יופילי דופילי

נכון שלא הייתי פעילה הרבה זמן, אבל פעם בכמה זמן הייתי חוזרת לבלוג, ועכשיו קראי הרבה פוסטים ישנים. עברתי על הכל עד שנתיים אחורה.

כל מה שכתבתי על הפרידה מתם, והתקופה שלפני הצבא. ההתחלה עם עומרי.. חופש.

עצוב שזה יהיה הפוסט האחרון.

אני נמצאת עכשיו בתקופה של התחלות חדשות. כמעט כמו שהיה לפני שהתגייסתי, שהייתה ההתחלה החדשה המשמעותית עד עכשיו.

אחרי הטירונות התחלתי את הקורס, שלושה חודשים מעייפים, מתישים, מלמדים.. היה ממש כיף, אני זוכרת שהיה לי ממש קשה עם הלימודים. ממש קשה. אני זוכרת שזה גרם לי לבכות והרגשתי שאני לא חכמה כמו שאר החניכים בקורס. אם לא הייתי עושה את המבחנים ביחד עם זה שיש לידי בחיים לא הייתי עוברת את הקורס.

כשעברתי על הפוסטים הישנים ראיתי שבכלל לא כתבתי על ההוא שישב לידי בקורס. זה היה בתקופה שלא כל כך כתבתי.

הייתי איתו בקורס, לא היינו זוג, אבל נדלקתי עליו וכן שכבנו.

שבועיים אחרי שהתחלתי את הקורס אני ועומרי נפרדנו בפעם הראשונה. ואז כמעט שלושה חודשים שלא היה לי חבר, רק את זה שישב לידי.

אחרי שסיימתי את הקורס הגעתי לצריפין, הייתי צריכה ללמוד את התפקיד וכולם חדשים, הכרתי חברים והייתה תקופה שהיה לי שם טוב. לקראת הסוף כבר היה ממש לא טוב. היה לי שם את בראא, שתיסבך לי את החיים..

קצת לפני שהקורס נגמר אני ועומרי חזרנו.

בהתחלה הרגשתי שהוא לא באמת רוצה להיות איתי, לא אכפת לו אם ניפגש או לא, לא אכפת לו ממני. בגלל זה נפרדתי ממנו בפעם הראשונה.

אחרי שחזרנו אז החודש הראשון היה ממש טוב, הוא מאוד השקיע בי ובנו. היה לי טוב. ואז אחרי חודש שוב הכל הדרדר. היו לו בעיות שלא קשורות אלי וזה לקח ממנו הרבה אנרגיות. הוא היה בלחץ. הרגשתי שאני לא יכולה לעזור לו, ולא היה לי טוב איתו.

אז אחרי חודשיים נפרדנו בפעם השניה. זה היה ביומולדת שלי. כתבתי פה פוסט ביומולדת הזה, על זה שהוא התחיל בזה ששברתי כוס חח.

הוא נגמר בזה שאני ועומרי כבר לא ביחד..

ואז הייתה לנו הפסקה אחד מהשניה. דיברנו לפעמים לא יותר מדי. לקראת 2017 דיברנו יותר, וב1.1.2017 החלטנו שאנחנו ביחד. זה התאריך הרשמי. אני חושבת שישבנו בבית הפנקייק.

עברנו ביחד 11 חודשים מדהימים.

היה לי כל כך טוב איתו. אהבנו אחד את השניה, אהבנו מאוד.

קמנו בבוקר ביחד והיינו יכולים לא לעשות כלום, לא צריך טלויזיה ולא צריך לקום, רק להיות אחד עם השניה.

הוא היה מסתכל עלי במבט כל כך אוהב. ידעתי שהוא לא רוצה להיפרד, הוא רוצה להיות איתי ורק איתי, והוא רצה שנתחתן ונגור ביחד ויהיו לנו ילדים ביחד.

מבחינתו הכל היה מתוכנן ומושלם.

ואני כל כך אהבתי אותו, שרציתי את זה גם. רציתי לגור איתו, ורציתי שהילדים שלי יהיו שלו.

רציתי לישון איתו כל לילה ולנשק אותו כל יום. רציתי שנהיה ביחד תמיד. באמת רציתי.

אחרי שהוא סיים את הלימודים ארגנתי לנו סופש בתל אביב. ישנו במלון ממש פנסי. לכבוד היומולדת שלו לפני חודשיים נסענו לנהריה לסופש.

נסענו גם ללילה במצדה ועשינו שם טיול. גם סופש בים שכל כך רציתי עשינו ביחד.

ב2.12 נפרדנו. לפני עשרה ימים..

אני עשיתי טעות והתנשקתי עם מישהו אחר.

על כל דבר אחר הוא היה סולח, אני יודעת שהוא סבל הרבה פאקים שלי, ולא הייתה לו בעיה עם זה כי הוא רצה אותי.

אבל זה משהו אחר.. ולהתנשק עם מישהו אחר זה לא לעניין.

אז נפרדנו.

והוא פגוע ממני וכועס.

ראיתי את העתיד איתו. ראיתי עתיד טוב, עתיד של שני אנשים שאוהבים אחד את השניה.

אבל את האמת שדמיינתי אותנו לא ביחד בעתיד, כאילו בעוד 20 שנה אנחנו מתגרשים. או מתישהו לאורך הדרך נפרדים.

לא יודעת למה חשבתי ככה.

עם תם ידעתי שאנחנו לא נצליח בעתיד והייתה לי הרגשה שאני לא הבנאדם בשבילו. אבל עם עומרי ידעתי שיש לנו משהו טוב.

ידעתי שהוא לא יוותר עלי.

רציתי שנמות ביחד.

לא יודעת איך להסביר את האהבה שלי אליו, אבל אני חושבת שרצון למות ביחד אומר הרבה.

נכון שהתאהבתי במישהו אחר, אבל לא יכולתי לשלוט בזה. אני גם לא חושבת שזה דיל ברייקר, פוגשים כל כך הרבה אנשים בחיים שאיך אפשר לא להתאהב במישהו אחר.

אבל עומרי לא חושב ככה. הוא לא חשב ככה על בנות. הוא רק חשב עלי.

וזה גם לא רק ההתאהבות, זה המעשה. לא עמדתי בזה ונישקתי אותו. וזה דיל ברייקר.

אני ועומרי לא נחזור.

גם עכשיו אני לא יודעת איך להתמודד עם הפרידה.

אחרי הפרידה מתם ישר הלכתי למישהו אחר.

אני לא חושבת שזה מה שאני רוצה עכשיו.

אני רוצה זמן, להתאבל על מה שהיה לי ונגמר.

אני לא יכולה לא לחשוב על עומרי, מה עובר עליו, איך הוא מרגיש.. הוא חושב עלי? הוא עדיין כועס עלי? הוא שמח שאנחנו לא ביחד יותר?

היום יש לאח שלו יומולדת..

אז למה התחלות חדשות? כי הייתי אמורה להשתחרר בסוף החודש, ובסוף חתמתי קבע של שנה ואני לא משתחררת. זה תפקיד חדש אבל עם אנשים שאני מכירה.

אני גם רווקה עכשיו. סוג של התחלה חדשה.

עוד רגע 2018 נכנסת, שנה מאז שאני ועומרי חזרנו.

יהיה מוזר להיות בלעדיו.

מוזר כבר עכשיו. אבל אני יודעת שאני לא יכולה לשלוח לו הודעות..

בסוף זה יעבור. אני יודעת. אבל אין לי סבלנות לחכות עד אז. עצוב לי עכשיו. אני רוצה להיות עם עומרי.
אני רוצה להיות טובה בתפקיד ושהחברה שיש לי שם לא תשתחרר עוד חמישה חודשים..

אז אני מתחילה תפקיד חדש במקום יחסית חדש (קריה). עם אנשים טובים שאני מכירה.

עם מפקד שיש יותר מדי מה להגיד עליו. העדפתי לחשוב עליו כדי לא לחשוב על עומרי, אבל עכשיו אני צריכה משהו אחר שיסיט את המחשבות שלי ממנו.

לא מפתיע אותי שהתאהבתי בו. כן מפתיע אותי שהתנשקנו, ועוד יותר מפתיע שהוא עדיין לא סיפר לחברה שלו. זה מעצבן אותי אבל אין באמת סיבה להתעצבן. זה החיים שלו. למרות שהוא אמר שהוא יספר לה. אני יודעת שאנחנו לא יכולים להיות ביחד. זה יותר מדי מסוכן. אם יגלו שנינו נידפק. או רק הוא.. בכל מקרה יעיפו אותו. וגם שנינו שבורים רגשית. אני יודעת שהוא עבר הרבה עם חברה שלו. אפשר להבין שהוא רוצה לשמור אותה ולא לספר לה. אי אפשר להתחיל ככה מערכת יחסים. אני אוהבת את עומרי. הוא אוהב אותה.. גם אם שנינו נהיה רווקים אני לא יודעת אם זה יצליח. אבל את האמת שעכשיו כשקראתי את הפוסטים הישנים ראיתי שגם כשהייתי עם עומרי עדיין חשבתי הרבה על תם, ואני ועומרי כן הצלחנו, אפשר להגיד..

טוב אז זהו.

היה טוב פה בישראבלוג.

אתגעגע.