יופילי דופילי

בהתחלה חשבתי שאני אפגוש את אח שלי אבל הוא מהתחלה אמר שיש סיכוי קלוש שהוא יוכל היום, ובאמת בסוף הוא לא יכל..

ואז חשבתי שאני אקבע שיעור גלישה בתל אביב ואז אלך לאכול ארוחת צהריים עם אבא, אבל זה גם לא יצא, למרות שהתקשרתי לשני מקומות ממש מול העבודה של אבא.

קמתי היום ב9 וחצי כי התקשרו מהמשרד, כי אמרתי להם שאני רוצה לקחת חופש ברביעי-חמישי עוד שבועיים, והתכנון ליומיים האלה זה לבנות איזה אוהל בחוף ים ולהרגע, לקום בים ופשוט לנוח ולנסות להתאפס על עצמי.

אה בהתחלה חשבתי גם שאני אלך אתמול או היום לארוחת ערב עם שני חברים מהקורס אבל זה גם לא התאפשר.

חשבתי אולי שאחרי הצהריים עם אבא אני אראה איזה סרט אבל חיפשתי אתמול ופשוט אין כלום, לא מוקרנים סרטים בקושי, ומה שכן או לא בשעות טובות או שזה לא היה נראה סרט טוב.. בזמן האחרון אני ממש בקטע של סרטים ישראלים ורציתי לראות חלק ממה שיצא לאחרונה אבל אין בקולנוע לב וגם לא בסינמטק.. דיי מאוכזבת מהבתי קולנוע.

חשבתי גם שאני אלך לקנות עם אמא שלי נעלי ספורט כי יש הנחה לחיילים והיא רצתה לקנות נעליים של נייק שזה לא זול.

אז חשבתי שככה לפחות אני אצא מהבית אבל זה גם לא קרה.

אפילו חשבתי ללכת היום לחווה ולעשות שם ביקור.

קיצר כל הרעיונות שהיו לא לא יצאו לפועל, וקמתי וראיתי טלויזיה, ועזרתי לאמא להכין אוכל ולתלות כביסה וסתם שטויות של בית.

דיי מאכזב.. לא ככה רציתי לבלות את היום חופש הכמעט אחרון שיש לי השנה.

אני מקווה שעוד שבועיים אני באמת אלך לישון בים.

הפסקתי לקרוא את "יש ואין" של המינגווי. התייאשתי.. לא הצלחתי להבין את הפואנטה בכלל ונראה לי זה פספוס שלי, אולי לא קראתי מספיק ברצף, או שפשוט אני לא מספיק אינטלגנטית כדי להבין את הספר הזה.

מקווה שהספר הבא שאני אקרא ממש ימשוך אותי.

נפגשתי עם עומרי ביום חמישי, ואני חושבת עליו הרבה מאז.

אפילו הצעתי לו אתמול שניפגש אבל זה גם בסוף לא יצא חח..

כבר 11 חודשים בצבא.

הזמן עבר מהר, אבל מעכשיו הוא בטח יעבור הרבה יותר לאט, כי השגרה התחילה. אין יותר קורס ואין טירונות :\

עוד כמה שבועות שיר משתחררת, ובאפריל עוד חברה טובה, ואני לא יודעת איך יהיה כשהן יעזבו, מאוד עצוב זה בטוח..

עוד חודש גם האחמשים משתחררים. כרגע יש שניים כי אחת התקדמה להיות ראש צוות ויש מצב שהיא תחתום עוד קבע.

אבל מנסים לחשוב מי יחליף אותם כשהם ישתחררו. ובגלל שיש הרבה שרוצים הם החליטו לעשות לכל אחד יומיים ניסיון ביחד עם עוד אחמש לראות איך זה עובד. אני גם רוצה להיות אחמשית, אבל אני לא אוהבת את המבחנים האלה.. בסדר נראה איך יהיה.

היה לי רעיון לקעקוע, אח שלי אמר שהוא תמיד רוצה לעשות אבל הוא אומר לעצמו שאם עוד שנתיים הוא עדיין ירצה את אותו קעקוע אז הוא יעשה אותו, והוא תמיד לא רוצה באיזשהו שלב.

אחלה דרך לפי דעתי.

אז הרעיון שלי היה השם שלי בערבית, בקטן כזה במקום שלא כולם יכולים לראות כי אם אני באמת אעשה אני לא יכולה להרשות שההורים שלי יראו אותו, כי אני יכולה להגיד ביי ביי ליחסים שלנו חח..

