*+*סיפורי פיות*+*

אני יודעת שזה קטע ארוך..אבל אני באמת ממליצה לכם לקרוא את זה..אני מבטיחה לכם שלא תצטערו.

זו את .

עיניים סגורות בחוץ בגשם.

אף פעם לא חשבת שתעשי משהו כזה.

אף פעם לא ראית את עצמך כ.. אני לא יודעת איך לתאר את זה...כאחת מהאנשים האלה "שמחפשים את הירח" או כמי שמבזבזת שעות ובוהה בגלים או...

אני מניחה שאתם יודעים לאיזה אנשים אני מתכוונת...

ואולי לא.

בכל אופן, את איכשהו אוהבת את זה כך, להלחם בקור, להרגיש את המים חודרים דרך החולצה ומגיעים לעורך.

וההרגשה הזו של האדמה מתרככת בין רגלייך, והריח, וצליל הגשם המכה על העלים.. כל הדברים האלה שמדברים עליהם בספרים שאף פעם לא קראת.

זו את.

מי היה יכול לנחש את זה?

את.

יש לך חודשיים..במקרה הטוב שלוש...ואז את לא פה יותר..תמחקי מהעולם.

עכשיו את לבד, ואת לא מספרת לאף אחד מה שעובר עליך, את פשוט לבד..לגמרי לבד, בחיים שלך לא היית כל כך לבד.. שקרים הם החברה היחידה שלך.

את רואה את כל החיים הרעשניים, שומעת את הקולות, את מסתכלת על כל הדברים שאת לא יכולה לקנות,

עכשיו את כבר אפילו לא רוצה לקנות..

כל הדברים שישארו כאן אחרי שתלכי...

כשתמותי.

ואז את מבינה, שכל הדברים בחלונות הראווה, כל הדוגמניות בקטלוגים, כל הצבעים, כל המבצעים, כל המרשמים של מרתה סטיוארט, כל האוכל השמנוני..

הם שם רק בשביל לנסות ולשמור אותנו מהמוות..

וזה לא עובד.

את עוצמת את העיניים ומרגישה שעכשיו את רוצה לקחת את כל הסמים שבעולם!! אבל את יודעת שכל הסמים שבעולם לא ישנו את ההרגשה שכל חייך היו חלום ורק עכשיו את מתעוררת...

את חושבת...את לא רגילה לחשוב...אבל את חושבת...

את לא רגילה לחשוב..אף פעם לא היה לך זמן לזה..

אולי את כל כך לא מתורגלת ששכחת כבר איך.

את מתפללת...את לא יודעת למי או למה את מתפללת.. אבל את מתפללת.

את אפילו לא מתחרטת על החיים שלא יהיו לך...כי עד אז את תמותי,

והמוות לא מרגיש כלום.

אפילו לא חרטה.

את מתה..את לא מבינה מה קורה לך כשפתאום את לא מרגישה יותר כלום מלבד ריק אחד גדול שאנשים קוראים לו מוות.

זו את.