פומפה קטלנית

שוב פעם, סתיו. זה די נחמד לראות שיש עונות מעבר בעולם. במשך שנתיים אמנם הרגשתי שינויים במזג האוויר, אבל לא ממש, לא כך.

תמיד בסתיו יש אווירה כזאת של סופיות, של תום תקופה. אולי כי זה מתקשר לחיים שלי כרגע, ואולי בגלל כל האפרוריות הזו והשלכת. אתם לא מרגישים כאילו הכל נגמר? קראתי באיזה ספר שצריך לאהוב את הסתיו כי העולם עכשיו נמצא בהריון עם האביב. ובכן, הריון או לא הריון, סתיו זאת כזו עונה רומנטית. אילו רק היה איזה זר כהה ומסתורי עוזר לי לאסוף את הדפים שהרוח העיפה מידי...

ובאותו הקשר, שיר יפה (חסר שם) של מירי שרף:

מי אמר שלא מתים 

מאהבה

זה פשוט קורה אחר

כך

שנים אחרי

ואז כתוב

סיבת המוות לא

 ידועה

אח... רומנטיקה.... בכל אופן יפה, לא?