הבלוג

אני יושבת לי פה, השעה כמעט 4 לפנות בוקר.

מסתובבת לי בין בלוגים של חברים, חוזרת בזמן בין הדפים.

קוראת קצת.

קראתי דברים שכתבתי לפני כמה שנים טובות.

כמה מוזרה הייתי.

ועדיין כן?

זה מעלה זיכרונות מתוקים.

כל הדברים שהיו, כל הכיף שהיה.

אם זה טיולים של הצופים [צופים? מה זה צופים?]

אם זה החופש הגדול של 2006 שללא ספק היה משהו פשוט מיוחד.

אם זה 2007 שהייתה שנה מלאה בהופעות ונסיעות לתל אביב.

החוויות שעברנו ברכבת, באוטובוס, במונית ביחד.

אפילו הדברים בבצפר.

הלילות הלבנים שאני פשוט מתגעגעת אליהם. היינו ילדים קטנים בכתה ט'-י' עשינו שטויות ונהננו מהחיים.

צריך עוד כאלה. עוד.

הנסיעות יחד.

לים, להופעה, לטיול, לסופ"ש בכינרת, לתל אביב, לרעננה, לקניון, לסרט, לבאולינג, לחו"ל.

אני מתגעגעת לימים שהיינו עושים כיף.

הימים של החופש הגדול כשאף אחד מהחברים לא עבד אז היינו נשארים בחורשה עד הזריחה [או השקיעה. או מה שבא מהים..]

הלילות הרצופים שהיינו מבלים במתנס עם מיכל ועינת, רואים סרטים, צורחים, משתגעים, צוחקים, נהנים.

ההברזות בהבצפר.

הכל.

אם זה להבריז ולנסוע לראות הופעה של המגמת מוזיקה בדרור.

אם זה סתם להבריז וללכת לקנות גלידה.

אם זה להבריז יום שלם ולנסוע לתל אביב.

אם זה לשבת בכיתה ולשגע את המורה.

אם זה לשבת בכיתה בנסיון להיות בשקט אבל בכל זאת עושים צרות למורים.

אם זה לצאת ליום צילום בלי סוללה מלאה.

אם זה לצאת ליום צילום ולחזור כשהכל הלך מצוין ואז לגלות שאין סאונד.

אם זה לעשות חזרות לבגרות בתאטרון.

אם זה להופיע על במת המתנס עם האדרנלין הכי גבוה שיכול להיות ולצאת אחרי ההופעה ולצרוח את הנשמה בדשא ולצחוק ולא להאמין שסיימנו.

אם זה לשחק כדורעף רחוב.

אם זה לצאת למשחקי חוץ, להפסיד ובכל זאת לצאת עם חיוך.

אם זה לטחון שוקולד לפני, אחרי ובזמן משחק כדורעף.

אם זה לפגוע אחת לשניה בראש לצחוק עד מוות ובכל זאת להראות כאילו זה היה טעות ולהיות בשוק.

אם זה לשבת בחורשה בחוסר מעש ולנסות לצאת משועשעים מהעניין.

אם זה להציק לחברים בטלפון במשך שעות.

אם זה לקשקש על הבמה ולכתוב עליה המון משפטים.

אם זה ללכת ברחובות תל מונד ולכתוב כל מיני דברים מוזרים על המדרכה.

אם זה לשחק אמת או חובה בשקל כזה אבל עדיין להנות.

אם זה לצאת דרך החור בבצפר.

אם זה לברוח בלילה ולעלות לגג של הספריה.

אם זה התנחלות של שלושה ימים אחד אצל השני.

אם זה הישיבה בחצר של מישהו בנסיון להיות בשקט כדי לא להפריע לשכנים.

אם זה לכעוס אבל אחר כך להשלים עם חיוך גדול כאילו כלום לא קרה.

אם זה לצאת ולצלם ב6 בבוקר.

אם זה לעשות לעצמך פדיחות.

אם זה לשיר ולזייף בקולי קולות ואחרי זה לא להבין למה לא התקבלנו לסברס.

אם זה לרקוד לצלילי המוזיקה הכי מוזרה.

אם זה לצעוק ולשיר תיגיללה סיבובו ברכבת בשעה 7 בבוקר שכולם עייפים אחרי לילה ארוך.

אם זה להמציא כל פעם כינויים חדשים לאנשים.

אם זה לצאת לטיול עם הכלבים.

אם זה סתם לשבת ולדבר.

אם זה להכין משהו ממש טעים, או סנדויצ' על ולא להבין למה הכל נוזל מהצדדים.

אם זה לשחק באוכל, או לנסות לשרוף את העוגה המוזרה ביותר שיצא לי לראות.

אם זה לצחוק על\עם אנשים שיודעים שהכל מאהבה וזאת הדרך שלנו להראות כמה אנחנו אוהבים אחד את השני.

אם זה לשבת בנדנדות ולדבר עם דברים שאנשים אחרים לא מבינים ולהחליף נושא ועדיין אנשים לא יבינו.

אם זה סתם להיות איתכם.

לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיכם.

חנצ' - השיחות והצחוקים הבילתי פוסקים.

מאיהס - הלילות המטורפים עם הסלט והטונה.

אלמי - לדעתי יש לנו יותר מ500 תמונות ביחד.

שירתוש - הסבתא שכולנו אוהבים. והשכנה הניצחית.

היליצ' - ה-קפטנית.

דפנעל - אין יותר מידי מה לומר, הנעל.

ליעוש - כפרעלייה.

ג'ונסון - לחפש מכירות פומביות של מצלמות ולהישאר ערים עד 7 בבוקר.

אבגר - תמיד כיף לדבר איתו כל מצלמות.

לאופר - הילדה שסבלה אותי במשך 10 ימים עם מסוממים ואלכוהוליסטים.

יובל - מצחיק לדבר איתה על אנשים מוזרים. וכיף לישון איתה בטיסה של 12 שעות.

הילה - צלמת על עם עדשת על.

אריאל - אריאל ב"ש. הימים הטובים.

נעמייש - מציצה על אנשים מצלמים בזמנה הפנוי.

שרונה - תעשי לי קפה, שתים סוכר, ותיון.

נדיו - המצחיק.

שיר אמיר - אשת שיחה טובה.

נועה - הג'ינג'ית שהבטיחה לי דייט.

שירן - התמנייה המזויפת.

ריבי - הביצה שאין כמוה.

גילגולה - השם תמיד ישאר. השיגועים בשיעורי ערבית.

הדר - הצפרית.

נטע - המזניבה. מה לעשות, נטע הכי מגניבה.

יעל - למרות שרבנו, אי אפשר לשכוח את כל מה שעברנו ביחד..

אז לפני שהמקלדת שלי מקבלת איזה קצר חשמלי מעודף מים אני אסיים כאן ורק אגיד תודה.

תודה לכולכם על הכל.

על השעות שסבלתם אותי, ששיעשעתם אותי, שלימדתם אותי, שהצחקתם אותי, ש[ניסיתם]חינכתם אותי, שעזרתם לי, בעיקר, שהייתם איתי.

אי אפשר לתאר את אהבתי אליכם!

3>

*חבל לי שלא כולם יכולים לראות את זה*