חיים שלמים היו פה, חיים שלמים שפעם באמת היו שלי.

הייתי עצוב, הייתי שמח, היה טוב היה רע, כמעט שום דבר לא נשאר מהם.

לא ממש הקשר עם אסף, ובטח שלא הקשר עם חן. הידידות עם הספירניקים נראת כמו חלום רחוק, וכך גם אנשים כמו אדר, אסתר, הילה, ענבל, עתליה ועדי, שהיום נראה כי הם חיים בעולם אחר, ואולי אני חיי בעולם אחר, עולם משל עצמי. מי היה מנחש כמה אבכה אחר כך, על כמה היה טוב לי בתקופה ההיא, למרות שלא היה. כל הכמעטים והדרמות האלו, והיום נשארתי איש מבוגר, עם המון געגועים אבל מעט זכרונות. איש מבוגר שהחבר הכי טוב שלו התחתן לא מזמן, איש מבוגר שמכל האנשים שהיו "לו" אז נשארה "רק" עז. איש עם חיים של מבוגר, אבל ראש של ילד.