בינתיים בתוך עולם החלומות הניטרלי-

"יא מבולקן אחד!" צרח הלורנטיסן.

"יא לורנטיסני אחד!" צרח הבולקני.

"הי הי הי, הו הו הו, כאן נמצא סנטה קלאוס!" הפריע סנטה למריבה. "היום חג המולד, שכחתם? הנה מתנה לך, ולך, ולך... ולשתיכם אין מתנות. חבל," אמר סנטה והלך.

"מוזר הבנוש הזה," אמר הבולקני.

"בן האנוש," תיקן אותו הלורנטי.

"מה אתה רוצה? אני בולקני, אנחנו לא קולטים שמות במהירות!" צרח הבולקני.

טרטרטרטר...טרטרטרטר...טרטרט-"כן," ענה הלורנטי לפאלפון.

"כן, אני מבין. כן. אני אודיע לו מיד. מה? מועצה? לא היה צריך מועצה כבר 1123581321345589 שנים! כן. אני יודע. מה, באמת? והוא אכל את זה? אתה חייב לי 148 כסף נינטרנילקונרוון. אהה. טוב, אני חייב להעביר הודעה. ברור שזה ממך, אז מה? טוב שד, זוז לי מהקו! ביי!"

הוא חייג מספר והתחיל לדבר."פני השאול קוראת כל חברי המועצה לפגישה, וצריך להעביר את זה. כן. אני אעביר כבר לקריסטל, הוא במרחק הליכה. ביי. כן. ביי!"

והוא התחיל ללכת. שהלורנטי יריב עם עוד אנשים. מה אכפת לו?

***

"פנייייייי! 'בקשה! אני אהיה חייבת לך!"

"לא," אמרה פני בהחלטיות. "זה מיצ"ב, לא מבחן בחשבון. אני עברתי את זה ולתת עזרה לבת הדודה שלי זה לא בראש מעייני."

"אבל..."

"לא!"

"בבקשה... רק תשובה אחת..."

"רוני, את סיבכת את עצמך בזה. את תצטרכי גם להתמודד."

"אבל... בבקשה!"

"מותק, אני באמצע שיעור. אם את רוצה שיחרימו לי את הפלאפון את מוזמנת להמשיך לשלוח אס-אם-אסים אלי. טוב?"

"טוב... ביי!"

היא נאנחה, ולאט לאט נרדמה כשרק המשולש הקטלוגי מפריד בינה לבין המורה.