ריקנות

אני רוצה לשתף במשהו שמדיר שלווה מנפשי .

העובדה שזה כלכך מוזר לאנשים לראות אותי בסיטואציות מיניות ...

אני שמחה טיפה , כי זה אומר שאני לא "זונה "

אבל אני רוצה לדבר , לשתף , לבקר . וכל שאני מקבלת זה מבטים מוזרים ...

כי אולי לדבר על זה  יהפוך את זה לפחות מוזר בשבילי עצמי .

עזבו את זה שאני חלוקה בעניין , זה בין גועל כלשהו לבין תאווה לעוד .

מה קרה פתאום שהגבולות התרחבו כלכך ?

התחלתי לבטוח בך אולי ?

או שמא אני חרמנית פשוט ואני אתחרט על העניין

אבל תהרוג אותי אני נהנת אפילו שלא אני זו שגומרת

ועוד משהו שמטריד את נפשי :

מחר

אני לא יודעת כיצד אתפקד מחר , אני לא רגילה לחברת אנשים , אני פשוט לא , בחופש הזה הייתי מספר ימים בחברת אנשים , אבל כולם בעלי אותם תחומי עניין כמוני , רצון כלשהו להכיר אותי , לבלות איתי זמן .

עכשיו אני אחזור למסגרת שאני לא שלמה איתה , עם אנשים שכמה מהם אני רוצה שיתרחקו ממני כמה שאפשר .

נהיה לי קר רק מלחשוב על כולם שם .

בבקשה שאני לא אעצבן שם את כולם .

בבקשה שאני אהיה נסבלת .

בבקשה שאני אהיה מובנת , לפחות בערך .

הורים תפסיקו לדבר עלי כאילו אני מסכנה , די להסתכל בתמונות ישנות שלי ולהגיד עד כמה אני נראת שם פגיעה , די , אני לא אוהבת את התקופות הללו . אני לא אוהבת את עצמי שם .

אני אוהבת את עצמי עכשיו , תסתכלו עלי עכשיו , תראו עד כמה השתפרתי , תהיו גאים בי כמו שאני גאה בעצמי .