הדיון שמעורר האלבום החדש של פרנק אושן מספק לי הזדמנות טובה לדון באחד ז'אנרים המוזיקליים הפופלריים  שאני לא כל כך מתמצאת בו, אבל ננסה בכל זאת.

למי שחי מתחת לאבן ולא פתח מוסף בידור/אתר שעוסק במוזיקה בשבועות אחרונים אסביר קודם מה כל הדיון בכלל. פרנק אושן הוא אחד האמנים הצעירים הלוהטים באמריקה ובעולם בכלל. בגיל 24 הוא הספיק להיות חלק מקולקטיב ראפרים odd future, לכתוב שיריים לג'סטין ביבר וריהאנה ולפעול תחת חסותו של קניה ווסט. לאחר אלבום מיקסטייפ שיצר עם דגימות של שירים מקוריים, האלבום החדש שלו יצא עם גרסאות חדשות לשירים קיימים. וחלק מהשינוי בגרסאות החדשות שבמקום פנייה בחלק מהשירים ל" you " הג'נרי יש פנייה ל boy הספציפי, מה שהופך את אושן לאמן השחור הראשון המפורסם שיצא מהארון כביסקסואל. זוהי בחירה אמיצה למדי בשביל אמן שפונה למיינסטרים ופועל בזירה שידוע כהומופובית במיוחד , ובמיוחד שמדובר רק באלבום ראשון (אם כי עם הרבה הייפ). כפי שקראתי בכתבה שמשווה את היציאה של אשון לעומת זו של ברדלי מנינג, הסיפור של אושן יותר מורכב מזה של מנינג - אין מאחוריו קריירת עתירת שנים, הוא לא לבן ועשיר, והסביבה בו הוא פועל פחות תומכת בזכויות להטב"קים.

אני שמעתי על אושן לראשונה לפני כחצי שנה, כך שבאתי אליו בלי שום דעות קדומות או ידע כללי, ואני חושבת שבלי שום קשר לסיפור הנ"ל, הוא אמן מעניין שמותח את גבולות הז'אנר עם פנייה לפסיכדליקה ואלקטרוניקה. הנה דוגמא לשיר הכי יפה שלו לדעתי (בגרסה ה"מצונזרת" )

http://www.youtube.com/watch?v=F15IjgyHd60

אני חושבת שהתחכום המוזיקלי של אושן שמתבטא גם במילים, בסגנון ובהבניית זהות מורכבת מעיד על התבגרות מסוימת של תעשיית המוזיקה השחורה הפופלרית. בשנות ה- 90, כאשר המוזיקה השחורה עקפה את הרוק והפופ מבחינת השפעה תרבותית ומכירות, היתה  תחושה שההתמסחרות עשתה רק רע למוזיקה השחורה. אמנים כמו "פיפטי סנט" ו"בלק אייד פיז" סימלו בעיני את הסטריאוטיפים השליליים של המוזיקה הזאת - כוחנית, זולה, פונה למכנה המשותף הנמוך ביותר. אבל אושן מציב אלטרינטיבה לסטריאטופים האלה - אלגנטי, משלב בהצלחה מוזיקה פופלרית יותר ופחות. אם תקשיבו למילים  פה הם פמניסטטים, גיי פרנדלי, והומנסטיים באופן כללי (ועם סיום א-לה משה סילמן - למרות שקצת קשה לי להאמין שאשה צעירה יפה תצית את עצמה) .

http://www.youtube.com/watch?v=3tkuUlAQhbY

ועם כל הכבוד להודעות התמיכה של ביונסה, קניה ווסט ושאר מחבריו של אושן, הריספקט הכי גדול הוא שגרג דולי עושה לך קאוור מעולה.

