בחלק הקודם של פוסט זה אפיינתי שני סוגי "סגנונות" בז'אנר הריגול - האנגלי והאמריקאי. מהפוסט הקודם אולי אפשר לחשוב שאני מוטת לכיוון של האנגלים. אך האמת היא שחלק מזכרונות הילדות המאושרים שלי כוללים צפייה בשידורים חוזרים של "משימה בלתי אפשרית". עם כל הכבוד לטום קרוז, אין על הסדרה המקורית.

 אפשר לאפיין את "צוות המרגלים" כתת ז'אנר נוסף, אם כי לדעתי הוא טיפה יותר אופייני לאמריקאים, שמתלהבים יותר מעבודת צוות יותר מהבריטים (תראו את הפופלריות של צוותים של סופרהירוז אמריקנים כמו "הנוקמים" או JLA ). "משימה בלתי אפשרית" די קבעה את התפקידים הסטריאטיפים של כל חבר בתוך הדינמיקה הקבוצתית- המנהיג ללא חת, הפם פטאל, הגאון הטכני וה"קצת מטורף".

עוד סדרה שזכורה לי מילדותי (יחד עם מק'גיור) שהיא פנינת טראש אייטיזית טהורה הינה הסדרה "צוות לעניין" - שהיא בעצם גרסת האקשן של "משימה  בלתי אפשרית", עם תוספת מצ'ואיזם - אין אישה בצוות  (אבל לפחות השחור הרבה יותר מגניב- מיסטר טי הזכור לטוב). ההבדל העיקרי היא שמדובר בצוות של אנשי כוחות מיוחדים ולא מרגלים שהופללו על לא עוול בכפם בבגידה - הם בעיקרון פטריוטים אבל הם נאלצים לברוח מכוחות החוק ופועלים כוויג'לנטים. ההבדל הזה בולט עוד יותר בגרסת שנות ה- 2000 של סדרת צוות המרגלים - שאפשר להגדיר אותה כשילוב בין שני התוכניות "משימה" ו"צוות"- - מצד אחד יש דמות של מרגל שיש לו סיידקיקס שהם הצוות שלו- ומצד שני הוא "נשרף" ופועל נגד כוחות החוק. הנה סקירה קצרה של התוכנית, וקטע חביב שמראה שהמרגל בעידן העכשווי הרבה יותר חשוף לפגיעה מקודמיו, וגם שלנשים יש כיום תפקיד קצת יותר חשוב (אפילו לאמא של המרגל יש מקום די חשוב בחייו!). 

 בעוד שאפשר לטעון שככל שהזמן עובר היחס לממסד הולך ונהיה ביקורתי בסדרות הטלווזיה, בקומיקס שהוא פחות מסחרי אפשר ללכת עד הסוף עם ההצגה של ארגוני הביון האמריקאים כשורש הרוע במקום מגיני החוק והדמוקרטיה.

בסדרה the loosers של אנדי דיגל (בהוצאת ווריטגו) לוקחים את הקונפט של "צוות לעניין" ומתרגמים אותה למציאות של לחימה בעיראק ואפגניסטן. צוות כוחות מיוחדים מגלה שהבוסים שלו מנסה לחסל אותו, כחלק מקונספירציה תאגידית חובקת עולם. כאן לא מדובר ב"תפוח רקוב" יחידי, אלא בשיטה עצמה שמבוססת על בריתות עם דיקטטורים, פושעים ושאר גורמים מרושעים. את הקומיקס כתבו וציירו שני בריטים, ורב הזמן זה לא מפריע בדיאלוגים. האמנות היא לדעתי ממש טובה, שימוש רב בזוויות נמוכות שיוצר אקשן סוחף. יש עיבוד לסרט של הסדרה, אך לפי הוויקי כל קשר בינה לקומיקס מקרי בהחלט.

ניתן לטעון ש"הלוזרים" נשמע כמו תעמולה סמולנית א-לה אוליבר סטון, אך לאחרונה ראיתי ידיעה קטנה שדי איששה במציאות את התיאור של פעילותם תאגידי הבטחון האמריקאי- הדבר המדהים הוא שהנושא החשוב הזה רק הופיע כמבזק ואפילו לא ידיעה שלמה על איך שהחברות האלה עושות כרצונן ברחבי העולם בחסות משרד הביטחון האמריקאי. כנראה שאנשים בישראל לא רוצים לדעת למה כל כך הרבה אנשים לא מתלהבים מארה"ב כמונו.

