ואז יום אחד אתה בא ואומר את כל מה שפחדתי לשמוע. הסיטואציה שרעדתי מלחשוב עליה , והיא מתרחשת מול העיניים שלי בצורה הכי מכוערת , הכי מגעילה , וזה קורה קרוב מדי , לא יכול להיות שעכשיו .אתה אפילו לא אמרת , סמסת . (בראש שלי .. חתיכת בן זונה ....... )
תלשת כל כך הרבה , ובמכה אחת . הדבר היחידי שנשאר זה להתעקש שאתה אוהב אותי , ומסתבר שאני חסרת אונים מול המציאות המעוותת.
אני רוצה לעשות פוס ולהריץ אחורה לסרט הורוד שחייתי בו עד אתמול.
העובדה שאתה התאהבת רק ברושם הראשוני שלי לא מתקבלת על הדעת,
אני יודעת שאתה אוהב אותי.אתה מוכרח ,
אתה יודע שמחר ניפגש .. אתה יודע שזה רק אני ואתה , והשעות שאנחנו סופרים כבר שבוע ייגמרו ,נשחזר את הלילה החלומי שלנו , רק אני אתה .כמה שעות של כלא טוב .. מזכיר כמה דברים לא ?
זה לא עובד , הזדמנות השנייה שווה לתחת בעיניך , כי אתה כבר לא אוהב אותי . אתה לא רוצה להיות איתי.
אני מרגישה ששיחקו בי .. ואין לי מה לעשות . נאדה לעשות ..
אני מנסה לצרוח איכשהו , לנסות לעורר את האהבה שאני יודעת שאתה מוכרח , פשוט מוכרח להרגיש אליי.
ואז נופל אסימון ... שאני במצב של חוסר אונים מוחלט. וזה צורם .. ההגיון מנסה להתנגד , אבל כל פעולה התנגדות מדוכאת בעוד כמה מילים חותכות מצידך.
אתה ממשיך ואומר כל מה שאני לא רוצה לשמוע , כל מה שעכשיו , במבט לאחור , היה עושה לי כל כך הרבה טוב על הלב - אם לא הייתי יודעת.
אני מתעקשת לעשות פוס .. להריץ לאחור .. אבל הסרט עושה לי דווקא והוא מתגלגל קדימה למקומות שלא רציתי למצוא את עצמי בהם.
המקומות שרעדתי מלחשוב עליהם ..
וזה נגמר. בום טראח החיים בזבל ואין שום דבר שיכול לשנות את דעתו.
אני מנסה להבין מה עשיתי , אבל התשובה שהוא לא אוהב אותי ,
והתשובה הזאת חורטת בי חתכים עמוקים עד שאני מרגישה שחלק ממני חסר ..
ככה זה שאוהבים ומכילים מישהו בתוכך .. ופתאום זה בורח. . החוסר אונים וודאות לא מוסיפים ואני נכנסת למעגל לא ברור של מחשבות אובדניות.
אני מתפלאת.. אני האחת ששכנעה אותך רק שנפגשנו שהנטיות אובדניות האלה שוות לחרא וכנראה שכבשתי אותך עם האופטימיות הנצחית הזאת, שלקחת ממני בלי להניד עפעף . עוד משהו שלקחת ממני .. מתווסף לנשיקה הראשונה , מתווסף לאהבה הראשונה , מתווסף לתמימות , מתווסף לאושר.
אז אני יושבת ובוכה ובוכה .. וחושבת על הכל .. אני והאוזניות ב1000 שקל שנהרסו כבר מהדמעות . והרצפה רותחת מרוב שישבתי עליה , וזה יום קר באמצע ינואר . אני חושבת על כל מה שעברנו .. ואני יודעת שזה אבוד - איתך לקחת את הנעימי שרק אתה יכול לעשות לי , הרעד בכל מקום אפשרי בגוף , המבט בעיניים שלך , השיחות על התורה הסינית בזריחה , הנשיקות במזח בתל אביב. .. הכל בזבל , ואתה שלם עם זה ב100 אחוז . אני מנסה להבין מה פספסתי כל הזמן הזה .. שפתאום חתכת את זה בלי אזהרה.
פעם אחרונה , עם כל הכאב , אני מנסה לסמס , מתחננת שבכל זאת תבוא ומחר , ותזכר כמה אתה אוהב אותי . תן לזה , לאהבה *שיש* ביננו צאנס אחרון .
אתה ואני , אין מצב שלא אהבת את השלישיה הזאת פעם .. זה איך שהתאהבת בי .
הרי היית מאוהב בי מעל הראש וההיסטוריה שלנו בסקייפ מוכיחה את זה יפה מאוד .. אז מה קרה ?
בסוף אני אני נשארת לבד... עם אוזניות הרוסות , רצפה רותחת, יום קר בנובמבר , והבנה שכל מה שרציתי נהרס ואין לי מה לעשות עם זה.
חור עצום בלב , ואני מנסה למצוא להכל הסבר הגיוני שאתה מסרב לתת - הדבר היחידי שאתה אומר זה כמה אתה לא אוהב אותי וזה בהחלט לא מה שעושה לי אז ועכשיו נעימי בלב.
נשימה עמוקה , צעד נועז , ואני מוחקת הכל ... חוסמת אותך בכל דרך אפשרית , לפחות שאני לא אראה את המזליסטית הבאה שתיפול במבט שמשדרות העיניים הכי יפות שראיתי .
למרות הכל , הבדידות מכה כל פעם מחדש , והצלקת שאני מנסה להעלים חודש נפתחת כל פעם שהיא קצת מחלימה . שברון לב עצום.. ואין מה לעשות.
וניפגש מתישהו . הדרכים שלנו ייצלבו מתישהו. אני בטוחה ..
תתאהב בי מחדש ?
תזכר באהבת נעורים שחווינו ביחד בדרך היפה ביותר ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
