באמת שרציתי להמשיך בסיכום של מוזיקת 2011 , אך נתקלתי בבעיה- אין לי זמן לכתוב אותו כי אני קוראת סיכומים באתרים אחרים. ולמרות שסיכומים אלה מספקים לי הרבה השראה, וגם הכירו לי כמה מוזיקאים ממש מגניבים, את הרשמים שלי אני דוחה לשבוע הבא. אז בנתיים אתייחס לשבוע שעבר עלי:

השבוע הקשבתי לדיסק שקניתי ממזמן, שאני אפילו לא בטוחה אם שמעתי אותו עד הסוף אפילו פעם אחת מאז שקניתי אותו. גיליתי שמדובר בדיסק מקסים, שהזנחתי אותו תחת ערימה של דיסקים מאובקים, ואין ספק שבהשקעה של 22 ש"ח יד שנייה מהאוזן קיבלתי תמורה טובה. מדובר בדיסק השני של טל וייס, שנקרא על שמה, והוא מושלם לעונה החורפית - עדין , מלנכולי עם שירה מלאכית. היא אומנם לא מחדשת שום דבר, כך שהוא נמצא באיזור דומה לסיוון שביט, רונה קינן ומזי סטאר, אך הדיוק של העיבודים וההפקה החכמה מענגיים למדי. רוב השירים הם באיזור של "נחמד", אבל שנים- שלושה שירים הם בגדר "נהדר" -שירת הא-קפלה ב"לברוח ממך" והשימוש במכונת הכתיבה בקאבר לשיר של tunng (שזו בחירה מעניינת למדי, מכיוון שהלהקה הזו אהובה עלי אך לא ממש מוכרת מחוץ לאנגליה). לצערי לא מצאתי שום מקום באינטרנט שבו מנוגן שיר מהאלבום הזה, שיצא ב -2006, אבל במייספייס שלה אפשר להקשיב לאלבום האחרון שלה שיצא באנגלית.

לא התאפקתי ורכשתי 4 ספרים בצומת ספרים. למרות כל הפרינציפים שלי- העדפה של חנויות קטנות ולא רשתות, לתת תמורה הוגנת לסופרים על הספר, ולא לקנות ספרים כשיש לי בבית כ-3 ספרים שעוד שלא קראתי- נשברתי לאור האטרקטיביות של המבחר. מצד שני, יש לי רגשות אשם שאיני קוראת מספיק ספרות מקור עברית, וספרים בעברית כ"ך יקרים שאני רק קונה אותם כשיש מבצעים מסוג "בעל הבית השתגע" - מה לעשות- אילוצים של תולעת ספרים שהיא גם סטודנטית תפרנית . אז לשם ההגינות קניתי 2 ספרים בעברית: האחד מותחן והשני ספרות יפה, ושני ספרים באנגלית, שממזמן תכננתי לקרוא, האחד של סופר מד"ב ופנטזיה שעוד לא יצא לי לקרוא אבל ההמלצות עשו לי חשק - צ'ארלס סטרוס, וספר של מינט וולטרס.

כמה מילים על מינט וולטרס:

וולטרס היא סופרת מותחנים פסיכולוגיים משובחת ביותר, ולאחרונה יצא לי לשמוע ראיון איתה שגרם לי להעריך אותה בתור בנאדם ולא רק סופרת, אם כי יש לי אמביוולנטיות מסוימת כלפיה. היא סופרת עם אג'נדה פמניסטית ליברלית, עם גישה מאוד עניינית וחסרת סנטימנטליות לרוע האנושי, שלעיתים מתפרשת כחסרת רגישות. כסופרת מותחנים הנושא העיקרי שמעסיק אותה היא אלימות, במיוחד זו על רקע מיני, והיא מאוד משתדלת להימנע משיח מקרבן שהוא בעצם תסמין של פטרוניות שובניסטית כלפי נשים - נושא שמוסבר יפה מאוד במאמר הדעה הזה של מרב מיכאלי. הבעיה היא שיש פסבדו פמניסטיות למינהן, שלוקחות את הטיעונים האלה ובריאקציונריות הופכות אותן למנגנון של האשמת הקורבן, כמו שעירית לינור עושה או קטי רויפי.הטיעון הנפוץ של פסבדו פמניסטיות האלה שאם נשים הן עם כל כך חזק ומצלח, אז בוודאי שהן מסוגלות להתמודד עם איזה גבר שמטריד אותן ולא יכניסו את עצמן למצב של תלות וניצול, טענה שמתעלמת לחלוטין ממנגנוני כוח ויחסי מרות,  שמשפיעות כל כך במקומות ממוסדים כמו האקדמיה ומקומות עבודה. לאוזניים חסרות רגישות, קשה לפעמים להבדיל בין הפמניסטיות לאנטי פמניסטיות (שמנכסות רטוריקה פמניסטית כדי לטעון טיעונים הפוכים סטייל המאמר הזה) , ולעיתים ניתן לחשוב שוולטרס משתייכת למחנה השני ולא לראשון . אבל מי שמכיר את הספרים שלה טוב כמוני (לא קראתי את כולם אך צפיית בעיבודים הטלוויזיונים של מה שלא קראתי) יודע מהן העמדות האמיתיות שלה בהקשר הנכון.

 לגבי הספרים האחרים - התחלתי לקרוא את "תיק נעדר" של דרור משעני, ולבנתיים הוא מאכזב למדי. אחרי כ-100 עמודים הוא משתמש בכל קלישאה שידועה לעולם מותחני הבלש, ובצורה רפרנטלית שאמורה להיות פוסט מודרנית (בסגנון של "אני מכיר את חוקי הז'אנר ומשתמש בהם באופן מודע") כמו למשל סצנה שבו הבלש צופה ב"חוק וסדר", אבל בעיקר מצליחה לעצבן אותי. הספר הזה שווק כ"בתיה גור הבא" מה ששימח אותי מאוד כי יש לי חיבה למיכאל אוחיון, ומאז מותה נותר חור בעולם הספרות העברי, אך לבנתיים הוא לא עומד בהבטחה. נקווה שעד הסוף הטוויסט המובטח יהיה מספיק מתוחכם כדי לחפות על החסרונות האלה. 

אז זהו לבנתיים, שיהיה סופשבוע נעים לכולם