אחד לפני שנה, ואחד שלשום.

ואני לקחתי על עצמי את הפרויקט הקטנטן של להחזיק את שתיהן איכשהו על הרגליים, כשאחת עכשיו מרוסקת כי לקחו לה את אבא והשנייה מקבלת טראומה מלוויה שנייה של אבא של החברה שלפני שנה חיבקה אותה כשקברה את אבא שלה. אבות ובנות ואבות ובנות

ואני כל ערב חוזרת הביתה אחרי שאני מחזיקה את שתי החברות הבוכיות והמרוסקות שלי, ממלמלת להן מילים מרגיעות, עד שהן נרגעות ומכניסות משהו לפה ומחייכות וזה ממלא לי את הלב

אבל בסוף היום גם אני צריכה חיבוק חזק שיכיל אותי קצת 

מדחיקה את הפיתוי להתקשר לאקס

ומדחיקה את החיבוק שאני צריכה

ומחרתיים אחזור לצבא ואדחיק את כל השבוע הזה. וזהו