כולנו יכולים להגדיר, ככה, בכמה מילות מפתח מהו ישראלי ומהו יהודי.
החום הישראלי זו הגדרה אחת. חפלה! כולם חברים של כולם ותמיד תמצא נשמה טובה שתעזור לך לנגב את החומוס. עוד שתיים הן ה"לא פראייר" המפורסם, וה"עם סגולה". ובאמת, רבים מאיתנו יצאו אנשי סגולה לא פראיירים בכלל, ביניהם אלברט (או דווקא אריק) אנשטיין, ווילהאלם שטייניץ (שחמט), עדה יונת (כימיה) ורבים נוספים.
אנחנו מאוד גאים בהגדרות האלה, אבל הן לא עומדות במבחן המציאות- המציאות של מצב החינוך בארץ, ולנו לא ברור למה.
אז.. למה החינוך בקנטים?
מסתבר, שהשאלה כ"כ מרגיזה את הציבור, שהוא מבטל בשנייה בדיוק את התכונות בהן הוא גאה כ"כ. פתאום כולנו פראיירים! המורים אשמים לנו, הערסים, המצב הביטחוני- לנו אין שליטה. גם כל הגנים היהודים המהוללים פתאום הולכים לעזאזל. כווווולם מטומטמים. ובמצב כזה של האשמה הדדית, מן הסתם לא נשאר הרבה מהחפלה החמימה שלנו.
אבל אם לנסות בכל זאת לענות על שאלת החינוך, נגיע לשתי בעיות- מהותית ומעשית.
הבעיה המהותית היא בעיית האמון הקלוקל. לא מאמינים שמורים רוצים ללמד טוב, או שתלמידים רוצים ללמוד, או שלמשרד החינוך באמת חשוב החינוך. אז איך מארגנים מערכת חינוך בתנאים כאלה?
מבחנים.
אינסוף מבדקים שנועדו להבטיח שכולם מתפקדים. כי אם לא יהיה מבחן- למה שמשהו יתאמץ? חוסר האמון מושרש כ"כ עמוק בנו שכולנו משוכנעים שכך צריך להיות. וזו הבעיה האמיתית, כי גישה שכזו מבטלת את אחת התכונות האנושיות ביותר – סקרנות. והרי רק בזכותה האנושות הגיעה לאן שהגיעה!
הבעיה המעשית תצלצל מוכר- התקציב המחפיר.
קודם כל, איש חינוך מקדיש זמן לקידום אחרים במקום קידום עצמו ועל כך מגיעים לו אוטומאטית כבוד ותמיכה ברמה האישית, הציבורית והמדינית.
שנית כל, זה הציבור שלנו שצריך לקדם. הוא לא שווה השקעה?
שלישית כל, הגדלת תקציב המורים תשפיעה ישירות על רמת החינוך. תחשבו על זה:
מקצוע מכניס = מקצוע פופולארי
מקצוע פופולארי= מקצוע שווה השקעה ופיתוח
מקצוע מפותח= תנאי קבלה קשים
תנאי קבלה קשים= עילית המוחות בארץ בחינוך, מקפיצים אותו ומחזירים את האמון הציבורי במערכת.
כך נראית האוטופיה, ואין תמימות- הדרך לשם ארוכה, אפילו מאוד. הבעיות שזורות זו בזו וכך גם הדרך לפתרונן. בלי אמון במערכת, היא לא תתוקצב, ובלי מימון היא לא תתפתח.
אבל הציבור הישראלי חכם (בכל זאת, עם סגולה,) ויש פתרון:
מנהיגים צעירים עם כוח למלחמות, כמו בכל המהפכות בהיסטוריה. ויש רבים כאלה, רק צריך לפקוח עיניים.
המשימה שלנו מעכשיו פשוטה: לתמוך באותו נוער חדור מוטיבציה ויכולת ולעזור לו ליצור דורות הבאים חזקים אפילו יותר.
אנחנו לא פראיירים, והגיע הזמן לקחת אחריות על העתיד שלנו.
- רוצים בוסט לאגו? לחצו על התמונה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
