אני רוצה אותך קרובקרוב
הכי קרוב
כי אנחנו כלכך שונים , אבל איכשהו זה מסתדר
אתה חשוב חשוב חשוב , איך עשית את זה .
לפני כן אפשר להבין לפי הזכרונות שלי שלא היית משמעותי . ועכשיו ?
הכל פתוח , הכל .
כאילו כמעט , יש דברים שפשוט עדיף לא להגיד , אבל אני מניחה שאתה מנחש . אתה הרי לא רע בלקרוא אנשים .
ולנושא אחר לגמרי
מייאש אותי המחסור הזה בכסף מייאש עמוקות
שונאת את העובדה שהוא תמיד חסר
שאני צריכה לחשוב עליו בכלל ... למה אני צריכה להיות מודעת למצב הכלכלי ?
אוכ אני מרגישה רע בגלל זה כלכך .
ואולי אני מגזימה , ואולי לא הכל נורא כלכך , ואני מעצימה את תחושת הנחיתות סתם ....
אולי
אני לא רוצה להתבייש ....
ואני תמיד מבטיחה לעצמי שאני אהיה שונה , אני אעשה את הדברים נכון
אני לא אקלע למצב כאזה .
ואוי בנוגע לאימיילים .. הכל מוזר בהם , זאת אני , בהחלט אבל השתמשתי במילה "באהבה -ממני- "
אז נראה שלא פחדתי מהמילה הזאת כמו עכשיו . מה דפק אותי ?
מה דפק אותי ככ חזק שאני לא משתמשת כמעט במילה הזאת (חוץ מברגעים נמהרים )
?!
ותאמינו לי כיתה ז היה הדבר הכי נוראי שילד יכול לעבור מבחינתי . וזה היה בסופה (האימייל ) אז אם זה לא דפק אותי , אז מה כן ?
יואו אני זוכרת איך שמרתי את עצמי שמחה אז . אני גאה בעצמי . באמת .
שהייתי כלכך תמימה וכלכך לא באותו הזמן . שידעתי בדיוק מה כולם חושבים ואומרים ועדיין חייכתי ודיברתי וצחקתי איתם כאילו זה לא משנה דבר .
נשברתי המון שלא תחשבו , אבל הייתי מדהימה . הייתי נותנת לעצמי מדליה .
זה נפלא באמת , שאני יודעת שאני מסוגלת לעבור כל מה שתזרקו עלי , כי יותר גרוע מזה לא נראלי שיש . באמת .
תענה כבר לאסמס, תענה משהו , כל דבר . זה ישמח אותי . תעשה אותי שמחה . ככה שאני אשכח למה הייתי בכלל עצובה . תעשה אותי הנסיכה שלך , האחת והיחידה . שלא אחשוב לרגע שמשהו יותר מעניין משנינו .
בוא נדבר עד הבוקר.
בוא נברח .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חתולרטוב