קצת מרגישה בודדה . אבל אני יודעת שאני מתבודדת באופי שלי . אני מעדיפה ללכת לאיזה פינה ולקרוא ספר , מאשר לשבת ולדבר עם מישהו חתיך. אני יודעת שאני לא מאפשרת לאנשים להתקרב אליי יותר מידי . אני יודעת שהם יאכזבו אותי בסוף . לא משנה אם זה עוד חודש או 5 שנים , בסוף זה יקרה . הם לא יעשו את זה בכוונה בהכרח . אולי זה פשוט יקרה , כי כשאני מתקרבת אני יותר רגישה . אני חושבת שאני לא מצפה לכלום , ואז בום . פגיעה ישירה . כשאני חושבת שלא ציפיתי ומתאכזבת .. זה פשוט יותר מתסכל . אני מרשה לעצמי להתקרב יותר מידי , בלי לשים לב עד כמה אני קרובה . אני משתדלת להפסיק עם זה , והנה אני משלמת את המחיר .
אני כן מוקפת באנשים . רובם פשוט לא משדרים איתי על אותו גל .
היה לי יותר קל להתמודד עם זה אם הייתי בורחת . אבל אני לא . אני מוכנה להתמודד עם זה . אני מודעת לעצמי , למעשים שאני עושה . לפעמים אני
מרגישה שאני מביאה המון נזק לאנשים שמכירים אותי ואני מתרחקת מהם . אני מבינה שאולי ככה אני פוגעת בהם יותר , אבל זהו , זאת הפגיעה האחרונה .
אני לא עצובה . אני סתם מרגישה בודדה . וזה הגיוני .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The-Last-One