צִיפוֹר מֶשוּנָה

האמת שאת השאלה הזאת הציגה אחת הדמויות שממש משעשעות אותי בתוכנית טלוויזיה אהובה והיא תפסה אותי. זאת שאלה טובה.

אם היית צריך לבחור, בין הדבר שאתה טוב בו- העבודה שלך, מה שנותן לך משמעות לבין אהבה- אבל אהבה אמיתית, לא כזאת שתלויה בדבר אבל יכולת לקבל רק דבר אחד, מה היית בוחר?

תמיד כתבתי פוסטים כשהייתי עצובה או כועסת או סתם מדוכאת.

הרבה יותר קל לכתוב שלא מאושרים לפרוק את הכל.

אבל החיים יפים. אני מרגישה כאילו אני משלימה כמה שנות חיים בימים האחרונים. שנים בהם הייתי זומבי, אבל ממש.

כשהתחלתי לעשות עם עצמי משהו הבנתי כמה לא עשיתי עם עצמי כלום.

כמה זומבי הייתי. כמה זומבי הפכתי להיות. כמה אף אחד מהחברים שלי הוא לא זורם. כמה שהם לא מכירים אותי.

כמה שאנשים שאני לא מכירה נראה שמחבבים אותי. כאילו מי שהרגשתי שאני תמיד הוקרן החוצה לעולם.

כאילו אני לא פריקית יותר.

זה לא שהתחלתי לשחות בזרם אלא שתוך כדי השחייה שלי נגד הזרם פגשתי עוד כמה שחיינים.

ילדת ההד.