אחרי סוף שבוע שבמהלכו עמלתי על סיום דף השער לקומיקס שלי ( מתישהוא לקראת 11 בלילה אתמול ויתרתי והחלטתי להעלות אותו כמו שהוא, למרות שכמובן שעכשיו אני רואה שיש מה לשפר. קללת הפרפקציוניזם). בצד שמאל מתחת לרשימת הקטגוריות הוספתי לינק אליו. בהמשך היום יתעדכן הדף הראשון. הוא כנראה יתעדכן פעם בשבוע, לקראת סופו - אני עוד לא סגורה על מתי בדיוק. למי שלא בא להרשם אצל המארח ( comic fury)  שאגב יש לו כמה אחלה וובקומיקסים אחרים אפשר להירשם לעדכונים של הקומיקס עלי ידי לחיצה על כפתור ה RSS פיד בתחתית העמוד.

ועכשיו שסיימתי (לבנתיים) לגבי זה אפשר להתייחס לדברים החשובים בחיים, שזה כמובן מוזיקה. הקיץ בא לסופו, ואפשר לדעתי כבר לסכם אילו דברים חדשים יצאו שקיבלו הרבה הייפ, והאם ההייפ הזה מוצדק או לא.

אז נתחיל ב"להקה האינדית הנבחרת של גלגל"ץ". פעם ב- מחליטים קברניטי גלגל"ץ שניתן להשמיע להקה מסוימת בפלייליסט במהלך היום שהיא קצת שונה מהרגיל. אני עוד לא הצלחתי להבין את הלוגיקה למה הם מתלבשים על שיר מסוים ולא אחר כמו למה ברייט אייז  כן (וגם אז זה היה רק שיר אחד שלו, שהבנאדם היה פעם מוציא אלבום בממוצע פעם בשנה) אבל מאונטין גאוטס אף פעם לא , למרות שיש להם סגנון דומה למדי. בכל מקרה השירים האלה בדרך כלל עובדים כעלה תאנה כשאשר מישהו טוען שהם נתקעו עם שירים של דייר סטרייטס ושלמה ארצי. הקיץ זה היה "פיורטי רינג", להקה שגם זכתה להייפ יוצא דופן גם בפיצ'פורק ואתרי היפסטרים אחרים. הנה דוגמא במקרה שפיספסתם

לומר את האמת אני קצת פחות מתלהבת. הם מזכירים לי גרסא פופית של עוד להקה קנדית כמוהם, סטארס (שגם בעבר המלצתי עליה). אני לא חושבת שהם מיוחג'ים כל כך כמו שהרבה אנשים חושבים. מה שכן, הם מספיק נגישים שישמיעו אותם בגלגל"ץ ואני מעדיפה לשמוע אותם שם מדברים אחרים, כך שהכל יחסי. יש שימוש בביטים יחסית "היפ הופיים" שמזכירים את טימבלייק או הנפטונז וזאת הסיבה לדעתי להתלהבות מהם. גם השם בעברית נטול ההקשר שיש לו בארה"ב/קנדה - לאוונגליסטים נוצרים יש סוג של תנועת נוער שבה צעירים לובשים טבעת כדי להצהיר על מחויבותם להמנעות מסקס לפי החתונה. כמובן שאף אחד לא בדק כמה טבעות נשרו בדרך לחתונה, או כמה אנשים לובשים טבעות גם אחרי שהם עשו סקס, כך שההיעילות של "טבעות טוהר" די שנוייה במחלוקת.  

עוד פצצת הייפ שקצת יותר קולעת לטעמי האישי הוא האלבום החדש של פאשן פיט. למי שמתגעגע ל MGMT ומוכן לסבול צפצופים שעברו עיבוד באוטוטיונס שהם פופיים למדי, זה נראה לי אחלה תחליף. הרבה דובר על הרקע של האלבום - בעקבות הצלחתו של אלבום הבכורה שיצא מקודם סולן הלהקה שסובל מממניה-דיפרסריה עבר משבר שאילץ אותו להתאשפז. אבל למרות שהמשבר נוכח במילים של השירים, המוזיקה כל כך קופצנית ועליזה שלא כל כך שמים לב לזה, והאווירה שלו לדעתי קייצית למדי. בקליפ הזה משחק אחד הבמאים האהובים עלי - פיטר בוגדנביץ'. ריספקט. 

עוד מוזיקאי עם אלבום שני מצליח הוא טווין שאדו. הפעם הוא לוקח את השפעות האייטיז לסאונד שמכיר "קלסיקות" פופ כמו דוראן דוראן וטירז פור פירז. בניגוד להרבה אמני אינדי, הבחור כלל לא ביישן ואפילו יש לו קצת מהרברבנות של עולם ההיפ הופ, כפי שיצא בראיון שבו הוא הסביר שהוא מצולם כמו ג'יימס דין בעטיפה כי הוא בחור שנראה טוב. משהו ששווה לשים לב אליו הוא הייצוג האוהד לאלימות שחורה (במסגרת מחווה לספר כנראה על תרבות אופנוענים, שטווין שאדאו הרבה פעמים ציין שמהוה לו השראה), דבר שהולך וגובר בקליפים ככל שאנשים שחורים משתלבים במוזיקת האינדי. השיר הזה ממכר לאללה ואין לי ספק שהאלבום הזה מקרב את טווין שאדאו למיינסטרים.

