צִיפוֹר מֶשוּנָה

אתם סבבה. באמת סבבה. אתם נחמדים והכל אבל לפעמים חסר לי משהו. איזה גירוי אינטלקטואלי. ולא, לדבר על הדביל ההוא שהלך איתה ולא איתך זה לא שיחה ברמה גבוהה. סילחו לי בזמן שאני דופקת א הראש בקיר, אבל ממתי זה בסדר לא לדעת לאיית ולשאול בלי להתבייש איך מאייתים מילה פשוטה? ממתי זה נורמלי לא לדעת מה זה "שיבה". מתי דרך התקשורת היחידה נהפכה להיות דרך הפייסבוק? ולמה אם אני לא רואה "האח הגדול" אני נשארת מחוץ לשיחה?

אני פונה אליכם, חברי הדור שלי, ושואלת, מדוע אתם מודיעים שאתם לא קוראים ספרים בלי בושה? מדוע מי שקורא הוא חנון?

אני לא חושבת שרמת בעיות הקשב וריכוז עלתה, נירולוגית אין שום סיבה לזה. הסיבה נעוצה בתרבות שלנו, במקום לקחת תרופות אפשר לשנות את התרבות. ניסיתם אי פעם ללמד את הילד שלכם להעסיק את עצמו לפני שהושבתם אותו מול הטלוויזיה?

ברור, חלק מהבעיות הן אמיתיות. אך חלק, הן מה שנקרא "בעיות קשב וריכוז סביבתיות" שיפתרו ע"י שינוי באורח החיים.

דרוש:

חבר אינטלגינטי, אוהב ספרות, סדרות טובות ומודע לסביבה.

*הפנייה בזכר מטעם נוחות בלבד אך פונה לשני המינים.