נדחתה ליום שני הקרוב שביתת האחיות כנגד "תנאי העבודה הבלתי נסבלים במקצוע" (שאול סקיף, יו"ר חטיבת בה"ח בהסתדרות האחיות).
השביתה נדחתה, לדברי יו"ר הסתדרות האחיות, כיוון שהיא רק אמצעי להפעלת לחץ, ולא המטרה. הוחלט לתת סיכוי נוסף למו"מ עליו הוחלט בישיבה בנושא, בהשתתפות נציגי הסתדרות האחיות, משרד הבריאות והאוצר. אך למרות שיתוף הפעולה מצד האחיות, היו"ר מבהירה כי אם לא ימצאו פתרונות מידיים וארוכי טווח, לא יהססו האחיות לשבות לזמן בלתי מוגבל.
השביתה, באופן מובן, יוצרת הדים רבים. הטענה המרכזית נגד השביתה- "אסור לעזוב בתי חולים, אסור לעזוב חולה"; זו נשמעה מצידו של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן. תמיכה בשביתה הגיעה דווקא מהמאושפזים בבתי החולים וממשפחותיהם. עובדה מפתיעה, כשהם למעשה הצד שנפגע יותר מכולם מהשביתה. הם הביעו תמיכה במטרת השביתה ותקווה- כי המדינה אכן תקח אחריות ותפעל להקת העומס הבלתי נסבל בבתי החולים.
הקולות התומכים הגיעו מביה"ח וולפסון בחולון, ועלתה השאלה- האם ניתן להחיל את האלטרואיזם והאמפטיה גם על שאר המאושפזים, או שמדובר במוקד ספציפי אשר לא משקף את דעת הקהל בארץ?
בביה"ח רמב"ם בחיפה, העומס כבד לא פחות, ובכל זאת אין טינה לצוות.
עוד על תמיכתם של מאושפזי וולפסון בשביתת האחיות
"המגבלה הייתה בחדרי הניתוח- האחיות עשו כל מה שהן יכלו לעשות", סיפרה ט', שחכתה עם בעלה שנפצע ברגלו בתאונת אופנוע כ-14 שעות בחדר המיון. "בין האנשים שהיו במיון לא היה אחד שאפשר היה לבוא אליו בטענות."
ולמה לא לנסות בי"ח אחר? "בכל בתי החולים זה אותו הסיפור- מספר חדרי הניתוח מוגבל. יש מחסור בכל הארץ במיטות ובכוח אדם".
גם ל', גמלאית כבת 70, נפגעה מהמצב הקשה בבתי החולים. ל' שברה את ידה מספר ימים קודם לכן, וגם טופלה בהתאם. הבעיה החלה בגלל של' חולת אלצהייימר, והורידה לעצמה את הגבס. חמותה מספרת שהן הגיעו לרמב"ם עם כל המסמכים, בדיקות הדם והצילומים למיון: "ביקשנו רק לשים גבס. נאמר לנו
שצריך לעשות את הצילומים מהתחלה ואז נשלחנו לחדר של אורתופד שישים לה
גבס מחדש." אבל ל' נאלצה להמתין 8 שעות:"הוא הקליד באצבע אחת ולאט מאוד וכתב בתיק לאט מאוד- אות אות. יכול להיות שהוא היה רופא טוב, אבל היה צריך להצמיד
לו איזה ילדונת שתקליד בשבילו. לא סביר שבגלל שרופא לא מקליד טוב כל טיפול ייקח
שעה."
בדיוק לפני התור של ל', האורתופד סיים את המשמרת. חמותה של ל' מספרת שכשבקשה מהאורתופד לקבל את ל' שכבר בכתה מרוב כאב, הוא סירב בטענה שכבר עבד 20 דקות נוספות בהתנדבות. "הוא לא הוסיף שהוא איש מבוגר וגם הוא צריך מנוחה. אבל
ראיתי את זה על הפנים שלו, ראיתי שבכל השעות שהוא טיפל הוא באמת לא לקח הפסקה, הוא
בטח באמת היה מאוד מאוד עייף."
חמותה של ל' מוסיפה שכשנסתה להתלונן לאחות הראשית תגובתה הייתה חסרת אונים: "מה
אתם רוצים, יש מחסור כבד באורתופדים, זה למה מחזיקים את הפנסיונר הזה".
כששאלה אותה למה לא מצמידים לו עזרה בכתיבה, היא צחקה לה בפנים ואמרה, "כל אחד פה
צריך עזרה".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
