יום שישי, כולנו יושבים במרפסת ואוכלים ארוחה משותפת, זה היה בצהריים, שמענו יריה ומיד אחריה קולות של כלב מיילל, אחותי הגיע הביתה בבכי, סטז' עומד ליידה, ובגבו דם, ירייה, מישהו פאקינג ירה בכלב שלי, כלב עם קולר!!!! אדום.... סתם ככה, סטז' לא כלב רע, הוא לא מציק אף פעם לאף אחד, הוא כלב ביישן! הסתכלנו כולנו בהלם מוחלט על סטז'.. גם ברגע ששמענו את הירייה ומיד אחריה את היללה, לא העלנו בדעתנו שזה עלול להיות סטז'.. לא העלנו בדעתינו שקיים אדם בעולם שמסוגל לפגוע בחייה תמימה סתם ככה,
את השבת הזו העברנו בטיפול בסטז', לקחנו אותו למרפאה וטרינרית, שחבשו את פצעיו, הרופאה הקטנטונת נגשה אליי ואמרה לי לשבת... היא ביקשה להסביר לי משהו, והתעקשה שאשב ואקשיב לה, היא הסבירה לי שלמרות שהפצע חבוש סטז' סובל מאוד, והוא איבד דם רב ולכן היא לא חושבת שהוא ישרוד עוד זמן רב... היא הציעה לקחת אותו איתנו הביתה והלתחיל להיפרד..
אני לא הסכמתי לשמוע על זה... לקחתי את סטז' והנחתי אותו במיטה שלו שבפינת החדר שלי... הסתכלתי על הכלב הקטן עם העיניים השחורות, כלב קטנטן בצבע כרמל, שקט, כל הזמן הוא ישן, שמעתי את הנשימות שלו כבדות מרגע לרגע יותר ויותר...
בשבת בבוקר יצאתי לטייל בשכונה, לקחתי לי אמפי ויצאתי לפארק.. רציתי לשכוח מהצרות לרגע אחד.. לשכוח שיש אנשים רעים בעולם. להתבודד. ואז עברתי בקצה של הרוב וראיתי דם מרוח על המדרכה בצד , וידעתי שזה מהירייה... התחלתי להרגיש רע, כי הבנתי שברגעים אלו אני מאבדת את הכלב שלי ואני לא נמצאת שם איתו,
רצתי הביתה.. הנשימות הכבדות הפכו להיות קוליות ורעשניות, ועיניו סגורות....סטז' רעד, ולי כל כך כאב לראות את הכלב שלי סובל כל כך.
רציתי שמישהו יעיר אותי מהחלום, סטז' אצלי מכיתה ג' ולא הסכמתי לשמוע בכלל על האפשרות לוותר על חייו, הוא חשוב לי כמו חבר אדם...
הוא החבר כלב שלי...!! סטז' הוא חבר שלי!!!!!!
הגיעה הערב... הייתי במרפסת לבד, ואמא נכנסה, היא נעמדה ליידי, וכך עמדנו שתינו שותקות למשך דקה, בוהות בנוף המדהים שממולנו, ואז אמא הסתובבה לעברי, היא התחילה להגיד -סטז'... וכבר הבנתי שההמשך -מת..
ביקשתי ממנה להוציא אותו מהבית... והיא שאלה אם אני רוצה לקבור אותו...
אמרתי לה שאני רוצה לקחת אותו לוטרינרית.. ואמא אמרה לי שזה לא יעזור.. הוא כבר מת...
אז סיפרתי לה שהוטרינרית סיפרה לי שלפעמים אנשים מביאים את הכלבים אחרי שהם מתים והם דואגים לקבורה שלהם...
אז ביקשתי שהוא יעבור לשם והם יטפלו בעניין הקבורה של סטז'...
בחיים לא האמנתי שאצליח להיקשר בכזו עוצמה לכלב.. עד כיתה ג' פחדתי מכלבים... אבא הביא לי גור כלבים קטן כדי שאוכל להבין שכלבים אינם מפחידים, הגור הקטן רדף אחרי כל הזמן ואני מהרגע הראשון התחברתי, מאותו הערב בכיתה ג' סטז' הכלב שלי ישן לידי, במיטה שלו שבפינת החדר... והוא לא מתעורר עד שאני לא קמה !
ועכשיו, סטז' לא התעורר לעולם... ואני לא מצליחה להבין איך קיים בן אדם שיום אחד קם ומחליט שהוא יורה בכלב....
מי בכלל קבע שלרצוח כלבים זה לא עבירה?! מי קבע שאדם כזה הוא לא רוצח גם?
היום יום ראשון, נערכה ההלוויה, זה היה טקס קצת חסר רגש, אף אדם מלבדי לא בכה על הכלב... הוטרינרית אחזה בידי וחיבקה אותי.
סטז' קבור עם שאר הכלבים עכשיו... במקום שבו יש עוד כלבים ולא רק בני אדם.
חזרתי הביתה ב12 .. מסדרת את החדר, את המיטה ואת המשחקים ש סטז'!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
I just want to find love