פתאום הבנתי.
באמצע מבחן במורשת אני מסתכלת עליו. הוא כל כך חמוד, עיניים חומות גדולות. פרצוף בוחן וצופה מכל עבר. הוא שם לב שהסתכלתי עליו-וחייך. אוף! למה הייתי חייבת להבין את הכול רק עכשיו? כשהוא לא רווק יותר? פעם שנייה שזה קורה לי. אני כל כך קרובה-עומדת למשוך אותו אליי, והוא הולך אל המכוערת. ומה רע בי?
את זה הבנתי רק בשיעור שביעי, כמעט מתעלפת מרוב עייפות. אני צועקת כל הזמן ומדברת על מין כל הזמן, אני גבר. בגוף של אישה. גבר בגוף של אישה-לא הילדה המוזרה הזאת שניראית כמו גבר ומשחקת כדורגל עם הבנים. זה לא ספר לכיתות ה'. גבר מילולית. אומרת מילים גסות וצוחקת בקול רם.מחוספסת.עקשנית.בעלת ביטחון עצמי מופרז.חושבת שיכולה להשיג כל אחד.כמעט משיגה כל אחד.לא משיגה אף אחד. מסתכלים לי על הציצים והולכים. בטח לא עדינה כמו אישה אמיתית. אלא מזיעה וצועקת ומקללת כמו גבר. ומה כבר בי יכול להיות עדין חוץ מהגוף? אני גבר בגוף של אישה. גבר בגוף של אישה, ונמאס לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
