הייתה הפסקת חשמל היום , וכל הבית היה מואר בנרות . כל המשפחה נראת בגוון רומנטי לאור נרות , ודחינו ארוחה משפחתית למחר בצהריים .
העדפתי לחזור הביתה ברגל . הלכתי לי עם מטריה ומגפיים , ירד ברד . הושטתי את היד שלי קדימה , וכדורי ברד גדולים מצאו את דרכם כל הדרך למטה אל כף היד הקפואה שלי . ברד טבעי בטעם מים . חייכתי לעצמי כמו ילדה טפשונת , משאירה עקבות על הברד . זה כל כך מדהים .
אחר הצהריים יצאתי שוב לטייל קצת . האדמה נראת לבנה , כאילו יש שלג . אלו ערמות של ברד , בכל מקרה תענוג לעיניים :)
אז אני נושמת אוויר צח , שומעת המון מוזיקה , קוראת המון ספרים . אני מרגישה שלווה ומאושרת . יש עומס בלימודים כמובן , אבל אני כבר לא נלחצת כמו פעם . פשוט לומדת . לפעמים מצליחה , לפעמים לא , המוטיבציה שלי כרגע לא נמצאת בכלל אבל אני משתדלת לא להישאר במקום יותר מידי זמן . לא מפסיקה להתאמן , ולא מפסיקה לחייך .
הבנתי משהו שהייתי צריכה להבין מזמן . תמיד חיפשתי את חברה שלי . הכרנו מאז הגן , ופתאום היא נעלמה לי . הייתי נשענת עליה , שופכת באוזניה את כל מה שעובר עליי . כשהיא הלכה נשענתי על החבר שלי (שהיה אז) , וכשהוא הלך נותרתי לגמרי לבדי . זה לקח לי הרבה זמן אבל עכשו אני מצליחה לא להישען על אף אחד . זה קצת כמו שלומדים לעשות פירואט בלי בר . עם גב זקוף , ריכוז , נקודה אחת , סיבוב חלק ויפה . עכשו אני חזקה .
:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The-Last-One