(רוקי והפתעה לאוסטריה)
זוכרים את היומולדת 16 של הדר? זה היה בסגנון מופע האימים של רוקי.היא ראתה שיש בתל אביב מקום כזה ששחקנים משחקים את הסרט ומאחוריהם הסרט מוקרן. כמו שיש בחו"ל (יש קטע כזה גם בסרט "כמה טוב להיות פרח קיר").
אז היא רצתה ללכת, וכבר תכננו את זה הרבה זמן. היו כמה אפשרויות להגיע: או שאני אלך איתם לארוחת ערב אצל סבר וסבתא שלהם בהרצליה ואז אח שלה יסיע אותנו.
קצת רקע על אח שלה: גדול מאיתנו בשנתיים, סיים י"ב עם מלא יחידות (הוא חכם). עכשיו הוא בעתודה לומד מחשבים ומתמטיקה.. לא יודעת בדיוק.
אז או שניסע כבר בצהריים ברכבת, אבל אז זה מלא זמן לחכות עד שזה מתחיל..
או... טוב לא הרבה אפשרויות.
אז אבא ואמא לא הסכימו שאני אלך להדר לפני שאנחנו אוכלים ארוחת ערב בבית. כמובן שהם לא ידעו שאני הולכת לתל אביב, אמרתי להם שאני פשוט הולכת לישון אצל הדר.
אז היינו בבעיה. ההורים שלי גם ככה נסעו לתל אביב כי הם הלכו להופעה של הפרברים או משהו. והם לקחו את אח שלי לדירה שלו.
אז בסוף שכנעתי אותם שיהיה להדר יותר קל לאסוף אותי מתל אביב מאשר מהבית שלי כשהם חוזרים.. נו מה אכפת להם, אז הם הסכימו.
הייתי אצל אח שלי קצת יותר מחצי שעה ופתרתי שאלות מהפסיכומטרי.
הבאתי בתיק גם שמלה חדשה שקניתי באינטרנט, ולא הייתי בטוחה אם אני באמת רוצה ללבוש אותה... (אני אשים את הבגדים שקניתי מהאינטרנט בפוסט אחר).
אז אח שלה בא ולקח אותנו למקום, היה שם כזה מקום שלא היה מי שיראה אותנו וגם היה חשוך, אז הדר החליפה בגדים. אני לבשתי ג'ינס וסוודר חדש (
). ניסינו לכנע את אח שלה לבוא איתנו כדי שיהיה לנו איך לחזור. אבל הוא לא אוהב את רוקי -_- ... אז הוא לא הסכים והשאיר אותנו שם למרות שהוא ידע שאין לנו איך לחזור! אבל היה מצחיק בנסיעה. תמיד מצחיק איתו אבל זה לא בזכותו זה בזכותי. אני יודעת שהוא חולה עלי
קיצור נכנסנו וקנינו כרטיסים. בסוף החלטתי שאני כן אחליף לשמלה, אבל אז כשנגמר החלפתי חזרה לבגדים הרגילים... אז לא באמת ראו אותה.. פסדר נו.
המופע היה סבבה. לא ראיתי את הסרט לפני (פאשלה אבל מה אני אעשה..) אז זה היה כזה חצי להסתכל על הסרט וחצי על השחקנים. הם לא דיברו, שמעו את הסרט והשחקנים פשוט חיקו אותם. הם לא שיחקו כזה מי יודע מה.. חובבני כזה אבל אין לי בעיה עם זה.
אז איך נחזור?
תאמת שלא ידענו עד הסוף. יצאנו מהאולם וזה היה כזה "שיט נו מה נעשה? אין לנו איך לחזור!!" "אני יודעתתת!! אין לי מושג!!".
אח של מישהו שאיתנו בקבוצה לפולין שגר בכפר סבא הוא חלק מהשחקנים שם. (הוא עצמו לא שיחק היום) אבל הוא היה שם, וחשבנו שאולי נחזור איתו. (הוא בכיתה י"ב).
בשבת היינו צריכות להגיע להוד השרון כי היה עדות של סבתא של אחת מהבנות בקבוצה וזה היה בהוד השרון. הדר הציע שאולי נישן בכפר סבא, אבל אז איך נגיע להוד השרון??
פגשנו שם גם חברה של הדר שגרה ברמת גן. חשבנו שאולי נישן אצלה אבל עוד פעם, איך נגיע להוד השרון? חוץ מזה שההורים שלי לא רצו שאני אהיה אצל הדר כל היום, אמא שלי תכננה לקחת אותי בבוקר.
בכל מקרה שאלנו את ההוא מכפר סבא, והוא נסע עם עוד מישהו מרעננה ועוד מישהו מתל אביב, (מי שמתל אביב היה זה שהסיע אותם). אז חשבנו שאין לנו עוד אפשרות אחרת וניסע איתם ונרד או בכפר סבא או ברעננה.
