אני כותבת כבר המון זמן, אבל בד"כ אני עושה את זה עם פרקים. בגלל שזה פוסט אחד, זה יהיה ללא פרקים ויחסית קצר, אבל אני יכולה לעשות את זה גם. אם יש משהו עם קו וסוגריים( ) זאת הערה שלי, לא של המספר, שדרך אגב, מספר זאת לאנשים שנמצאים איתו בכלא. הסיפור מתחיל כאשר הוא כבר באמצע הסיפור, אך זה לא רלוונתי. הקטע משוייך לכאן:

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=450140&blogcode=10840424

_______________________________________________________________________________________________________________________

"...המקום היה חשוך ואפל. היה שם מישהו חוץ ממני. לא ידעתי מי.

לא  יכולתי לזוז. הרגל שלי היתה שבורה, מהנפילה. לא יכולתי לראות את הסוף של התהום-לא של הלמעלה ולא של הלמטה.

היה שקט גמור, אבל אז שמעתי מעין זימזום.

אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל אני אנסה. זה היה כמו שילוב של זימזום דבורה וזימזום של מנגינה בידי בן אנוש.

פתאום ראיתי אור שבא מלמטה.

הסתכלתי וראיתי משהו מדהים- נהרות(פשוטו כמשמעו) של תוכניות טלויזיה וסרטים שהכרתי. יורם, מצאת כאן פלא עולמי! אתה תהיה מפורסם! בתנאי שתצא מכאן בחיים, כאילו.

פתאום איזה דמות מטלנובלה הסתכלה עלי וצעקה: "כולנטינדה!"

פתאום כל הדמויות התחילו לצעוק עלי:"פולש! אינטרודר!"

נבהלתי ונסגתי אחורה. בנתייים, ניסיתי להבין מה כולנטינדה אומר.

כול=כל, נטי=נטול, או ללא, נדה=כלום, הסקתי לאחר הרבה מחשבה.(במקור היה הסבר ארוך ומפורט, אבל ערכתי ורציתי לקצר אז שתדעו)

בזמן שחשבתי על כל זה, הם הספיקו להגיע אלי, ולא שמתי לב.

פתאום הם החזיקו אותי, וזה קרה כל כך מהר!

הם לקחו אותי לערוץ צדדי, בדרך ראיתי כמה צורות שנראו כאילו הם זזות. הם אמרו לכמה אנשים לשמור עלי.

הסתכלתי סביבי, וראיתי שיש שאני בכלא, שנראה לי מוכר.

מההצגה! נזכרתי. ההצגה היה סרט שדמיינתי בזמן שיעור, ואפילו כתבתי חלק מהתסריט בזמן ההפסקה. כמובן שאנשים שאלו אותי אם אין לי משהו יותר טוב לעשות, וכרגיל עניתי לא. וזה בדיוק איך שזה קרה!

באיזה יום כתבתי את התסריט? ניסיתי להיזכר. אולי זה יעזור לי אחר כך. ביום שני! באותו יום שהודיעו על תחרות הכשרונות!

כמובן שניצחתי. אני יכול להיות שחקן קולנוע מצדי. אבל אני מעדיף להיות תסריטאי.

מה היה כתוב בתסריט? זה היה סיפור על ילד שנרשם לתחרות כשרונות, ואחרי שהוא מתעורר בוקר אחרי שהוא מנצח הוא נופל לתהום שמעולם לא היה שם ונכלא.

עצמתי את עיני. אוי לא.

אבל רגע- מה זה כולנטינדה? זה לא היה בתסריט. וגם לא הנהרות האלה. בתסריט הוא נופל פשוט ישר לתוך כלא, ובסוף מגלה שהוא עדין בבית פשוט שולטים לו במוח, ושבשביל האנשים ששולטים לו במוח זאת הצגה, וזה מצחיק אותם, במיוחד בגלל שהוא שחקן טוב.

ומה קורה אחרי זה? בתוך הכלא, לפני שהוא מגלה ששולטים לו במוח, הוא פוגש נערה ויחד הם מתכננים לברוח. רק שאותו הם תופסים, והיא בורחת. היא בגדה בו.

מכניסים אותו לתוך תא שמור ומגלים לו את האמת, אבל כבר לא אכפת לו כי הוא התאהב בילדה וזה שהיא בגדה בו שברה לו את הלב.

פקחתי את עיני. עליי להיזהר גם מבנים וגם מבנות, מעכשו. למקרה שיעשו לי טריק אחר עם חבר הכי טוב או משהו.

אבל מה עם היצורים האלה שראיתי בצד? ניסיתי לשחזר אותם בזכרוני. איך הם נראו?(בדרך הוא ראה כמה צורות שנראו כאילו הם זזות, זוכרים?)

הם נראו כמו... צורות לא ברורות-"

"כבר אמרת את זה!" אמר אחד האנשים שבכלא.

"תן לו להמשיך בסיפור!" אמרו אחרים.

"כמו צורות לא ברורות, נזכרתי. אבל עכשו גם נזכרתי בעוד פרט-הם לבשו מסכות. מסכות שקופות כאלה.

רגע!" הוא צעק."זהו זה!"

"מה קרה?" לחשה הבת היחידה.

"הבנתי איך אפשר לצאת מכאן!" הוא לחש בהתרגשות. אבל הוא לא חי כדי להגיד את ההמשך...