חשבתי אולי באזור של עצם האגן, איפה שהרצועה של הבגד ים יכול להסתיר. מקום מוזר אני יודעת.. אבל לא יודעת זה מקום נחמד כזה.

לא מאמינה שאני באמת אעשה את זה, זה רק רעיון..

אני כועסת על טהר ממש. נמאס לי שפתאום מחליטים שלא רוצים יותר להיות בקשר.

כאילו מה שהוא אמר זה שהוא לא יכול להיות איתי ולא לרצות לנשק אותי או משהו, אז הוא לא רוצה שאני אבוא כי אני סתם כל פעם אומרת לו לא.

אהבתי את התקופה הקצרה שהייתי באה אליו, לדירה בקומת גג בתל אביב שאפשר לראות את כל הבניינים מסביב, ובדרך כלל גם היו עוד חברים והם היו מנגנים ושרים את השירים שלהם ומעשנים.. אוף אהבתי את זה 

ואהבתי גם ללכת לקנות סלט במקום הזה שיש להם ליד הבית רק בגלל המוכר החמוד שיש שם..

ובפעם האחרונה שהייתי אצלו הוא אמר שהוא לא רוצה שניפגש יותר, לא זוכרת בדיוק את המילים אבל זאת הייתה הכוונה.

וזה עצבן אותי!

ואז הפסקנו לדבר. וכמה ימים אחר כך,  אולי שבועיים ידעתי שהוא הולך להופעה של cigarette after sex, בהתחלה הוא הציע לי לבוא גם ורציתי לבוא, אבל אז הוא אמר שהוא רוצה ללכת לבד. ושאני יכולה לבוא אבל הוא לא יהיה איתי פשוט.

אז שלחתי לו יום אחרי ההופעה איך היא הייתה והוא לא ענה הבן זונה.

שיתגבר על זה ויתן לי לחזור לבוא אליהם :(

אני צריכה עוד חברים, ולהתחיל לעבוד. אני כבר לא כל כך בקשר עם החברות שהיו לי לפני הצבא וזה ממש מבאס, אבל כאילו אין דרך אחרת, כל אחת בצבא שלה..

וללכת לטהר ולהיות עם חברים שלו היה לי ממש כיף, שונה מהצבא ומהחברים שבבית.

בגלל זה גם אני רוצה את הזמן הזה לבד בים, פשוט להרגע, ואני יודעת שאני כנראה לא אחשוב ואגיע למסקנות מדהימות על החיים, כי משום מה הראש שלי לא עובד הכי טוב, והמחשבות שיש לי הן סתמיות ואני לא באמת מצליחה לחשוב על דברים חשובים ואמיתיים, ואני יודעת כמה דברים יש לי לפתור, אני ממש מסובכת מדי.

גם טהר אמר שהוא לא רוצה שנהיה זוג, כי אני משוגעת מדי. וכשהוא אמר את זה הייתי ממש מופתעת, כי אני יודעת שאני משוגעת אבל טהר גם לא הכי נורמלי שיש, והוא אמר שהוא הרבה יותר משוגע ממני, אבל בגלל זה הוא צריך מישהי כן נורמלית בלי התסבוכות שיש לי.

פסדר.

הכל היה יכול להיות שונה אם הוא היה נראה קצת אחרת.. או אם הייתי נמשכת אליו פשוט, ואז הבעיה שהייתה לי להתנשק איתו הייתה רק ההרגשה שלי עם עצמי בקשר לזה, ולא גם שאני מנשקת מישהו שאני לא נמשכת אליו, ובגלל זה כמעט תמיד אמרתי לו שאני לא רוצה.

לא משנה יאללה, אני אמצא חברים חדשים או אסתדר עם מה שיש.

סתם זה מבאס אותי שביום חופש שלי אני יושבת בבית ולא ממש עושה כלום.

עוברת מהטלויזיה לפייסבוק ולמקרר בלי לעשות משהו אמיתי ובלי לדבר עם אף אחד.

קיוויתי שיהיו לי קצת יותר חיי חברה.

יאללה דיי להתבכיין. צריך לחיות עם מה שיש.

וכרגע ההווה שלי זה הצבא, ונכון שמספר האנשים שאני אוהבת שם הוא מוגבל, אבל לפחות יש שם חלק שהם לא יצורים ואפשר להעביר את היום לא בבאסה נוראית.

מקווה שיהיה יום טוב לכולם 3>

המלצות לספרים יתקבלו בברכה.