גם המידע ההיסטורי על המלחמות ה"מלוכלכות" של אמריקה ברחבי העולם שמופיע בקומיקס מבוסס על רקע עובדתי.  הנה לקט סרטים שמתייחסים לנושאים שמועלים שם:

כיצד ארה"ב מימנה את הטאליבן (ובן לאדן) בשנות ה- 80 (עם טום הנקס, פיליפ סיימור הופמן וג'וליה רוברטס)

הקונטראס בניקורגואה - אמנם סרטו של עוכר ישראל קן לואץ', אבל בשביל רוברט קרלייל שווה לצפות בסרט.

השימוש של ארה"ב בסוחרי נשק - אחד הסרטים הטובים של ניק קייג', וגם לאחרונה האדם שעליו הסרט מבוסס (ויקטור בוט) נעצר. אני מקווה שהוא יירקב שנים רבות בכלא.

וארה"ב במזרח התיכון בכללי- אחד הסרטים הכי מותחים שראיתי עם צוות שחקנים מעולה - ג'ורג' קלוני, מאט דיימון . הוא גם סרט ריגול במקרה שחשתבם שסטיתי קצת מהנושא..

ג'ורג קלוני עצמו ביים את אחד מסרטי הריגול המוזרים ביותר שצפיתי בהם, "וידויים של מוח מסוכן" המבוסס על ספרו האוטביוגרפיה של מפיק הטלוויזיה צ'אק באריס. ניתן לקרוא ל"וידויים" כסרט הריגול הפוסטמורדני הראשון  - מכיוון שהוא מציג שני אופציות של מציאות, ולא מכריע בינהן. אופציה אחת היא שבארי הינו שקרן פתולגי שמחפש צומי, ואופציה שנייה היא שבארי השתמש בעיסוקו כמפיק ככיסוי להיותו מחסל של הסי איי אי. בניגוד לסרט קצת דומה "נפלאות התבונה" שבו בסיום הסרט הצופים לומדים להבחין בין המציאות האמיתית והשקרית, סרטו של קלוני עושה משהו יותר נועז - הוא משאיר את הצופים להחליט בעצמם.הוא גם משתמש באופן מכוון בקלישאות שמזוההות עם הז'אנר, מתוך רצון לחתור תחת הז'אנר. זהו סרט מאוד מעניין, גם אם במידה מסוימת הוא קצת מבולבל, והוא בכיכובו של אחד מהשחקנים הכי מוכשרים שעדיין לא הפך לכוכב - סם רוקוול. הנה דוגמא לסצנה קלישאתית:

 זה לא מדויק מצידי שלהגיד שאין תוכניות ריגול מתוחכמות בטלוויזה. מה שכן, אם הן אמריקאיות הן לא שורדות הרבה זמן. הסדרה הזו ירדה אחרי עונה בגלל רייטנג נמוך, למרות ביקורות טובות. אני מחבבת אותה כי לשם שינוי היא מתמקדת באנליסטים, במקום בסוכנים סמויים או צוותי כוחות מיוחדים. אמנם מראים שם חמישה אנשים שעושים עבודה של בערך 100 איש, אבל לפחות נותנים להם קצת קרדיט.

האנגלים לא חסינים לגמרי מהשפעתם של תרבות פופולרית אמריקאית, כפי שהסדרה "ספוקס" מעידה. היא משלבת את השימוש בצוות מרגלים סטייל "משימה בלתי אפשרית" עם תככנות וריאליזם אנגליים. אני אישית מאוד אהבתי את שני העונות הראשונות, אבל העונה השלישית איכזבה אותי כל כך שהפסקתי לצפות בה, למרות שהסדרה מאוד הצליחה וכיום נמצאת בעונתה העשירית. אחת הבעיות היא סילוק השחקן הנהדר מת'יו מקפיידן בתפקיד טום. 

