אני ממש צריכה לפרוק את זה. לאף אחד לא אכפת וההורים שלי כנראה יודעים כבר... נתחיל:
מכיתה א' עד ה' בעצם היה לי חרם, חברתית. זה לא שאף אחד לא דיבר איתי זה פשוט שלא היו לי חברות. ואלה שכן היו חברות שלי סתם ריחמו עליי. מחוסר ביטחון תמיד הרבצתי והייתי מן..קשוחה. שיחקתי כדורגל, הרבצתי לילדים והייתי טום-בוי, סוג של. הייתה בכיתה שלי קבוצת מקובלות שלבסוף הצליחו לקחת ממני את החברה היחידה שלי, בוא נקראה לה...דין. אני ודין היינו החברות הכי טובות עד שהפרידו בינינו, היום היא אחת מהקבוצה ההיא ולא מדברת איתי כמעט...ואם כן זה על בנים וכאלה. בכיתה ה' התאהבתי לראשונה אבל זאת לא הייתה אהבה, זאת הייתה...ידידות. היה לי חבר, אבל הוא לא החשיב אותי כחברה שלו אלא כידידה. בכיתה ה' נמאס לי מבית הספר שלי ומהמורים והרושם שהשארתי עליהם- השקטה והבריונית, ביחד. ממש רציתי לעבור בית ספר ואפילו כמעט עברתי עיר אבל בגלל המחסור בכסף פשוט עברתי בית ספר. הייתי בבית הספר החדש שנה אחת (כיתה ו') ובשנה הזאת ילד הצליח לפגוע בי, בליבי. דברנו ודברנו ובסוף הוא הציע לי חברות ונהיינו חברים אחרי כמה זמן נפרדנו, הוא אמר שהוא לא רוצה חברה השנה וכמה זמן אחרי שנפרדנו הוא הציע לילדה אחרת שרבה איתי (בגללו) היא אמרה קללות שלא אפרט. היום הוא מכחיש את החברות בינינו ואומר שהוא "רק רצה לשגע אותי" כאילו שזה היה בצחוק. מה הוא לא יודע שהוא פגע בי? הוא לא שם לב?! כמה זמן אחריה (היו לו גם חברות אחרות) הוא הציע לחברה הכי טובה שלי (בזמנו) והיא הסכימה! עכשיו אני עושה כאילו אני חברה שלה. בהמשך לקח לי מלא זמן לעכל את החברות ביני לבינו ואת החברות בינו לבין חברתי הכי טובה. אבל התגברתי והצעתי חברות לילד אחד שאהבתי. כמובן שהוא הראה את הפתק שפרקתי עליו את רגשותיי (כן, אני ביישנית XD) לכל השכבה שלי, כולם צחקו עליי וברור שהוא לא הסכים. *אותו הדבר שקרה בילדותה של אמי*. עכשיו אני בכיתה ז', בחטיבה עם חברים חדשים (וישנים), אהבות חדשות (שלא מצליחות) והעלבות חדשות. בכללי...כרגיל אני אף אחת. לפחות היום יש לי כמה חברות בודדות. יותר מפעם.
גברת אף אחת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Mrs.No-body