http://www.youtube.com/watch?v=zr4EPl_O3zA

אושן הוא ממש לא האמן השחור הראשון שהביע דעות כאלה, אבל הוא הראשון שהגיע לרמות הצלחה כאלה. מעניין להשוות אותו למקרה של קומון, ראפר שכיום נטש את עולם המוזיקה לטובת קרייירת משחק (הוא משחק בסדרה שהמלצתי עליה - גיהנום על גלגלים, ומסתבר שגם בכמה סרטי ילדים מצליחים כמו "הפי פיט". ). לקראת סוף שנות ה 90 - תחילת ה - 2000 קומון התחיל לעשות מוזיקה קצת יותר נסיונית, וספג קיטונות של בוז מהקהילת מאזיני המוזיקה השחורה. הם ירדו על - flow שלו (דרך השירה/דיבור ראפרית) ועל היומרנות שלו. למרות תשבוחות ביקורתיות האלבומים האחרונים שלו לא כל כך הצליחו, והוא כמעט והתייאש מעולם המוזיקה. בתכלס נראה לי שמה שקומון עשה מאוד דומה למה שאושן עושה היום, אבל כנראה שאז עולם המוזיקה השחור לא היה בשל לכך.

זה מהאלבום שלו שניסה לשלב סאונד אולד סקול של אר-אנ- בי

http://www.youtube.com/watch?v=Zp4_r8_MMho

האלבום שיצר הכי הרבה קיטוב והרחיק ממנו את המעריצים היה "אלקטריק סירקס". זה אלבום שלפי מיטב זכרוני קודם די באגרסביות בתוכנית "הקצה". הנה דוגמא לנגיעות הרוקיסטיות שיש בו (בהפקת אמיר קווסטלאב מ"הרוטס")

http://www.youtube.com/watch?v=8EArLQZhSVA&feature=related

http://www.youtube.com/watch?v=q4pXvhvR2Lc&feature=fvsr

פה מופיעה ג'יל סקוט, מישהי שמגיע לה הרחבה נוספת

ג'יל סקוט התחילה בתור זמרת ליווי של "הרוטס", ובהדרגה התפתחה לקריירה עצמאית מצליחה. גם לה יש קריירת משחק די מצליחה, שהתפקיד הכי מזוהה שלה הוא מא רמוצווה, הבלשית הבוצוואנית מספריו הפופולריים של אנדרו מק'קול סמית'. למוזיקה של סקוט יש איכויות ג'אזיות וסול, שגורם לפיל מאוד אותנטי. זה השיר הראשון שלה שהכרתי, מהאלבום הראשון שלה שכבר הגיע לפלטינה

http://www.youtube.com/watch?v=8EArLQZhSVA&feature=related

סקוט היא אישה שמנה שרחוקה מאוד מהאידיאל השדוף של רוב הזמרות השחורות. היא כתבה על זה שיר קורע לב

http://www.youtube.com/watch?v=xD2PYPXcpWg

הפמנזים הבולט של סקוט ובעקבותו הדיון הכנה במיניות נשית הופך אותה לקול מיוחד, יחד עם נשים אחרות כמו אריקה באדו היא מזכירה סופרות כמו טוני מוריסן או משרוררות כמו מאיה אנג'לו.

http://www.youtube.com/watch?v=rSaCrUUb-V0&feature=related

השיר הזה מצחיק אותי כל פעם מחדש, איך שהוא לוקח את כל הקלישאות של הצגה מינית נשית באר אנ בי והופכת את הכיסאות על הנמען הגברי . השיר הזה הוא אנטיתזה לשירים שמפארים כניעות נשית כמו זה של בריטני ספירס "slave for you " ודומותיה.