על אף הפופלריות שלה, מעולם לא התחברתי לסדרת האקשן/ריגול "24", שאני לא יכולה להתעלם מקיומה אבל אין לי הרבה להגיד עליה. מהנסיון הקצר שלי לצפות בה נראה שהיא סובלת מעודף פטריוטיות וקופצניות עריכתית/צילומית, והיא נראת כמו הגרסא הטלוויזיונית לספרי הריגול המאוד פופלריים בארה"ב אבל לא כ"ך מוכרים בארץ של סופרים כמו דיוויד בלדצ'י, קלייב קאסלר וכו'. אני כן אהבתי את "משחקים פטריוטים" (שון בין הצעיר, הריסון פורד הלא כ"ך צעיר- מה יש לא לאהוב?) שהוא חלק מסדרת ג'ק ראיין שהמבוססת על ספריו של טום קלנסי, דמות שמופיעה בעוד כארבעה סרטים נוספים ולמרות שהוא דמות שמזוהה עם פורד גם משוחק בידי אלק בולדווין ובן אפלק שלא יצא לי לצפות בהם.  מעולם לא עקבתי אחרי סדרת "זהות אבודה/בורן" כך ששוב אין לי מה להגיד על הסרט החדש שהולך לצאת בסדרה. הספרים/סרטים/סדרות האלה מאוד מדגישים את הלוחם הבודד והאמיץ שפועל כנגד טרוריסטים/סוכנים כפולים שמסייעים לטרוריסטים או ארגוני ביון זרים, שזה מאוד אמריקאי מבחינתם. סדרה אמריקנית שדווקא די אהבתי בשעתה, אם כי היא הלכה והסתבכה עם עצמה ונהייתה פחות אמינה עם הזמן הינה הסדרה של ג'יי ג'יי אברהמס "זהות בדויה". כפי שציינתי, העלילה שלה די מתאימה לאיך שאפיינתי את הריגול ה"אמריקני", בתוספת אלמנטים מד"ב על נשק רב עוצמה שכולם מנסים לחשוף אותו. 

כמובן שסגנון ה"אמריקני" שהופך את הגיבור שלו למעין גיבור על  עבר הרבה פרודיות. המוכר בינהם הינו "אוסטין פאוורס" המצחיק אך מלא בהומור גס, יש גם את "ג'וני אינגליש" של רואן אטקינסון- שניהם בעיקר מתייחסים לג'יימס בונד.ישנם שני פרודיות אמריקנית באנימציה שיותר בנויה על מרגלים כמו ג'ק ראיין/ג'ייסון בורן וכו'. האחת, היותר מוכרת היא סדרתו של סת' מקפלרן "אמריקן דאד" ששוה רק בשביל פטריק סטיוארט בתור הבוס http://youtu.be/AxxjF-7ojO4. סידרה שלדעתי יותר מצחיקה אבל פחות מוכרת הינה "ארצ'ר" של קרטון נטוורק. היא משלבת אלמנטים של קומדייה משרדית וסאטירה חברתית מוצלחת למדי .

לאחרונה יש גם סדרה אנגליה פארודית שגם שודרה בארץ, נדמה לי שביס :

פינה קטנה בז'אנר המד"ב הינו זה המבוסס על ארועים אמיתיים שקרו. ספרו של רוברט האריס "אניגמה" מומלץ בחום, הסרט שמבוסס עליו חביב אבל לא צפיית חובה, אבל מומלץ למי שאין לו כוח לקרוא את הספר ולא יודע כלום על בלצ'לי פארק. פרשיית הסוכנים הכפולים של הק.ג.ב באנגליה, שהזכרתי אותה בפוסט הקודם בהקשר של הבוגד המפורסם קים פילבי, סיפקה חומר רב לספרות/סרטי הריגול. יש מיני סדרה של הבי בי סי מ- 2003 "מרגלי קיימברדג'" שעוד לא יצא לי לצפות בה. היא זמינה ביוטיוב למי שלא אכפת מהתרגום הספרדי

  גם הסרט "ארץ אחרת" מ- 84 מבוסס על דמותו של אחד מחברי הקבוצה גאי ברג'ס, אבל זה יותר מתמקד בבניית דיוקן פסיכולוגי של ילדותו (שקשורה לזהות ההומסקסואליות שלו) שנועדה להסביר את המניעים לבגידתו מאשר לספק מידע על פעילותו כסוכן כפול. זה גם נודע כהסרט שהפך את רופרט אוורט (ובמידה קטנה יותר לגבי קולין פירת') לכוכבים כשהם היו בני 20 ומשהו.    

