מכירים את זה שאתם נשכבים במיטה והאור כבוי, העיניים עצומות ואתם כבר ממש מוכנים להירדם, אבל הראש כאילו לא מוכן עדיין?
באחד הלילות הייתי במצב הזה, עצמתי עיניים אבל כאילו הכל זז, אורות, צבעים, רעשים. העיניים לא מפסיקות לזוז ואני לא יודעת מה יש לי. אני רוצה ללכת לישון אבל האישונים כאילו בפניקה, מחפשים משהו בין כל הבלגן הזה.
אתמול בלילה ראיתי 'הפסנתרן'. בדרך כלל אבא שלי בסביבות 23:30 שתיים עשרה אומר לי לקום מהטלוויזיה וללכת לישון וזה ממש מעצבן, כי יש חופש.
אבל אתמול אני חושבת שההורים שלי רבו קצת והוא לא רצה לבוא להעיר לי. וגם יכול להיות שפשוט הייתי ממש בשקט.
השתדלתי להיות בשקט אבל כשלוחצים על הכפתורים בשלט הם עושים רעש...
בכל מקרה התחלתי לראות. המורה להיסטוריה כבר חפר על הסרט הזה כל כך הרבה פעמים שרציתי להבין על מה הוא מדבר כשהוא יזכיר את זה עוד פעם.
(ספוילר לפניכם!) היה מזעזע. יותר מסרטי שואה אחרים שאני זוכרת. כשהפילו את הזקן על הכיסא גלגלים מהחלון... וכשמישהו ניסה לגנוב למישהי את הסיר עם התבשיל הזה, ובסוף הסיר נפל והתבשיל נשפך על המדרכה, אז הוא פשוט התכופף ואכל מהרצפה. פשוט ליקק מה שהיה.
וזה היה לא נעים לצפייה.
זה היה מוזר לראות איך בהתחלה הפסנתרן מאוד מתופח, עם חליפה ועניבה, והשיער מסודר והכל, ואחרי זה כשהוא מסתתר לבד הוא נראה ההפך הגמור. השיער גדל ולא מסורק, זָקַן, הוא נראה חיוור ורזה, בגדים בלויים ומלוכלים, כמו יהודי..
קצת אכזב אותי שלא אמרו בסוף מה קרה עם המשפחה שלו. לא ידעתי שזה באמת סיפור אמיתי, ובדרך כלל אחרי סרטים כאלה כתוב בסוף מה קרה לגיבור, ובאמת אמרו, הוא חי בפולין והמשיך לנגן עד שמת בשנת 2000. אבל רציתי שיגידו גם אם מצאו את המשפחה שלו ואם מישהו ניצל..
בסך הכל ממליצה.
הלכתי לישון בשתיים וחצי בערך, וקמתי היום בתשע. בצהריים אני הולכת לקורל.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
