צִיפוֹר מֶשוּנָה

לפעמים לאנשים יש שאלות שמאוד יפתיעו אותך, כמו השאלה שנתקלתי בה באחד ממגזיני הנוער הגדולים בפינת הייעוץ המיני:

"(בת 12) אני רוצה להתחיל לקיים יחסי מין אבל שמעתי שזה כואב ועוד לא קיבלתי את המחזור יש לזה השפעה?"

באמת?

אתם רוצים להגיד שלבת 12 יש בכלל דחף מיני? לא נראה לי במיוחד לאור העובדה שהיא לא עברה את ההתבגרות המינית שלה.

זה מצחיק איזה פער בין דורי בינינו לבני ה12 של היום, ילידי שנת ה2000, אלה שנולדו לתרבות האינסטנט, האינטרנט, האייפונים, בדיחות הסקס שמופיעות גם בערוצי הילדים, זרם המידע.

בכל אופן, עד לא מזמן (תקופה של שבועות!) התביישתי בכלל לרשום את המילה סקס אז אשכרה לעשות?

זה אפילו מוזר לכתוב על זה אבל Newsflash, אם את בת 12 אולי זה לא הזמן לעשות סקס. מחר תגידי שאת רוצה לנהוג, זה גם לא אומר שזה הזמן שלך לנהוג. אנחנו מזמן לא ילדים, הילדות שלנו נגמרה מהר, הרבה יותר מהר מזו של הורינו ושלהם נגמרה הרבה יותר מהר משל סביהם וכך הלאה.

בכל מקרה נעזוב את החזון הפסימי שלי על מה שהולך לקרות לחברה האנושית פוסט העידן המודרני.

אתם לחצתם על הכותרת בשביל פוסט שיעסוק בסקס לא במרירות של בתולה שמביעה ביקורת.

לאחרונה עלתה בי התהייה האם יש קשר בין סקס לזוגיות והחלטתי לכתוב על כך בעקבות המאמר הזה שעוסק בתגובות שקיבלה הכותבת לאחר שכתבה על נישואים פתוחים. 

דעתי הנחרצת היא לא. לא ולא ולא. זה נשמע כאילו אתם ביחד רק בגלל שנוח לכם. חוץ מהסקס הכל טוב? כלומר, טוב שהוא מסיע את הילדים ועושה כל מיני דברים בבית ולא רק את? אתם מנהלים זוגיות או שויתרתם עליה? נישואין הם התחייבות, אתם מוזמנים להגדיל את אחוז הגירושין אם לא בא לכם (שאגב עומד על 1 ל3, כלומר על כל שלוש זוגות אחד מתגרש. למרות הנתון הגבוה אצל חברות מערביות אחרות האחוזים אפילו יותר גבוהים) אולי מכיוון שאני לא מאמינה גדולה בהפרדה בין סקס לרגשות. כל יחסי אינטרקציה כלשהם מלווים ברגשות, כאשר אתה מבצע פעילות עם מישהו שגורמת לך להנאה ורגשות חיוביים הרגשתך כלפי האדם הזה הופכת חיובית ואתה מפתח רגשות. אני חושבת שזה ככה גם אצל גברים. לפחות זה תואם את התאוריה הפסיכולוגית שאני תומכת בה...

אני לא יודעת, אני בנאדם די רציני בלי סבלנות לשטוית ואני חושבת שאם קשר אז עד הסוף, אם לא אז פשוט לא לא להיכנס לשם. להיכנס ולהתקפל?

חברה שלי שאלה אותי אם אני מעוניינת בX ואם אני רוצה שהיא תשדך לי אותו. עניתי לה שלא ושאין לי עניין בזוגיות. היא שאלה אותי "באמת??

כאילו שאם את בת 18 את חייבת לרצות פרטנר. זה יותר רצון בסטטוס, נראה לי. וגם כמות גדולה של הורמונים...

מצד שני, אני די בטוחה שאף אחת לא שוקלת את כל העניין בצורה כזאת פילוסופית.

אם אני אתאהב זה משהו אחר, עוד לא קרה מעולם.

אני צריכה להפסיק לקחת הכל ללב וכ"כ אישי.

אני לא אמורה להיות במרכז העיניים של כל דבר, אולי אנחנו לא מה שחשבתי.

זה מגעיל מצדכם אבל זה לא בעיה שלי.

אני חוזרת ואומרת לעצמי את זה אבל אני עדיין נעלבת ולוקחת ללב.

איפה הביטחון העצמי שלי שיגיד שזה לא קשור אליי?

נמאס לי כבר מכם ומהדרמות שלכם ומעצמי והדרמות שלי.

איפה הפרופורציות? פאק!

עריכה: אני אמצא את האדם שלא יילך לתקוע סכינים בגב ואני אפסיק לחשוב שכולם כאלה. זה חייב לקרות. מתישהו.

אני אהיה חייבת להגיע לשם- איכשהו מתישהו.

ובעברית: אל תדחה אף אחד מחייך, כי אנשים טובים נותנים לנו אושר ואנשים רעים נותנים לנו ניסיון. שני הדברים הללו הכרחיים בחיים.

אבל, לפעמים יש אנשים שהורסים לך שפשוט בא לך להעלב ולהתחפר במיטה לכמה ימים. אפילו שזה קיצוני.

קנאה היא מפלצת שאוכלת את המארח שלה.