באמצע הנסיעה עזרנו אומץ ושאלנו את הנהג התל אביבי אם הוא יכול להסיע אותנו לבית של הדר (שנמצע בערך עשרים דקות-רבע שעה מרעננה). זה היה ממש מביך ודיי הבכתי את עצמי (אני לא אגיד מה אמרתי..) אבל הוא הסכים!
אז נסענו והדר ישבה מקדימה אחרי שהשניים האחרים ירדו.
בקיצור היה סבבה, חזרנו בסביבות שתיים-שתיים וחצי ודיברנו עד ארבע בערך. אח שלה נסע לסרט עם חבר שלו וחזר בשלוש ומשהו, ברור שהוא נכנס והציק לנו, אבל לא יותר מדי.. כבר הייתי ממש עייפה.
ישנו בערך שש שעות ואז אמא שלי אמרה שהיא באה לקחת אותי לסבתא וגם דוד שלי ושני הילדים הקטנים שלו יהיו שם. לא ראיתי אותם הרבה זמן אז הסכמתי.
אז בעשר אני קמתי והדר עדיין ישנה. אכלתי ארוחת בוקר (ההורים שלה לא היו למטה וגם אח שלה בטח עוד ישן). אמא אמרה לי לצאת חצי שעה מאז שהיא התקשרה, אז התארגנתי ויצאתי. היא לא הייתה שם אז התקשרתי והיא אמרה לי שהיא עדיין לא יצאה מהבית. אז חזרתי לבית של הדר.. חח זה היה לא נעים כי בדיוק כשנכנסתי אבא שלה ירד במדרגות והדלת בדיוק מול המדרגות.. אבל הסברתי לו ולא הייתה לו בעיה.
אז דיברתי עם אבא שלה וגם עם אמא שלה כשהיא ירדה. ובסוף הדר ירדה ובמקום לאכול ארוחת בוקר ליד השולחן עם ההורים שלה היא ישר הלכה לטלויזיה. אני בדיוק קמתי כי אמא שלי אמרה לי שעכשיו היא באמת הגיעה. אמרתי להדר שבבוקר הזה אני כנראה דיברתי עם ההורים שלה יותר מאשר היא דיברה כל חייה. הם גיחכו אבל זה היה העצוב. זה באמת עצוב..
כשהגענו לסבתא דוד שלי אמר לי שהם מתכננים לנסוע לסקי באוסטריה בפורים. הוא והבן שלו (בן 9), חבר שלו והבן שלו (בכיתה י' בבית ספר שלי).
אני כמובן קינאתי וישר אמרתי איזה כיף לכם! אף פעם לא עשיתי סקי! יואו איזה כיף לכם.. קיצור קינאתי ולא הסתרתי את זה. לא חשבתי שזה יוביל למשהו..
נדב (הבן דוד בן ה-9) אמר שהוא מתחפש לרואה ואינו נראה. כי הוא בחו"ל ואף אחד לא יראה אותו. חמוד שכזה אתמול ההורים שלי קראו לי ושאלו אותי למה אני מתחפשת. אמרתי שאני לא יודעת.. (אני אמורה להתחפש עם קורל ורותם לנשים משנות ה-60 אבל אין לי כלום ולא התחלתי לתכנן אפילו מה אני לובשת ונועלת ואיך אני אראה..). הם שאלו אותי אם אני רוצה להתחפש לרואה ואינה נראית. "מה אני נדב?" אמרתי. והם צחקו ולא הבנתי למה. ואז הם שאלו על פורים וזה, ואמרתי שגם ככה אני לא אוהבת את פורים, שסתם משעמם בבית ספר ופשוט מחכים עד שיגיעו האוטובוסים.. ותמיד התחפושת לא טובה וזה.. קיצר התלוננתי על פורים.
ואז אבא שלי אמר שאולי אני בכלל לא אלך לבית ספר בפורים. ואני אמרתי שזה באמת רעיון טוב. ואז הם חזרו עוד פעם לזה שאני אתחפש לרואה ואינה נראית ביחד עם נדב, וכבר קצת התעצבנתי כי נוו מה?? מה הם מציעים את זה אני לא רוצה!
ואז הבנתי.
אני אהיה עם נדב. ואיפה נדב? נוסע לסקי באוסטריה.
אומיגאדדדדד הם באמת הציעו לי לנסוע לסקי באוסטריה!
ואז התחלתי לחשוב על היתרונות והחסרונות:
יתרונות:
1) פאקינג חופשת סקי! אף פעם לא הייתי באוסטריה ואף פעם לא עשיתי סקי! ואני זוכרת כמה קינאתי בעפר תמיד כשהוא נסע..
