חזרתי מחופשה אתמול. החופשה הקטנה של 4 ימים, במקום חודש בחו"ל. אבל לא התאכזבתי.

היתה שם בריכה טבעית עם דגים, שנועדה לשחיה. ולמרות כל הזבובים שכל הזמן נכנסו לצימר הסתדרנו.

והמקום היה כל כך יפה!

בילינו כל כך הרבה זמן בבריכה שלא שמתי לב שנשרפתי. זה כואב, אבל רוב העור כבר התקלף.

ותנחשו מה! חסר לי ספר ולט' הרבה יותר בשביל הלימודים!

מה שכן נסענו היום לקניית מתנת-סוף-הופש, וקנו לי וובקינז ואני קניתי את ארטמיס פאול החדש:

"אאון קולפר

ארטמיס פאול

המושבה האבודה"

וזה ממש מעניין. אני מתכננת לגמור את זה הלילה, לפני הלימודים.

שנה שעברה היום הראשון ללימודים היה יום של בלבול. בעצןם כל השבוע.

זה היה בצפר חדש, כיתה חדשה, סביבה חדשה.

ואני חדש.

האחרון לא כלכך הסתדר, בלשון המעטה.

אבל אני מקווה שאני יכולה לשנות את זה.

אני יודעת שאני יכולה לשנות את זה.

בתקווה שזה נתן אשראה למישהו,

אביגיל הרמיוני

אחרי שאח שלי הסכים להיות בבלוג הסיפורים(רק סיפורים!) שלי, מספר 650075, נהניתי בכל שבת סה"כ. אבל ההפתעה באמה במוצ"ש, כשבזמן שראינו טלויזיה הטלפון צלצל ובו קול לא מוכר.

השיחה התנהלה בערך ככה:

"שלום, סטפני (כאן היא אמרה שם משפחה, וזה אסור בבלוג. במיוחד כי אנחנו היחידים בארץ עם השם הזה)?"

"לא, זאת אביגיל. מי זה?"

"זאת חנה(שם משפחה)."

"אה, שלום. אם את רוצה, אמא שלי פה..."

"או לא, התקשרתי בשבילך!"

"באמת?"

"כן. אני צריכה אותך. אני צריכה שתשירי בשבילי."

"אהההההההההה!"

"חחח. כן, את מבינה, אני צריכה שתהיי בבצפר שיום שני בשעה 10, כדי להתאמן בשירה. את ועוד שתי בנות תופיעו ביום רביעי מול (שיבוש קטן בטלויזיה, לא שמעתי) ומנהלות."

(אני המומה)

"את תיהיי שם?"

(מתעשתת)"כן, בטח, ברור, איך לא?"

"יופי. את, ביום שני, בשעה-"

"10."

"נכון, את ועוד שתי בנות. מופיעות ביום רביעי. ביי!"

"ביי!"

ואני בשוק כל כך שחצי מהשיחה אני לא זוכרת, את החלקים היותר חשובים כן.

וואו, נכון?

אביגיל הרמיוני