הסרט "להתראות" שיצא לא ממזמן הומלץ לי בחום, הספקתי לצפות רק בתיחלתו אבל נאלצתי להחזיר את הדיוידי למי שהלווה לי כך שלצערי לא הספקתי לראות את כולו. הוא מבוסס על סיפור אמיתי על סוכן רוסי שניסה לערוק למערב בשנות ה-80 וממה שראיתי זה סרט שווה צפייה, וכנראה בגלל שזה סרט צרפתי הוא לא זכה להרבה תשומת לב כשהוא יצא, למרות שמשחק בתפקיד הגנרל הבמאי והמוזיקאי אמיר קוסטריצה. 

באופן די מעניין, יש דוגמאות הפוכות להשפעה תרבותית - הפעם של אמריקאים שהתאנגלזו. 

סופר של ז'אנר הריגול שעוד לא תורגם לעברית למרות שהוא (וחלק מגיבוריו) יהודים, מה עוד שהוא גם סופר מעולה כך שזה פשע שזה עוד לא קרה- הינו אלן פורסט. קראתי עד עכשיו שלושה מספריו, ואף אחד לא איכזב אותי. הספרים שלו מתרחשי באירופה של שנות ה- 30 - 40 על רקע ההכנות למלחמת העולם השנייה ובמהלכה. הוא מצליח לקחת נושאים שכבר לעוסים ולהפוך אותם למעניינים ומרתקים. הספר שהכי זכה לצומי הינו "מרגלי הבלקנים" שמתרחש בסלוניקי ומתאר את סיפורו הפחות מוכר של נתיב הבריחה של יהודים מאירופה הנאצית לטוריקה דרך יוגוסלביה ויוון. הנה ראיון עם פורסט בנושא. פורסט הינו אמריקני שחי הרבה זמן באירופה, ונחשב ל"יורש" של גרהאם גרין ולה קארה, בגלל האיכות הספרותית הגבוהה של ספריו וגם בגלל הציניות של הגיבורים שלו שלעיתים קרובות הופכים לגיבורים בעל כורחם. פורסט גם הצליח בעיני לכתוב תיאור מאוד ריאליסטי של עבודת הריגול ב dark star  שיש לו גם תיאור מעניין של רדיפות אנשי הביון היהודים הרוסים על ידי סטאלין.   

עוד אמריקני שמושפע מהסגנון האנגלי הוא כותב הקומיקס והסופר גרג רוקה. לפני מספר שנים הייתי בהרצאה של עופר ברנשטיין שבו הוא הציג לי את  Queen and Country  ולא הצטערתי כשיישמתי את המלצתו. הסדרה הזאת מושפעת מסדרה בריטית עלומה משנות ה- 70. מקליפ קצר שמצאתי אפשר לראות שזו סדרה מאוד אנטי ג'יימס בונד. שם הסדרה לקוח כמובן מהמוטו של ארגוני הביטחון האנגלים - למען המלכה והממלכה.

 רוקה מצטיין בדמויותיו הנשיות, שהן חזקות ואמיצות אבל עדיין רגישות. הסוכנת הבריטית שהיא גיבורת הסדרה טארה צ'ייס היא בין הדמוית האהובות עלי. גם כשלפעמים רוקה חוטא קצת בפשטנות פוליטית או בטיפה סטריאטיפזיציה בייצוגי "מיעוטים אתניים", הסדרה מאוד מותחת ומהנה לקריאה. חלק מהמותחנים שלו תורגמו לעברית, אבל לא יצא לי לקרוא אותם. יש לסדרה גם המשכים ספרותיים, אבל שוב עוד לא הספקתי לקרוא אותם.

