צִיפוֹר מֶשוּנָה

אני צריכה להפסיק לקחת הכל ללב וכ"כ אישי.

אני לא אמורה להיות במרכז העיניים של כל דבר, אולי אנחנו לא מה שחשבתי.

זה מגעיל מצדכם אבל זה לא בעיה שלי.

אני חוזרת ואומרת לעצמי את זה אבל אני עדיין נעלבת ולוקחת ללב.

איפה הביטחון העצמי שלי שיגיד שזה לא קשור אליי?

נמאס לי כבר מכם ומהדרמות שלכם ומעצמי והדרמות שלי.

איפה הפרופורציות? פאק!

עריכה: אני אמצא את האדם שלא יילך לתקוע סכינים בגב ואני אפסיק לחשוב שכולם כאלה. זה חייב לקרות. מתישהו.

אני אהיה חייבת להגיע לשם- איכשהו מתישהו.