חסרונות:
1) אני לא אהיה בפורים בבית ספר :\ עד כמה שהתלוננתי על זה פורים בבית ספר זה לא סתם. זה חתיכת הפקה. שמתי לב שיש לי לא מעט מה לכתוב על פורים וגם מלא תמונות, אז אני אעשה את זה בפוסט נפרד.
2) אני לא אהיה בפורימון בקן..
3) אני לא אהיה בנשף פורים של הקן!! המסיבת פורים זה הדבר שאני הכי אוהבת ואפילו התנדבתי לארגן את זה ולקחתי אחריות על זה השנה. ואני לא אהיה בה אפילו :(
3) טסים ב-11.3. יום המעשים הטובים הישראלי (הבינלאומי זה ב9.3) והקבוצה (של הקן, כאילו רק השכבה שלנו, שבעת הבנות..) תכננה לנסוע להתנדב בבית חולים לאנשים עם פגיעות ראש (? לא זוכרת, אבל בבית חולים כלשהו) בתל אביב. ממש רציתי, זה יום המעשים הטובים! וגם מקבלים חולצות וזה.. זה הרי כיף להתנדב!
4) ביום שבו מתחפשים הולכים אחרי זה להתנדבות כיתתית. כל הילדים מהכיתה (שרוצים) הולכים להתנדב ביחד עם המורה איפה שהבית ספר מחליט. שנה שעברה היינו ממש קצת והתנדבנו בגן ילדים. היו כאלה שהתנדבו בבתי חולים ועוד כל מיני. הרבה ממי שלא בא אמר שזה בגלל שהם בנו מבנים בבית ספר והם חייבים לפרק אותם באותו היום והם לא יכולים ללכת להתנדבות. אבל השנה נתנו להם עוד יום לפרק את המבנים, וזה אומר שהרבה יותר ילדים יבואו להתנדב. => גיבוש כיתתי שאני לא היה בו :( +כמובן אני לא אלך להתנדב עם הכיתה..
5) אני מפסידה שני ימי לימודים. אחד ה-11.3, יום לפני שמתחפשים, ואחד ה-13.3, יום חמישי שבו אמורים ללמוד. לא כזה משנה לי להפסיד לימודים, מה שכן משנה לי זה המתמטיקה! איך אני אשלים מתמטיקה?? זה ממש נורא להפסיד מתמטיקה אחרי זה אני בחיים לא יודעת את אותו החומר.
ביסודי הפסדתי את השיעור שלמדו בו אחוזים, ועד היום אני באמת לא יודעת איך עושים אחוזים חוץ מהפשוטים ביותר!
שנה שעבה ביום המעשים הטובים אני והדר נסענו להתנדב וזה היה על יום שלישי וגם אז היה שיעור מתמטיקה, וזה היה השיעור שלמדנו טריגונומטריה בפעם הראשונה. ברור שאני יודעת טריגונומטריה, אבל לשאר התלמידים זה בא בשלוף, לא למדתי בדיוק כמו שהמורה לימדה. ולי זה לוקח יותר זמן..
בכל מקרה, אסור להפסיד מתמטיקה!! במיוחד לא שני שיעורים ברצף ועוד בכיתה י"א.. אוי אלוהים אני בחיים לא אשלים את זה..
אני חוזרת בשני בלילה ובשלישי אני צריכה ללכת לבית ספר. אוי אלוהים.
6) להיות עם ארבעה בנים באותה דירה, זה לא הכי נעים. במיוחד שיש עוד את הנער מהשכבה מתחתי, אני יודעת מי זה אבל אף פעם לא דיברנו. אני ממש מקווה שזה לא יהיה מביך..
אז אלו החסרונות. אבל זה סקי!! תמיד רציתי, איך אפשר לוותר על זה?? אז ברור שאמרתי כן!!
אבא שלי הזמין כרטיס טיסה. הוא אמר שזה עלה ב100$ מהבוקר..
יותר מאוחר הלכתי לבייבי-סיטר ושם התקשרתי לעפר (הדוד המושלם שהזמין אותי). אמרתי לו תודה רבה וזה, וכמה שאני מתרגשת ושיהיה כיף וכל אלה. חח הוא נראה לי שמח.
אחרי כמה שעות (עדיין בבייבי-סיטר) אני רואה שאותו הנער שלח לי הצעת חברות בפייסבוק. אז הבנתי שעפר אמר לחבר שלו שאני מצטרפת. כבר אין דרך חזרה..
לא משנה אני טסה לסקי!
(דרך אגב, מישהו יודע איפה אני מוצאת חליפת סקי להשכרה?)
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
. לא נורא. זה מאתר 
