החפירות שלי

שוב הסיוטים חוזרים אליי , אולי יכולתי לתנהג אחרת לידך ? להגיד משהו אחר במקום מה שאמרתי ? אתה לא תאמין כמה אני פסיכית אני חושבת על דברים שדיברתי איתו סתם אפילו שיחה ממש של כמה משפטים בתחילת השנה אני עדיין חושבת כל מה שאני אומרת או איך שאני התנהגתי בשיחה איתוו מתחילת השנה ולפי הרבה חודשים אני פסיכית אחרי שאובססיה ירדה ממנו נשאר ממנה קצת ... באנו לידיד שלי כולם איך שהוא זה הגיע למצב שהוא ישב לידי ובדיוק אכלנו פיצה ואפילו לא הייתי מסוגלת לאכול פשוט בלעתי את הפיצה תוך כדי שאני רועדת ואני לא מצליחה לעצור את עצמי מלרעוד ממש בלעתי את הפיצה ורק רציתי לקום משם קמתי לתיק סתם עשיתי את עצמי מחפשת משהו ובנתיים אני חושבת איך להפסיק לרעוד .. אני כל כך משפילה את עצמי בכל כך הרבה דברים פשוט לקראו לי ילדה מושפלת חסרת חיים הוא אפילו לא שם עליי גם בסוף הוא הלך מוקדם יותר משאר האנשים הוא אמר שלום לאיזה ילדה אחד ועוד איזה ילד ואז הילד הזה צועק מה עם טל  ( שם בדוי ) והוא ניפנך בזילזול ואמר ביי ברגע שהוא עשה את זה רציתי פשוט לבכות לא ידעתי מה לעשות עם עצמי באותו רגע זה היה הדבר הכי משפיל שקרה לי בחיים בחיים לא היית עושה דבר כזה גם אם אני לא סובלת מישהו אין מצב שאני יגיד רק לאחד שלום .. אין לו טאקט 

היום בבוקר כולם ישבו בספסל ישר שראיתי שהוא בא סובבתי את הפנים לצד השני במקרה היה שם ילד הוא אמר שלום לאותה ילדה והוא הסתכל עלי מוזר כזה ( כן הסתכלי מידי פעם ) ואז בהפסקה ישבנו עוד פעם ופשוט בקושי הסתכלתי אליו מזל שמחר הוא לא בא לבית ספר כי יש לו בגרות ... 

על מי אני עובדת .. אני לא יכולה לפתוח את היום לימודים מבלי להסתכל אליו זה נותן לי מין אנרגיה כזאת  אני מרגישה מתה אם אני לא רואה אותו יום אחד 

קיצר אני ילדה פסיכית פטטית ומושפלת ..

לילה טוב חברים