http://www.youtube.com/watch?v=r7VBe_R59Bw

http://www.youtube.com/watch?v=rSaCrUUb-V0&feature=related

כמובן ל"רוטס" מגיע הרבה קרדיט בשינוי הזה שבמוזיקה שחורה. הם פועלים כבר יותר מעשור לקדם מוזיקה עשירה, אינטלגנטית ועם מסרים חברתיים חשובים. האלבום האחרון שלהם זכה לתשבוחות אונברסליות - אלבום שמתאר מהסוף להתחלה את סיפורו של פושע קטן

http://www.youtube.com/watch?v=zqYFclG1hdw

וכן, מנגנים אותם מדי פעם בגלגל"ץ

http://www.youtube.com/watch?v=ojC0mg2hJCc

הדבר היפה בכל האמנים שסקרתי הוא שהם מתמקדים במסרים חיובים, אבל לא מטייחים את המציאות הקשה. הנה חידוש לקליסיקאת סול עם אחד הקולות הכי מצליחים בסצנת הניו סול . מסר של העצמה ולא של התקרבנות הוא מאוד אופייני לפוליטיקה שחורה פוסט- אובמה.

http://www.youtube.com/watch?v=zqYFclG1hdw

 עוד דוגמא לזהות מורכבת אפשר למצוא בזמר דרייק, שמנסה פה לשלב בין שני מסורות זו היהודיה של אמו והשחורה של אביו. התוצאה היא אחת ההזויות שאפשר לראות - גנגסטה בבית הכנסת. אגב, דרייק באמת צולם כשהוא מקריא חלק מפרשיית בר המצווה שלו, לטענתו כנסיון לחוויה מתקנת לבר מצווה המקורי שלא היה מספיק מפואר לטעמו. אם הייתי ההורים שלו הייתי קצת נעלבת ....

http://www.youtube.com/watch?v=M88Vq_Ssrd8

בשביל לאזן קצת את השובניזם של דרייק אביא ראפרית שיש לה את השם החננתי ביותר בכל העולם - ג'ין גריי, מחווה לדמות האהובה עליה באקס מן. גריי היא בת טיפוחיו של טאליב קוואלי, עוד מפיק ומוזיקאי משפיע בסצנת הראפ האלטרנטיבי. כמו סקוט, היא מביא פה סיפור כואב של הרס עצמי, אך עם תקווה לשיקום .

http://www.youtube.com/watch?v=jFz6ECvaiqQ

עוד מישהי שמקודמת על ידי אחד האמנים הכי מצליחים בעולם - אנדרה 3000 מאאוטקאסט - שזכתה להכרה בזכות קולות רקע שהיא נותנת דווקא בשיר רוק we are young שכבש את כל המצעדים, כולל אלו של גלגל"ץ. לצערי החשיפה עוד לא התרגמה בקידום האלבום הנפלא שלה, שהוא אלבום קונצפט מדע בדיוני עם נגיעות פסיכדליה , אבל אולי הבא יזכה לקצת קידום . נראה לי שיש לה סיכוי להצליח היכן שלורן היל, חלוצת הראפ/סול הנשי נכשלה בגלל חוסר יכולת נפשי להתמודד עם הצלחתה.

http://www.youtube.com/watch?v=pwnefUaKCbc

אני אוהבת איך שהיא מציגה דמות אנדרוגנית, מאוד שונה מהדמויות הסופר סקסיות ששוב מאוד נפוצות בעולם הזה,  אבל עדיין מאוד נשית - זה לא שאין לה את הנתונים אלא יותר בחירה מכוונת - אפילו זמרות הלווי  בקליפ האחרון שהבאתי מכוסות יותר מהרגיל

 http://www.youtube.com/watch?v=EZyyORSHbaE&feature=relmfu

הבחירה שלה להופיע בפסטיבלי רוק מראה שהיא לא פונה לקהל "רגיל" של מוזיקה שחורה. היא מראה פה יכולות שירה מרשימות מאוד

http://www.youtube.com/watch?v=KlRnQ2nj2gk

חלק מהיכולת של אמנים שחורים עכשוויים להתגמש הוא מתיחת הגבולות הז'אנריים . עידן החיבורים המאולצים כמו "walk this way " של אירוסמית וראן די אן סי נגמר ממזמן, והחיבורים היום הם הרבה יותר אורגניים. הבנאדם שהביא את הגמישות הז'אנרית לשיאים מינסטרימיים הינו כמובן קנייה ווסט, אבל אני באמת חושבת שהוא יסתדר בלי הקידום של הבלוג שלי. הבנאדם מצליח להיות כשרון ענק (ראנווי היה תולעת אוזן שסבלתי ממנה בערך שבועיים)  ולהיות אחד האנשים האגומאנייקים הכי מעצבנים.

