אחרי הפוסט שלקח לי כמה ימים לכתוב, החלטתי לכתוב פוסט קצר ולעניין.

נכון שכתבתי את זה קודם, אבל הפעם זה הולך לקרות: הקומיקס שלי יושק עד סוף השבוע. סיימתי את העמוד הראשון, וכרגע אני עובדת על עמוד שער. אני ממש מתרגשת לקראת הארוע, מה עוד שכפי שהסברתי לידיד שלי מדובר בהתחייבות לטווח ארוך שהולכת להעסיק אותי מינימום שנה וככל הנראה שלוש שנים. הדומיין שלי זמין כעת, וזה נחמד שאני יכולה להגיד בנונשלנטיות "האתר שלי".

 עוד משהו שמעורר בי עניין הוא ערוץ היוטיוב שפתחתי -http://www.youtube.com/user/NegitveSpaces?feature=mhee. בעיקרון עשיתי את זה כדי לתמוך בבלוג, אבל הסתבר להפתעתי שלסרטונים שהעלתי יש ביקוש (אמנם ביקוש קטן מאוד - אבל יותר ממה שחשבתי). גיליתי שליטיוב יש אחלה כלים אנליטיים (שלא במפתיע - זה פיתוח של גוגל אחרי הכל), ועשיתי כל מיני דברים לשפר את הקידום של הסרטונים.  עוד צעד בדרך להפוך לאיפריית מדיה אינטרנטית .... אני גם משלבת את הכלים של גוגל אנליטיקס באתר שלי, ואני בהחלט מתכוונת להשתמש בידע שצברתי בשיעורי  קידום האתרים שלמדתי. השבוע ביקרתי בשנית בפסטיבל באלבסטה, וצילמתי סרטונים נוספים, שאעלה אותם כשיהיה לי זמן. היה כיף אם כי צפוף בטירוף - יותר מפעם שעברה. ממש חבל לי שההתנגדות של החרדים וחלק מהסוחרים תמנע את חזרתה של היוזמה המקסימה הזאת, ואני מקווה ששנה הבאה יצליחו להפוך את ההחלטה לסגור את הפסטיבל.

הייתי השבוע במוזאון ת"א, ושם ביקרתי בתערוכה מקסימה של ציירת לא מאוד מוכרת מהדרום בשם אורית אקטע-הילדסהיים. נחמד שיש ייצוג לפריפריה לשם שינוי במוזיאון הזה. חלק מהתערוכות מעניינות, חלקן לא משהו, אבל לפחות המיזוג עובד טוב ונעים להסתובב במוזאון. אחרי זה הלכתי לראות את "עלייתו של האביר האפל", שדי אימת את הצפיות שלי - נחמד, אבל לא מדהים. חיבבתי את אן האת'אווי בתור קאטוומן, וטום הארדי עושה עבודת משחק מעולה שנשענת כמעט נטו על הקול שלו, אם כי הנוכחות הפיזית המאיימת מסייעת כמובן. אני כיום קוראת קומיקס שמתרחש ב"עולם" של בטמן , "גות'האם סנטרל", שמתמקד במחלק פשעים חמורים בגות'האם, שגם בסרט זה המשטרה קיבלה ייצוג מוצלח בזכות דמותו של רובין, במשחקו של ג'וזף גורדון לוויט המוכשר (אני מודה שלא זיהיתי אותו. הוא התבגר הרבה מאז הסרט האחרון שצפיתי בכיכובו). "סנטרל" הינה שיתוף פעולה בין שני כותבים חביבים עלי, גרג רוקה שציינתי בפוסט האחרון (I spy 2) ואד ברובייקר, שכתב את "סליפר" ו"קרימינל". הסדרה הופכת את היוצרות - באטמן והסופר נבלים הם דמוית משניות (שאליהם מתייחסים השוטרים כ"פריקים") והזרקור עובר להתמקד על דמויות שוליות בד"ך. יש מחווה ברורה ל"רצח משחור ואדום" בשימוש של הלוח במרכז החדר, והמרכזיות של הדינמיקה שנוצרת בין זוגות הבלשים המצוותים זה לזה. יש שילוב טוב של הסגנון ה"הארדבוילד" של ברובייקר וחוש האמפטיה של רוקה בעיצוב דמוית עגולות. אפילו הדמוית הכי "פחות חשובות" כמו סטייסי, הבחורה שמדליקה את הזרקור של בטמן זוכות לקבל קול ייחודי, והמסר שחוזר שוב ושוב בסדרה היא שכל אחד הוא חשוב, לא רק הגיבורים והנבלים.  הסדרה זכתה לביקורות מהללות אך בוטלה בעקבות מכירות חלשות. חלק מהדמויות שהומצאו בה קיימות ב "52" , הריבוט של די סי אליו התייחסתי בעבר.

אז זהו לבנתיים. אחזור כשאסיים את העבודה על הקומיקס וכמובן שיופיע כאן לינק אליו.