לסיום עוד כמה המלצות לקומיקסים של ריגול:

ממש לאחרונה יצא ספרו של אנטוני ג'ונסון, שבעבר המלצתי על "wasteland " שלו (שעדיין מתמשך ועדיין מעולה) The coldest city המתרחש בברלין ימים האחרונים לפני נפילת החומה. הספר מותח ומאתגר, ובלי לספיילר יש לו טוויסט מעולה בסוף שקצת מזכיר את "החשוד המיידי". הוא כמובן מהווה מחווה לספרו של לה קארה "the spy who returned from the cold " אבל מעדכן את הארועים לעשרים שנה קדימה. שלא במפתיע, יש קשר בין Queen and Country לספר זה-בראיון איתו ג'ונסון מציין שהוא כל כך נהנה משיתוף הפעולה עם רוקה בכתיבת סיפור ריגול, שהוא רצה לכתוב אחד משלו. התקטננטת קטנה שהפריעה לי- בעוד שרוקה בתור אמריקאי מתאמץ בכתיבת דיאלוג אנגלי אותנטי עם שימוש בסלנג אנגלי כמו "bloody" ו"bastard" , אנטוני שהוא אנגלי מכניס לעיתים סלנג אמריקאי כמו Bullshit - בעוד שבעשורים האחרונים האנגלים משתמשים יותר ויותר בסלנג אמריקני, אני לא חושבת שזה נכון לגבי 89'. זה די מפתיע שכותב אנגלי לא שם לב לדקויות האלה.

ישנם מספר קומיקסים ממש טובים שמלבים אלמנטים מד"ב עם סיפורי ריגול. המוצלח שבהם הינו Who is Jake Ellis ? שמשתמש בקלישאה של אדם שמתעורר ללא זיכרון בצורה חדשה ורעננה. עם סיפורים שמתרחשים ברחבי העולם ואמנות בסגנון נואר אלגנטי, זה לא מפתיע שהסדרה מאוד הצליחה. היה לה ספר אחד והיא הייתה אמורה להמשיך (מכיוון שהסוף נשאר די פתוח) אבל משום מה לא מצאתי שום מידע עליה בחצי שנה האחרונה.

Mind Managment הינה סדרה שמבוססת על ניסויים אמיתיים שערכו הסי איי איי והק.ג.ב בשנות ה- 60 על שיטות על חושיות. במציאות נסויים אלה כשלו לחלוטין (הסיפור מתועד בספר/סרט) "גברים שבוהים בעזים" (כן, שוב עם ג'ורג' קלוני), אבל בגירסא של מאט קינדט מתנהלת מלחמה קרה בשימוש של כל מיני שיטות שליטה מוחיות. הסגנון האמנותי של קינדט מאוד שונה מזה המזוהה עם ז'אנר הריגול - ציור "מלוכלך" בצבעי פסטל, כאשר הוא משאיר בכוונה את הסימונים של ה- Guidelines והסקיצות. הנה הצצה לגליון הראשון.  בנתיים יצאו רק 4 חוברות וקשה להגיד לאיפה זה בדיוק הולך, אבל אני אוהבת את האופי הסוראליסטי והקצת מופרע של הסדרה הזו. קינדט מכבד את האינטלגנציה של קוראיו בכך שהוא מוסר רק חלקים מהפזל וכמו הגיבורה שלו הקורא עובר תהליך בחיבור החלקים יחדיו.

וואו הסקירה הזו התארכה הרבה מעבר למצופה- וכמובן שלא הספקתי לציין פה את כל הספרים/סרטים/קומיקס וסדרות הטלוויזיה המוכרות לי שעוסקים בריגול. זהו באמת נושא רחב ומעניין שג'יימס בונד הוא רק קצה הקרחון שלו. (אגב אחד הסרטים הגרועים שצפיתי בו היה "קוונטם של נחמה". סרט שמצולם מאוד יפה אבל עם עלילה מטופשת למדי שיום לאחר שציפיתי בו כבר לא ממש זכרתי על מה היה). אם למישהו בא בהערת להרחיב, אשמח לשמוע עוד המלצות או הסברים למה ג'ורג' קלוני אוהב לשחק מרגלים.