Must be exhausting to lose your own game

משהו שאני ממש ממש רוצה, זה שמתישהו בחיים האלה, מישהו יקדיש לי את השיר הזה. כי הוא באמת כל כך רומנטי וכל כך כנה וכל כך מלא רגש. דבר שלא פשוט למצוא בשירי אהבה בזמן האחרון. אז פשוט, הלוואי. 

בזמן האחרון כשאני חושבת על העבר הכל נראה כאילו מתוך חלום. אני זוכרת רק חלקים מסויימים, וגם אותם לא בבהירות. כאילו ישנתי, במשך כל התקופה הזאת. מדובר פה בסך הכל על לפני שנתיים, שלוש. וזה נראה לפני שנים. כאילו כל דבר שעשיתי היה ללא מחשבה. נהניתי בטירוף והייתי לא אני לחלוטין ואני פשוט לא זוכרת כמעט כלום כי לא הקדשתי למה שאני עושה תשומת לב. נתתי לזה לחלוף על פני והערכתי את הרגע.

והיום.. גאד. אני צריכה כל כך להתאמץ בשביל להנות ממשהו. באמת לחשוב חזק על מה שאני עושה ולהגיד לעצמי "מה שאת עושה עכשיו נחשב כיף, אז תוקירי את זה ותהני". 

הבנתי היום שאני חברה רעה ממש, שלא מפרגנת ולא תומכת ומתנהגת באדישות מוחלטת ואז התחשק לי ממש להקיא מעצמי. ואני רוצה להיות טובה ואני רוצה להתאמץ אבל אני לא יודעת איך. או שכן? 

אני חייבת לך סליחה. אלפים ומיליונים של סליחה. תוכל אי פעם לסלוח לי? למרות שאף פעם לא כעסת?