כבר שנים שאני כותבת פה כשאני בדכאון,יותר מדי זמן פנוי, שחכתי לקחת כדורים
אני מרגישה בודדה כי אף אחד לא מדבר איתי כי אני במכוון ובציניות רבה מרחיקה אנשים
אני מרחיקה אותם כי כל פעם שאני רוצה לכתוב משהו נחמד אני מוחקת אותו כי אני מפחדת להיות מוזרה או אוקוורד
אז אני משדרת רק את הצדדים האפלים שלי.
אני ממש לא מסתדרת עם ב הזוג שלי ואני הפסקתי לאהוב אותו לחלוטין.
זה תמיד קורה לי אני פשוט מפסיקה לאהוב אנשים
זה לא קורה לי אף פעם בחבוריות.
אחת הסיבות שאני א.מינית כנראה כי אפילו כשיש לי משיכה רומנטית אני משתעממת.
וזה אפילו לא אשמת הבן אדם.
אני תמיד רוצה להמשיך להיות ידידה של אקסים שלי כי
i couldnt give less fucks about romantic shit
אבל הם לא רוצים להמשיך להיות חברים שלי כי הם "נפגעו" כי אני "לא רוצה אותם"
לפעמים נדמה לי שאנשים בחברה שלנו מקדישים יותר מדי ערך לאיברים בגוף שהם לא המוח שלהם.
למרות שהלו??? המוח שלנו זה אנחנו?
הזין שלנו הוא לא אנחנו?
אני לחלוטין לא מבינה בני אדם. אני אפילו לא יודעת אם זה מה שהם באמת חושבים או שזאת פשוט תאוריה
מטופשת של מישהי שאין לה מושג איך בני אדם פועלים.
אני בת 20.. לא הייתי אמורה ללמוד כבר איך לדבר עם בני אדם?
מה לומר ומה לא?
איך להיות צבועה?
איך לא להיות אני?
זה נחמד להיות כנה. אבל זה גם ממש מבאס.
חברים תמיד אמרו לי להפסיק כשאמרתי שאני כנראה אמות לבד
אבל כלומר... אם לי הייתה ברירה גם אני הייתי עוזבת את עצמי...?
אני כזאת כלום.
אני סדרה שהתבטלה אחרי עונה 1. ולמרות שאני מקווה שייחדשו אותה וטוענת שהפסיקו אותה מוקדם מדי
כולנו יודעים שאם ייחדשו אותה העונה החדשה תהיה חרא. כי בנינו ציפיות מפגרות.
וול, זאת אשמת הכותבים כמובן, אל תבנו ציפיות אם אתם יודעים שלא תעמדו בהם
אבל הם רוצים לעמוד בציפיות, הם רוצים להיות הכותבים הכי טובים של הסדרה הכי טובה.
חבל שהם לא מוכשרים מספיק.
חבל שהסדרה שלי תשכח בהסטוריה
ותוזכר בקליק בייטס של "עשר סדרות שהתבטלו כי הן גרועות במיוחד לילי חחח am i right?"
אוי אלוהים אדירים אני יכולה להמשיך לכתוב בולשיט לנצח.
לפחות אני לא צריכה לחשוב ככה.
פשוט להקיא את הבולשיט שלי על פוסט
אולי זה יעזור לי לתפקד בחיי בלי להפחיד ולהבהיל כל אדם סביבי.
עוף מוזר. ומדוכא. אם היו לי הכלים
וסיבולת הכאב כנראה לא הייתי כאן עכשיו.
אבל אני מאוד פחדנית. הלוואי ולא הייתי תולה את הרצון שלי לאושר על אנשים אחרים
הלוואי ולא הייתי מודדת את האושר שלי ביחס לכמות האנשים ש"מעריצים" אותי?
כלומר אני שונאת את עצמי וזה סבבה אבל god forbid שמישהו ייחשוב שאני לא סבבה.
יצור פרדוקסלי מטומטם.
אני מעדיפה להיות רוח ופשוט להכנס לבתים של אנשים ולעקוב אחרי הסיפורים שלהם
בלי לגעת
רק להסתכל.
הייתי מסתכלת על קומיקאים שאני אוהבת בחיי היום יום שלהם
אקסים חברים
הם אף פעם לא יהיו עסוקים מכדי לפגוש אותי כי אני רוח והם לא מודעים לקיומי
כך עובדות רוחות כמדומני.
יהיה לי מעט עצוב לרחף לבד בלי חבר לצחוק איתו
אבל היי, הוא כנראה לא יצחק מהבדיחות שלי ואני ארגיש אוקוורד
ואשנא את עצמי.
אז...... לרחף לבד זה רעיון טוב מאוד. לפחות בשבילי.
אולי לרוחות אחרות יהיו חברים.
שיט נכשלתי בלעשות מטאפורה.
כמה גרוע אפשר להיות?
אני פשוט רוצה לדבר עם מישהו שאני מוצאת אינטלקטואלי, על דברים כיפים
והוא יידבר ואני אקשיב ואני אדבר והם ייצחקו
אולי יסבירו לי למה אני טועה
אולי יחליטו שהם לא רוצים לדבר איתי לנצח
אבל לפחות עכשיו?
אני פשוט רוצה חברים.
שהם לא אנשים גרועים מאוד.
שיייכתבו לי כל הזמן ואני לא אצטרך לכתוב להם כי זה גורם לי לחרדות.
אמ.
jesus christ. i wish i was dead.gif
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: