אתמול הלכתי לסרט מקסים ומרגש, אז רציתי לחלוק איתכם את החוויה. ואז נזכרתי שלא שמתי מלא זמן טריילרים -כבר מעל חודשיים ליתר דיוק- אז הנה הזדמנות לתקן.

http://www.youtube.com/watch?v=ZF7i2n5NXLo

ובכן מדובר בסרט בכורה מרשים למדי, שיצר אחד בשם בן צייטלין (שמשום מה כותב את שמו עם H בסוף שלא מבטאים. מוזר ביותר), שעבר לניו אורלינס לפני כחמש שנים, כנראה מתוך תחושת סולידריות. אמנם טענתי בעבר שקצת נמאס לי מיצירות שעוסקות בקטרינה, אבל בכל זאת הלכתי לראות סרט עליה. כל בן אדם יכול להפגין קצת חוסר עקביות בחיים, לא? שחקני הסרט הינם כולם לא מקצועיים, תושבי הסביבה בה הסרט צולם. הסרט קם ונופל על כתפיה הקטנות של גיבורתו, קוונז'אני ווליס, שהייתה בסך הכל בת חמש כשלוהקה, והיא עומדת במשימה בכבוד. כבר מדברים עליה כפוטנציאלית למועמדת לאוסקר הצעירה ביותר, ולא במקרה. הסרט חטף ביקורות על חוסר מודעות פוליטית, הפיכת העוני לאטרקטיבי ובכלל התעלמות מהמציאות. אבל רוב הביקורות האלה לא ממש רלוונטיות אם מבינים שמדובר בסיפור אגדה, שכולו מתרחש דרך תודעה של ילדה קטנה. יש הרבה דברים שממש לא הגיוניים בסרט - העובדה שלקהילה הקטנה והמנותקת בסרט אין בעיה של גישה למים נקיים, דלק או מזון, למרות שאחרי הסופה זו הייתה הסיבה שהרשויות הצטרכו לפנות את כל תושבי אזור האסון. מוזר לי שזה לא הפריע לאף אחד שביקר את הסרט, במקום להתעסק רק בדימוי של שחורים או עניים בסרט. אבל שוב, במציאות פנטסטית אין סיבה לחפש ייצוג ריאלסיטי של המציאות אחרי הסופה, כך שאני חושבת שהביקורת האלה הינן לא מוצדקות לחלוטין. מה שכן יש בסרט - נרטיב פיוטי שמזכיר לי את סרטו של טרנס מאליק "הקו האדום הדק" (גם מבחינת שימוש בוויס אובר וגם בצילום המרהיב)  שמתאר קהילה של אנשים שמחוברים לטבע ואחד לשני בצורה שאבדה לאדם המודרני. סיפור על הישרדות במובן הכי בסיסי, על האחזות בחיים למרות שהכל הולך לעזעזל. על ילדה שמוצאת את הכח הפנימי שלה, שמהווה דוגמא לנשיות (אם אפשר בכלל לדבר על נשיות בגיל 6) חזקה שחסר מאוד ייצוג שלה על המסך.  למרות שהסרט לא חף מבעיות (חלק מהקטעים הפנטסטיים די מיותרים, למשל) יש לו חוש הומור (הסרט היחידי בעולם שתנין מתפוצץ מהווה נדבך בעלילה. באחריות.), מוזיקה נהדרת שמזכירה קצת את ביירות/ארקייד פייר לפני שהתמסחרו שבמאי הסרט השתתף בכתיבתה, ותחושת אוטנטיות שלא תמצאו בקלות. הקיצר, מומלץ.

ונעבור לסרט שלפי הטריילר יש לו פוטנציאל להיות מדהים או נורא, קלאוד אטלס. אחד הספרים הכי טובים שקראתי בשנים האחרונות היה ספרו של דיוויד מיטשל, "אלף הסתווים של ג'קוב דה זוט", וזהו עיבוד של ספרו הקודם שגם זכה להרבה צומי (הוא קצת מזכיר לי את ספרו של מייקל קנינגהם שקראתי, specimein days ) כך שאני אישית מאוד מצפה לו. היוצרים מאחורי הסרט, האחים (לשעבר?) וושובסקי, עשו כמה סרטים טובים אבל גם כמה סרטים לא משהו - שני ההמשכים למטריקס. נקווה שהצלע השלישית של היוצרים, במאי "ראן לולה ראן", תרסן את הנטייה שלהם לקפוץ מעל הפופיק. צוות השחקנים, הנושא והאווירה מאוד מעוררים צפייה וסקרנות. ההפיכה של האח לארי ללאנה גם היא גזלה הרבה צומי, אם כי אני אישית שמעתי על זה די ממזמן. צריך לזכור שמדובר ביוצרי הסרט "קשורות", שעוסק בלסביות באופן די מעניין, ואני מאמינה שכך כיום לאנה מגדירה את עצמה - כלסבית או בי טרנסית- כך שזה לא ממש מפתיע למי שזוכר את העובדה הזאת.

http://www.youtube.com/watch?v=hWnAqFyaQ5s

פול דנו הוא אחד הכישרונות הצעירים הבולטים בהוליווד. מי שצפה בו "ליטל מיס סאנשיין" או "זה ייגמר בדם" לא יזלזל בו בקלות. כעת הוא מופיע בסרט שנראה כמו הכלאה בין "אדפטיישן"/"שושנת קהיר הסגולה" ל"נערי הפלא" - על סופר שמתאהב בדמות שכתב, אשר לפתע מתגשמת במציאות. הסרט בוים (חלקית) ומתסורט בידי אשה, שזה די נדיר בהוליווד, ונראה שיש לו פוטנציאל.

http://www.youtube.com/watch?v=W4RJYlSgDKM

 ז'אנר הקומדיה הרומנטית סובל בשנים האחרונות מקשיים רבים, ונראה שהסרט מתמודד יפה עם הקלישאות של הז'אנר על ידי שימוש בפנטזיה. כמו ב"שמש נצחית בראש צלול", גם כאן הגיבור צריך להתמודד עם כך שהאשה בו הוא התאהב היא אדם עצמאי ולא איזה אמצעי למימוש הפנטזיות שלו. הסרט מתייחס לקלישאה הנפוצה של הסרטים הרומנטיים הנפוצים בעשור האחרון "נערת החלומות המאנית" (עוד מונח של מבקר הקולנוע ניית'ן רבין, שהתייחסתי בעבר ל"שחור המופלא והמיסטי" שהוא גם המציא). מדובר בגבר נעאבכי, חסר מטרה בחיים, שפוגש באישה שהיא כל כך אנרגטית ומלאת חיים שהתאהבות בה מחזירה את הטעם לחייו. הסבר מורחב על הקלישאה הזו ולמה היא אנטי פמניסטית נמצא פה (אגב הם מזכירים פה גם את "שמש נצחית" כסרט שמתשתמש בקלישאה הזו אבל אני חולקת על הטענה הזו. יש פה דווקא שימוש ביקרותי בקלישאה, אבל אניטה סרקסיאן לא מבחינה בזה . בכלל הסדרה שלה מומלצת, אבל לפעמים היא יורה את החצים שלה במטרות לא מוצדקות).

http://www.youtube.com/watch?v=uqJUxqkcnKA

הולכים לצאת בקרוב שני סרטים שמבחינה נושא וסגנון (טריילרי) מאוד מזכירים אחד את השני. שניהם עוסקים בגנגסטרים משנות היובש בארה"ב, נושא ש"ברודווק אמפייר" כבר הפך לפופלרי בזמן האחרון. הראשון מעורר סקרנות בגלל המעורבות של מוזקאים מעולים בפסקול - שוב הצוות של וורן אליס וניק קייב שהוכיחו עצמם בפסקולים של "ההצעה" ו"ההתנקשות בג'סי ג'יימס"  (הרחבה על הנושא יש בפוסט שלי על מערבונים). האם זה יהיה הסרט שבו שיה להבוף יוכיח שהוא מסוגל לשחק? נחכה ונראה.

http://www.youtube.com/watch?v=csLbNO5cYSM&feature=related

הסרט השני נתקל בבעיית יחסי ציבור קשה, שכמותה קרה לפי מיטב זכרוני רק לספיידרמן ב- 2001. הסרט מציג טבח שנעשה בצופי קולנוע, בעיתוי אומלל שדבר כזה באמת קרה באורורה. אז מחקו את הסצנה שמגדלי התאומים נהרסים שהופיעה בסרט שיצא זמן קצר אחרי 9/11, הפעם הורידו את הסצנה מהטריילר ודחו את יציאת הסרט, אבל אני לא חושבת שימחקו את הסצנה כי בכל זאת הסרט מבוסס על ארועים אמיתיים. 

http://www.youtube.com/watch?v=ksHSD5VchvA

בעצם שני הסרטים מציגים גנגסטרים אמיתיים, אבל בעיני דווקא הסרט השני נראה במבט שטחי כטוב יותר. שחקנים כמו ריאן גוזלינג ושון פון (בתור מיקי כהן) מבטיחים איכות משחק טובה. גם הסגנון של הטריילר קצת מזכיר לי את סרטו הקלאסי של דה פלמה "הבלתי משוחדים"  או את "סודות אל איי" , שני סרטים אהובים עלי במיוחד.

אחרון הוא עוד סרט של במאי שאני מקיימת איתו יחסי אהבה/שנאה, באז לורמן. הפעם לורמן לוקח על עצמו לתקוף את אחד הקלסיקות הכי מוכרות בספרות האמריקאית, גטסבי הגדול.מעולם לא היה ניתן להאשים את לורמן במחסור ביומרה, ופה הוא שוב מחבר בין אווירה ומוזיקה של המאה ה- 21  לנקודת זמן היסטורית, הפעם שנות העשור השני של המאה - 20 . גם פה זה יכול לצאת הברקה כמו "רומיאו ויוליה" או ליפול כמו "מולן רוז'" (אחד הסרטים שהכי תסכלו אותי בזמנו - היה לסרט פוטנציאל שהתפספס בגדול). מעניין ששוב פה יש עיסוק בתרבות האמריקנית של בין מלחמות העולם. שימו לב שהשיר בטריילר הוא "no church in the wild " של קנייה וסט ופרנק אושן, אפרופו הפוסט האחד לפני אחרון שכתבתי על מוזיקה שחורה.

http://www.youtube.com/watch?v=rARN6agiW7o

 לסיכום רציתי להגיד משהו על הבלוג עצמו. בחודש האחרון התחלתי להשקיע בו קצת יותר, והמאמץ (בנתיים) משתלם - יותר כניסות ויותר תגובות. אני מקווה שהכתיבה פה תלך ותשתפר, עכשיו שגילתי מהם הנושאים הפופולריים יותר (פוליטיקה וזומבים. מי ידע? ). אפילו צורפתי לטבעת חדשה - אינדי.  קיבלתי לא ממזמן ביקור של טרולון קטן, מה שמאפשר לי להפיץ את השיר המתוק והמצחיק הזה על תרומת הטרולים לעולם. גם אם אין לכם כוח לקרוא את כל הפוסט - הקליפ הזה מומלץ במיוחד. אז במקום להתעצבן תצחקו - זה מעצבן את הטרולים עוד יותר.

http://www.youtube.com/watch?v=uz2jbCJXkpA