרמניה ושוויץ שהן שיאניות בצרכני צמחי מרפא, הם נדרשים לקבל רישיון לעסוק בטיפול באנשים או ברקיחה של צמחי מרפא, בדומה לרופאים או רוקחים. כאמור דרישה כזו הגיונית והכרחית, כי חלק מצמחי המרפא רעילים לאדם או רעילים בצורות הכנה מסוימות או מעל מינון מסוים. מאידך, יש גם צורך לברר שהמינון אינו נמוך מדי.

בישראל זהו שטח כמעט פרוץ מבחינת החוק. גם אם רוקח מייעץ לכם, הוא אינו מקבל בלימודיו הכשרה מספקת לייעוץ כזה. בוודאי אם אתם קונים את תכשירי צמחי המרפא מהמדף, אינכם מקבלים אפילו ייעוץ מהרוקח. בארץ גם אין פיקוח על רמת מי שקורא לעצמו נטורופט או הרבליסט. המסיימים את הקורסים לעיסוק בתחום אינם עוברים בחינות ארציות אחידות, בפיקוח משרד הבריאות.

זהירות! גם אם אתם הולכים לייעוץ אצל נטורליסט המתהדר בתואר דוקטור – בדקו שהדוקטור שלו אינו בספרות או כלכלה.

***

לסיכום, בואו נראה מה נכון או לא נכון לגבי מיתוסים שונים הרווחים בציבור בהקשר לצמחי מרפא:

*         השימוש בצמחי מרפא הא כמו שימוש בתרופה לשמה – לא נכון.

*         השימוש בצמחי מרפא בטוח – לא נכון, במקרים רבים הוא לא.

*         ניתן להשתמש בצמחי מרפא במקום תרופת מרשם – לא נכון ולעיתים נדרש תאום מינונים.

*        צמחי מרפא בוודאי יעילים למחלתי – לא בהכרח ויכולים להחמירה או אפילו להזיק.

*       צמחי המרפא יכולים להיות מזוהמים ואפילו רעילים – נכון.

*       צמחי מרפא מיוצרים ללא סטנדרטים ותנאי בקרה קפדניים כמו תרופות – נכון.

*       צמחי מרפא נמכרים כמזון ולא כתרופה – נכון.

*       האם תכשירי צמחי מרפא עברו ניסויים קליניים מקיפים (לבדיקת יעילות ובטיחות) כמו תרופות? – לא

*        האם המינון המומלץ באריזה של התכשיר מתאים לכולם? – בהחלט לא (עשוי להיות נמוך או גבוה מדי).

*        ניתן להאמין באופן גורף לאנשים הטוענים שהם מומחים לייעוץ בשימוש צמחי מרפא – בהחלט לא! יש גם שרלטנים.

*        האם הרוקח שלך קבל הכשרה לייעוץ בשימוש בצמחי מרפא? – בד"כ לא!

***

פינת הידעתם?

סכנה. אל תאכלו שימורי מזון לפני צביעת שיער!

קיימים מחקרים סותרים האם צבעי שיער גורמים לעלייה במקרי סרטן. אולם, מחקר חדש יחסית הראה כי 10% ממקרי סרטן הלימפומה בנשים יתכנו משימוש בצבעי שיער. המחקר הזה נעשה בעזרת ניתוח קבוצה גדולה של חולי לימפומה ולכן תוצאותיו נראות מהימנות.

אבל הצירוף של אכילת שימורי מזון בסמוך לצביעת השיער עשוי להיות קטלני ולגרום לסרטן כבד. מסתבר שהן חומר בצבע השיער והן חומר הנמצא בקופסאות שימורים מגיעים עם מחזור הדם אל הכבד שתפקידו לפרק ולסלק חומרים רעילים. בכבד שני החומרים עוברים מסלול פירוק והשילוב של תוצרי הפירוק גורם לעליה בשיעור המוטציות בדנ"א שבתאי הכבד.

את זה למדתי עוד כשהייתי סטודנט בקורס לגנטיקה. למדנו את המסלול הביוכימי המפורט אשר מביא לעליה בסיכון לסרטן כבד. מרבית הרופאים אינם יודעים על כך וגם אם יגידו שאינם יודעים על הסיכון הזה, אם הייתי במקומכם, הייתי נמנע מאכילת שימורים יומיים שלושה לפני ואחרי צביעת שיער.

***

למנויים ישלח בהקדם חומר השלמה לפוסט אל כתובות המייל. מי שמעוניין להצטרף כמנוי ולקבל גם עידכונים במייל על פוסטים מעניינים בעתיד, מוזמן למלא את כתובת המייל בתיבה הלבנה, הנמצאת למעלה בצד ימין ולא לשכוח לאשר את המייל שישלח כתגובה.

לידיעה - ההצטרפות כמנוי היא אנונימית ורשימת המנויים מכילה כתובות מייל בלבד, ללא שייכות לשם או לכינוי.