מה מיוחד באחד במאי? שזה ראש חודש.

מה עוד? כלום. זה סתם עוד יום לימודים, וזה סתם עוד יום חוגים, וסתם עוד ליל שינה וליל טלויזיה/מחשב...

אז מה מיוחד באחד במאי בכל זאת? שזה יום שבו אנשים חיים.

נהנים.

שמחים.

למה? כי זה עוד יום! זה למה, כי זה לא יום הזיכרון, זה לא חג, זה יום רגיל כמו כל שאר הימים, וזה דווקא מה שמיחד אותו!

משל לבני אדם. איש אחד היה בדיוק אותו הדבר כמו כולם, אבל נראה שונה. וזה מה שהבדיל אותו.

אי אפשר שבכל יום יקרו אותם דברים! אי אפשר להתעורר לאותו יום ראשון כל פעם, אי אפשר לעשות אותם דברים ביום שני!

הרי אם לדג', באחד באפריל היה לי חוג, זה לא אומר שיהיה לי באחד במאי אותו חוג אם בכלל!

אתם מבינים עכשו למה זה יום כל כך מיוחד? טוב, אל תענו לי, אני לא שומעת אתכם. לא לענות לי!!!!

מי שלא הבין בכלל, שירים את היד!(היי, מה אתה מרים, נראה לך שמישהו רואה?)

אביגיל הרמיוני

"לא-לא-לא בבקשה לא... אהההההה!"

טו טו טו טו הפריע השעון לחלום בלהות.

פני התעוררה בבהלה. השעון הורה את השעה 6:45.

"אווץ'!"

כאב לה הגב, איפה שבחלום קיבלה את המכה. מוזר.

היא התלבשה מהר ועלתה למעלה כדי לאכול. לקורנפלקס היה טעם מוזר, כמו של דם, אבל לא היה לה אכפת.

פני הסתכלה במחשב וראתה שהיום יש חופש. יש!

היא החליטה לפתוח בלוג, כי מזמן היא רצתה אבל אף פעם לא היה לה זמן.

היא נרשמה, אישרה, והתחילה לכתוב.

'שלום, קוראים לי פני.

השם המלא הוא פנינה, אבל רק סבתא שלי קוראת לי ככה.

אני גרה ב... טוב אסור לי לגלות!

יש לי שלושה אחים ואחות שקוראים להם: גיל שהוא בן 9, רון שהוא בן 13 ואבי שהוא בן 4. נועם, או נונו שם החיבה שלה, היא אחותי התאומה. שנינו בנות 12.

ידעתם שיש לנו מטוס במשפחה? אבי רון.

אני בכיתה ו' 3 בבצפר... נקרא לו דור.

אני חולמת להיות זמרת, ואני גם כותבת שירים.'

זה מספיק להיום, חשבה פני.

היא הוסיפה: 'פני' והלכה.

***

בנתיים, בממלכת החלומות בעולם החלומות התחתון הראשון -

הערפד זיזי הביא דם קורבן למלכתו, פני השאול.

"זה דם זה!" צרחה המלכה. "זה מים אדומים! אני צריכה דם! ומיד!"

בבהלה הערפד לוני שרחץ את רגליה הבא לה דם מבן האנוש התלוי ממול. פתאום, מיד אחרי שהוא השקה אותה, הוא נעלם.

"בטח חזר לממלכת בני האדם..." מלמלה לעצמה.

ואז הפיעה הערפדית סוסם. היא בדרך כלל החליפה את לוני.

"תשקי אותי מיד!" צוותה.

"כן גבירתי," אמרה בנועם סוסם. היא היתה היחידה שלא פחדה מדי מפני המלכה.

"גבירתי... יש לי תפקיד בחלום אחר..." אמר אחד האסירים.

"לך, אם כך," ופני השאול שחררה אותו בלי להניד עפעף. במילא מחר בצהריים הוא יחזור לתא שלו כשירדם, אז מה המטרה להחזיק אותו פה?

בנתיים היא הרהרה במשהו חשוב, כנראה. ואז היתה הדפיקה בדלת.

ניכר היה שהיא היתה מופתעת. בדרך כלל לא דפקו, פשוט עברו דרך הדלת. זה אומר שמי שכאן הוא אחד ששייך לארץ החלומות ולא לעולם בני האדם, האוכלוסייה המרובה ביותר.

היא אמרה"היכנס" ונכנס שד גדול. היה ברור שהיא לא פחדה.

"מדוע, דורק, אתה בא לכאן, לעולם החלומות התחתון השני?" שאלה בקרירות המלכה.

"יש לי הודעה להעביר לך..." דורק אמר, והצביע לחתיכת הנייר בידו.

"תביא לי," היא אמרה. כאשר היא קראה, עיניה התרחבו באימה ובהפתעה.

"תקרא לסומון ולנינד מהעולמות התחתונים. גם לסרינדה ונולן מה עליונים. ואל תשכח את קריסטל," היא ספרה על האצבעות."חסר לי מישהו... אה נכון, לונור. תביא אותו ומהר. אנחנו עושים את ישיבת המועצה הראשונה שלנו."