לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אל תהיו אדישים,תגידו לא! לאלימות נגד נשים.

גברים,אם הייתם יכולים להפוך את העולם למקום בטוח יותר,למען הנשים שאתם אוהבים,למען כל הנשים בעולם,לא הייתם עושים את זה? קחו אחריות,אל תהיו אדישים,תגידו לא! לאלימות נגד נשים.

כינוי: 

בן: 29




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2012    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  




הוסף מסר

5/2012

למדנו לחכות ולוותר ואיך להיזהר מכל מילה..


והכל יקפא פתאום 
אם יהיה לנו רגע לעצור בפינת רחוב 
לחבק ולעזוב 
כאילו שאפשר בכלל לדעת להרפות 
לאהוב פחות. 


 


(רונה קינן - מבול)


 


 


למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה למה 


למה אני?


מה עשיתי? אני לא מבינה..


איך זה נפל דווקא עליי?


למה הכל קורה לי? ולמה דברים כל כך רעים?


לא יכולים לקרות לי דברים קטנים וחסרי משמעות?


ומה עם קצת סובלנות? קצת סבלנות?


מה אני עשיתי משהו רע? חטאתי? פשעתי?


אני אפילו לא מסוגלת להרוג נמלה,אחרי זה יש לי רגשות אשמה..


לא מסוגלת לחשוב שאני אפגע במישהו... לא מילולית ולא פיזית.


אם אני רק חושבת שיש אפשרות שמשהו שעשיתי יפגע במישהו אני ישר מתקנת,מוחקת,מוותרת,עוזבת,מתנצלת..


אין לי אפילו אומץ להתאבד כי אני פוחדת שהאחים שלי יהיו עצובים.. או אמא שלי.. או חברים שלי..


זאת הסיבה היחידה לזה שאני עוד חיה.


הלוואי ופשוט לא הייתי נולדת..או שאבא שלי לא היה נולד.. זה כל כך היה מקל לי על החיים..


לא מסוגלת לשמוע אותו יותר.. הוא כל כך מחפש אותי.. וכשמחפשים מוצאים.


מתישהו זה ישתנה? מתישהו יקרה לי משהו טוב? מתישהו אני אהיה מאושרת? או לפחות שמחה?


מתישהו יגמרו הסודות? השקרים?


אני לא רוצה את זה יותר,לא רוצה כלום.. אני רוצה להיות בבית כל יום כל היום. לבד. 


בלי אוכל,בלי שתייה,בלי משפחה ובלי חברים.. אני רוצה למות ממנת יתר של סמים ושאף אחד לא יבוא ללוויה שלי.


לא רוצה שישבו עליי שבעה,לא רוצה שיחשבו עליי,לא רוצה שיגידו עליי שהייתי בן אדם מדהים.


רוצה להיות ל-ב-ד! לא רוצה לצאת מהמיטה בכלל...


לא רוצה ללכת לאימונים,לא רוצה לצאת עם חברים,לא רוצה בכלל לראות אנשים..


רוצה כל היום לעשן בחדר,להזריק לעצמי כל מיני דברים.. כן! זה מה שאני רוצה!


יש למישהו בעיה עם זה?


לא כי אם כן אז תגידו! לא שזה ישנה את דעתי...


 


הלוואי וכל זה היה יכול לקרות..


שיהיה שבוע טוב..

נכתב על ידי , 19/5/2012 18:28  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




1,052
הבלוג משוייך לקטגוריות: גאווה , תנועות נוער , התנדבות ומעורבות חברתית
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למגשים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מגשים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)