אביב. קיץ סתיו. חורף. אביב.

מדי פעם יש לי התקף נוסטלגיה קל. אני יושב בלילה לבדי בחדר, נכנס ליוטיוב ושומע שירים ישנים, רואה הופעות ישנות שהייתי בהם, רואה סדרות ישנות מערוץ הילדים, מחטט בתקיות ישנות במחשב כדי לראות תמונות מהתיכון והצבא ואפילו מבקר באתרים שפעם אהבתי כדי לראות אם הם עדיין קיימים. זה אחד מהם. 

 

לא בקטע של התרפקות מעפנה על העבר או מחשבות דכאוניות שפעם היה טוב יותר ויפה יותר. פשוט להיזכר בדברים שעשיתי ואהבתי פעם ולחייך מעט לעצמי :) לשמוח שהיו לי את החוויות הללו. לשמוח שלמרות כל הקשיים, אזרתי אומץ לעיתים ואספתי המון זכרונות מגניבים בדרך.  שמתי לב שהרבה פעמים אני עושה במודע דברים טיפה פסיכיים רק כדי שהם יהיו זכרון מגניב עוד כמה שנים. כי אולי בזמן אמת הם נראים מופרכים וטיפשיים, אבל הם מסבים אושר עצום כשנזכרים בהם מאוחר יותר.

 

זה כזה הזוי שבפעמים הקודמות שכתבתי כאן דיברתי על הגיוס ועל השעמום. על העובדה שלא היתה לי חברה ואולי גם לעולם לא תהיה. על העובדה שאני בן 21 ומרגיש זקן. עברו פאקינג 7 שנים מאז. אני בן 28. התגייסתי, סבלתי, נהניתי, השתחררתי, טיילתי, היו לי כמה חברות וכרגע אני רווק וטוב לי.

 

בכל אופן הפעם החלטתי לכתוב טיפה יותר, כדי שעוד כמה שנים כשאסתכל כאן, יהיה לי יותר כיף. הרי אחת הבעיות היום, היא שאין באמת מקום שווה לכתיבה. פייסבוק סופר מעאפן. המון צנזורה, המון אושר מזוייף של אנשים והמון תמונות של תינוקות וכלבים. ברור שאני גם שם ומעלה מדי פעם סטטוסים משעשעים ותמונות ממסיבות כשיש לי מוזה. אבל זה לא מקום לחפור ולכתוב באמת מה אתה מרגיש.

 

אז נכון, באסה להזדקן. באמת. אבל הכל יחסי. אם פעם אנשים בני 30 נראו לי זקנים, היום אני מוכן להעלות את הרף ל 35 + . החדשות החיובות הן שגם החברים והסובבים אותך מתבגרים יחד איתך, אז זה בסדר. בנוסף, אני בן. אז זה טיפה פחות רלוונטי לגבי ואין לי שעון ביולוגי או משהו. אפרופו ביולוגי, המון חברים כבר התארסו, התחתנו, עברו לגור ביחד, הביאו ילדים וכו'. ואני כל כך לא במקום הזה כרגע. לא רואה את עצמי גר עם מישהי באותו הבית כל יום כל היום, מגדל יצורים קטנים בלי שימאס לי וכו'.

 

יהיה מצחיק לקרוא כאן עוד כמה שנים בזמן שאני מנענע עריסה או מכין תיק לגן לאלמוג הקטן. יהיה מצחיק גם אם לא. כרגע אני סופר צריך את החופש שלי וסופר כיף לי לישון לבד. כמובן אחרי שביום הייתי עם חברים ו\ או בעבודה ו \ או בבית של ההורים. נהנה מהכיף של הביחד ואז נהנה לחזור להיות לבד. תמיד הייתי ככה. אני תוהה אם מתישהו זה ישתנה או אם אני אמצא איזו דרך ביניים שכזאת.

 

נחמד לי ומעניין לי והעולם והחיים צופנים עוד המון הפתעות. לכל אחד יש את הדרך שלו. אין לי שום לחץ לעשות כלום או להשיג דברים כדי שאנשים יהיו מרוצים ממני. לפעמים המחשבות שלי טיפה שונות מהנורמה אבל כבר התרגלתי. באמת שכיף לי לכתוב. אולי מתישהו אני אחזור לזה.

 

ולסיום, שיר נוסטלגי שאני אוהב ויהיה לי כיף לשמוע גם עוד 9 שנים: