It's the quality of convictions that determines success. Not the number of followers -Remus Lupin

שלמות זה שאנחנו רואים ביחד סרט ממש טוב, אבל יותר כיף להסתכל עליו.

 זה כשאני יכולה להתרכז בו ליותר מעשר שניות.

 זה כשאני שוכבת במיטתו, עם חתולה בשלושה צבעים מגרגרת לי בין הידיים, מאזינה איך הוא משתעשע עם אחותו.

 זה שאני כותבת מנגינות על קצב שליבו מכתיב לי.

 זה כשליבי תואם את קצב לבו. 

 זה כשהוא שלי.

 זה כשאני צפה בים של אהבה גם אחרי שהוא הטביע לי את המצופים.

 זה כשהוא מתגעגע אליי אחרי כמה שעות בלבד, ואני מתגעגעת אליו גם לפני שאנחנו נפרדים.

משמע- שלמות זה עכשיו.

חוזרת על עצמי או לא, אני אוהבת אותו. גם כשהוא לא קורא, וגם כשאני לא אומרת. אני אוהבת אותו :)

"טוב לי" אני משיבה ונושקת בעדינות לידו, אצבע אצבע.

זמן מה ישבנו בשקט. שקט נעים, כמו מזיקה קלאסית..כאילו מלטף את האוזניים, מחבק חזק חזק את הלב.

"את כל כך יפה.." הוא לחש לחישה קצת מעושנת, בקולו הנמוך נמוך. הרגשתי משהו בועט מבפנים..בעיטה נעימה..בעיטה של עונג, אם זה בכלל הגיוני.

משב קל של רוח נשא את הריח שלו אליי. ריח של דאודורנט אקס כחול, עם קצת סיגריות, קצת מרכך כביסה, קצת אוכל של בית, קצת נרגילה בטעם דובדבן, וטיפה זיעה. קברתי את ראשי בסוודר שלו, ושאפתי. הרגשתי את אהבתי אליו מתעצמת. הרגשתי איך היא משלחת את עצמה בי, בכל הכוח והעוצמה, משאירה אותי קצרת נשימה.

"אני חושבת שאני קצת מתאהבת בך.." אמרתי לו. לא יודעת מה ציפיתי שיענה, או אם ציפיתי שיענה בכלל, אבל כשענה, הרגשתי כאילו האדמה נשמטת מתחתי ואני מרחפת. מצאתי את המפתחות לגן-עדן ושם אני הולכת, איתו, מחזיקים ידיים, צוחקים, מחייכים. למה? כי טוב לנו.

"אני חושב שאני קצת מתאהב בך גם.."