רציתי להביא את אחד האמנים השחורים שיצא לי להקשיב לראיון שעשה ברדיו כשהיה בארץ, והוא הרשים אותי ברמת הסקרנות, האינטלגנציה והכנות שהוא הפגין. מדובר בסול וויליאמס , בנו של כומר וחלוץ הספוקן וורד, שמההתחלה שילב הבי מאטל, סול וראפ ליצירת שילוב מאוד טעים .

 http://www.youtube.com/watch?v=TQZUX45MgrU

השיר הבא הוא אחד הכי מדהימים שאני מכירה שיש לו שני מעברים מוזיקליים קיצוניים במהלכו . שוב תודה לאיל פרידמן שגם מאוהב בשיר הזה.

http://www.youtube.com/watch?v=6LEdGIcBheM

הוא עשה אלבום יחד עם טרנט רזנור שהוא סוג של מחווה/ביקורת לבואי

http://www.youtube.com/watch?v=FCse3bAJ6WY

 http://www.youtube.com/watch?v=keqAQk1YuOs

האלבום האחרון קצת יותר קומונוקטיבי אני מקווה שהוא יזכה לקצת יותר כבוד מחוץ לעולם הרוק האלטרנטיבי

בשיר הזה כנראה שהביקור למזרח התיכון קצת השפיע.. 

http://www.youtube.com/watch?v=0_vUmvAXaWc

ומי מופיעה לביקור ? ג'נל מונאה כמובן.

http://www.youtube.com/watch?v=eoAOX3oy6tA&feature=relmfu

 לסיום אביא שני מוזיקאים שפועלים בתחום המוזיקה השחורה, אבל אינם שחורים. יוני וולף התחיל כחלק מקולקטיב סופר אינטלקטואלי של  אנטיקון  כחלק מהשלישיה  cLOUDDEAD אבל פיתח קריירה מצליחה גם לבד. הופיע בארץ כבר פעמיים .

http://www.youtube.com/watch?v=mLUFttyt964

http://www.youtube.com/watch?v=icH7yMka00Q&feature=related

http://www.youtube.com/watch?v=8M3ENXbFCsE&feature=related

שון לי הוא ה"איימי ווינהאוס" של האינדי, זמר עם קול שחור ואסטטיקה רוקיסטית.

http://www.youtube.com/watch?v=lMPRGtLpbRI

יש לו עניין אמיתי במוזיקה שחורה, כמו אלבום שהוא הקדיש לפאנק (בפ רפוייה) שמארח בטראק הזה מוזיקאי

ג'אז אתיופי (שגם אצלנו בארץ יש לה נציגות קטנה בשם אבטה אבריהון) שנעשה פופלרי בארה"ב בזכות סרטו של ג'רמוש "פרחים שבורים" כששיבץ הרבה מוזיקה אתיופית בפסקול

http://www.youtube.com/watch?v=bpUluP1BEkc

הבאתי כאן באמת נגיעה על קצה המזלג כי יש הרבה מוזיקה טובה בתחום, בניגוד לתדמית של מוזיקה שחורה כ"קלילה" ו"מטופשת". כמובן שתמיד פעלו מוזיקאים רצינים בתחום, מגיל סקוט הרון , מיסי אליוט , טופאק שאקור ועוד רבים, אך שוב אחזור ואזכיר שלא כל כך ממזמן הייתה תקופה שמהאזנה לרדיו כל מה שהיה פופ תעשייתי לעוס. אני מקווה שהצלחתי קצת לשנות את דעתכם או להרחיב אופקים, וגם אם לא, היה לי כיף ליצור את הפוסט הזה.