ט' באב השתנה.

הוא היה אמור להיות הצום העיקרי. אבל הוא לא.

ולמה זה?

כי הסיבות שלו לא מוחשיות יותר. כלומר, יש את ט' באב מסיבה אחת עיקרית:

ירושליים.

ירושליים, החרבה, בית המקדש, ההרוס, האנשים שחטאו והצאצאים שלהם שהיו בגלות.

אבל ירושלים- כבר לא חרבה. בית המקדש- אין מה לאמר, והיהודים- הקימו מדינה.

מה המשפט? "בשנה הבאה נעלה לירושליים הבנויה"?

כבר שנים שהיא בנויה. כבר שנים אנחנו עולים אליה. וכך ט' באב פינה את מקומו ליום השואה, ליום הזיכרון. לימים שהיום חשובים יותר.

אני מתכונת, תחשבו על זה- אתם באמת משנים את סדר היום? חוץ מהצום- אתם נוסעים לעבודה, מדלקים ומכבים את האור, מתקשרים- מה כל כך שונה?

אבא שלי, לעומת זאת, משנה הכל לגמרי. הוא הולך ללמוד את כל איוב. ומתעצל. טוב, הוא כמעט תמיד מתעצל בערב, אבל היום- מהבוקר!

נקווה שמשהו חדש תבינו מזה,

אביגיל הרמיוני

נ.ב. בת דודה של חברה שלי התנדבה, ובקרוב תהיה לי חתימה מעוצבת. מה דעתכם על זה? אה?