כאב, כעס, תסכול, יגון, עצבים.
מה לא?
למה תמיד אצלי יש את החוסר מזל הגדול ביותר באהבה שיכול להיות לבנאדם!?
עד עכשיו...
התחלתי בלחכות.
לחכות לאחת המיוחדת שתכבוש את ליבי, לא נפרד לעולם, נתחתן ונביא 3 ילדים
(אחד מכל סוג )
נתעשר ונחייה באושר ועושר.
ואז, הבנתי שאני בקטע של בנים.
האשליה שלי , נופצה.
אחד הדברים שהיו ברשימת ה: מה צריך לחיים מאושרים" שהייתה תלוייה במוח שלי,
נמחק.
שנה שלמה, ניסיתי לסתור! להפסיק, לשכנע את עצמי שזה יכול להשתנות!
ושזה ישתנה!
כמעט השתכנעתי, ואז ב"פוף"
הכול חזר.
הבנתי שאני שונה, אחר, מסכן...
הפסקתי לרחם על עצמי.
שמרתי את המידע לעצמי.
שתקתי, שיחקתי, התעלמתי.
...
עד כיתה ח'.
הגיע עליי חבר אמת, חבר נפש
וסיפרתי לו.
לא יודע איך, אבל הצלחתי.
גיליתי עוד אמת מרה...
הוא היה בור,
לא כעס עליי, לא שנא, לא סיפר...
אלה פחד, לא הבין.
הרגשתי נוראי.
לא ידעתי מה לעשות :\
נשארתי בודד .
עבר זמן... הוא השתנה.
עד היום, הוא חברי הטוב ביותר, אבל הוא לא בור.
הוא לא פוחד. הוא מבין. הוא תומך!
אני לא בודד יותר...
עברה שנה, התחילה כיתה ט' .
בין הלחץ ההיסטרי של הציונים...
התאהבתי.
ילד פשוט.
בכיתה שלי, לא חתיך בצורה מיוחד... אבל מדהים בשבילי- תשוקה.
לא חכם יותר מידי... אבל גאון - הערצה.
הערצתי אותו, חשקתי בו.
שתקתי.
לא היינו חברים קרובים בצורה כלשהיא, הרחקתי אותו ממני...
כמו שהרחקתי הרבה אחרים.
אף פעם לא הייתי סוציאליסט או משהו כזה =|
אבל איכשהוא, התקרבנו,
נהיינו חברים ממש ממש טובים D:
הלכנו לחדר כושר ביחד ( זוכרים? אני שמן :'[ )
ראיתי אותו חסר חולצה, התחרפנתי -.-
הייתי אצלו, חיקינו ניאן קאט... פארודיה כזה,
וכמעט הפשטתי אותו לגמרי,
שלא תחשבו.
יצא לי להוריד לו את המכנסיים, בצחוק ^^
כמה פעמים -.-
אבל פאקינג נמאס לי!
נמאס לי לשתוק!
נמאס לי לחשוק!
נמאס לי להעריץ!
נמאס לי להיות בלעדיו!
נמאס לי להעלות חיוך על הפנים , לטייל עם חברים, לעשות מה שבא לי ולאהוב את החיים!
נמאס לי להיות מוקף בחברים,
ולהרגיש בודד יותר מאי פעם.
להיות ידיד של כולם . וחבר של אף אחד.
נמאס לי להרגיש כמו אנורקסית בטנלובלה
נמאס לי להרזות עוד ועוד,
לשמוע את כולם אומרים "יואו! הרזת!" ו" יש לך משקל מתאים לגובה שלך!"
להרגיש בעננים, להסתכל עליי במראה
ולראות בן אדם שמן ומכוער.
הורדתי 10 קילו מהיסודי...
ועדיין, אני תמיד רואה שומן מיותר, שום קוביה מסכנה, רק עיגולים.
.
אני רוצה לקום יום אחד.
להרגיש בעננים!
לקום יום אחד,
לראות משהו יפה במראה!
לקום יום אחד,
ולהיות מוקף בחברים אמייתים גלויים שיודעים
עליי הכול ורוצים להיות איתי!
לקום יום אחד,
ולהיות שמח. באמת שמח...
כי אם לא זה,
עדיף לא לקום בכלל.
*~*
כינוי:
NyanDog
בבלוג זה
בכל הבלוגים