עוד קליפ ששואב השראה מספר ("העזרה" למי שלא קרא עדיין) וגם קצת ממשפחת סימפסונס - הדג למי שייזהה -שמציג אלימות שחורה באור אוהד הינו הקליפ החדש של סנטיגולד. היא לא כל כך מוכרת בארץ אבל בחו"ל היא זוכה להערכה על כך שהיא מצליחה לשלב אינדי עם היפ הופ, קצת כמו MIA - כמ למשל בשיר אחד שלה מתארחים קניה ווסט ולייקי לי - שני נציגים מסגנונות שונים. יש לשיר הזה גם מסר יפה של מחאה חברתית,בהמשך לפוסט הקודם שהעלתי בנושא.

אם להישאר בתחום המסרים החברתיים, הנה קליפ שמציג את השתלשלות חייה של אישה בכמה דקות - חיים של עוני, חשיפה לאלימות פיזית ומינית עד לסוף עוצר הנשימה. שכחתי להכניס את הלהקה הזאת בפוסט על מוזיקה סקוטית, אז הנה התיקון לכך. המילים מציגות תחושה של תלישות חברתית בצורה מעולה "היא נולדה לקבר... היא החוליה שזזה מהמקום בעמוד השדרה של החברה... היא המעלית המקולקת". לפחות הסיום אופטימי - לא הכל אבוד.

הקליפים של other lives כבר הופיעו בסיכום במוזיקה השנתי שלי, אז הנה עוד אחד איכותי - וגם בתור בונוס סופגים קצת תרבות בציור של רובנס

זמרת שאני אוהדת כבר הרבה זמן, אבל שלאמר את האמת טיפה איכזבה באלבומים האחרונים, היא קאט פאואר. השם שלה כל כך מגניב שאני מקנאה בה שהיא חשבה עליו קודם. עכשיו היא חיה במיאמי ונראה שהחיים שלה קצת יותר מאושרים, והסינגל הראשון של האלבום החדש שלה מאוד מסקרן לדעתי. מבחינה של תוכן הא קצת מזכיר לי את "מיגל" של עלמה זוהר בתור פנטזיה רומנטית על גבר אינדיאני אבל כרגיל אצל פאואר יש גם צד אפל לפנטזיה. הרמיקס של מפיק האלבום עושה לשיר רק טוב.

ואחרון חביב בגזרת ההיפסטרים הינם ה - xx . כשיצא האלבום הקודם הרגשתי שהוא סבל מהערכת יתר מטורפת. חשבתי שזה נחמד אבל לא מדהים. אבל אני מודה שהקליפ החדש (שמשעמם למדי ויזואלית) מאוד יפה מבחינה מוזקלית, וצריך לתת מחמאות למי שמרוויח אותן.

ולסיום של הפוסט הזה - סיגור רוס ממשיכים להוציא קליפים מהממים לשירים שלהם, במסגרת פרויקט בו מסרו לקולנוענים/אמנים להכין קליפים בלי שום ידע מוקדם איך זה ייצא. קליפ שמושפע מאינסטגרם עם הפילטרים הצהובים שלו ומצולם כמעט כולו בלונג שוט מלמעלה -בחירה יוצאת דופן ללמדי. הקליפ הזה איכשהו מרגיש מאוד קייצי, בגלל האור והקלילות של הדמות הרצה. יש לשיר הזה קליפ נוסף לא פחות יפה עם שימוש בקוד מורס, אבל לא רציתי להתיש עם אותו שיר פעמיים, אז בהזדמנות אני ממליצה לחפש את הגירסא השנייה, שהיא דווקא חורפית מאוד עם שלג שנופל.

כמו שציינתי, אתר פיצ'פורק מתמחה ביצירת הייפ היפסטרי. לכן משעשע למדי לקרוא את הרשימות של האלבומים שגולשי האתר (ואני בינהם) בחרו לחגיגת 15 שנה של האתר. יש שם אלבומים מעולים, וכמה שלטעמי די אובררייטיד (ארקייד פייר במקום 3 למשל או הסטרוקס במקום 5 - שניהם אלבומים שאני מחבבת אבל עדיין לא הייתי שמה אותם בטופ 10 שלי). בגלל ההדגשה ההיפסטרית, ברוקלין מקבלת את אותה כמות התייחסות שלמשל ערים אחרות בארה"ב מקבלות - שבתכלס מדובר בשכונה בניו יורק או שסקוטלנד בתור מעצמת אינדי זוכה להתייחסות נפרדת משאר הממלכה המאוחדת. כמה בחירות תמוהות למדי יכולות להעלות דיון על ההבדלים בין גברים לנשים למשל (ועל כך שנשים הן מיעוט עדיין אצל ההיפסטרים - רק 12% מאלה שענו על הסקר).  אף זמרת לא מופיעה ברשימות של הגברים בעוד שאצל הנשים רג'ינה ספקטור ומירה זוכות לייצוג מכובד. נשים גם דירגו מוזיקה "עדינה" עם תזמורים קלאסיים במקומות גבוהים יותר, ואילו לגברים יש העדפה להבי מטאל ואלקטרטניקה שלא  היו נפוצים ברשימות של הנשים.  לפחות לגבי רדיוהד שתופסים את המקום הראשון יש קונצנזוס מקיר לקיר שחוצה גבולות של מגדר וגיל, דבר שאני לא יכולה ממש להתווכח איתו. 

גם מבחינת פילוח גאוגרפי יש תוצאות משעשעות למדי - הידעתם שהיפסטרים רוסים אוהבים את מדונה? בשביל הכבוד הלאומי ראוי לציין שארצנו הקטנטונת מיוצגת ברשימה (והיא באמת הארץ הכי קטנה שם), ולמקרה שתהיתם - פה מאוד מאוד אוהבים את רדיוהד, ומשום מה גם את אלבו, שהם חיקוי מוצלח למדי שלהם למיטב זכרוני לא מופיעים ברשימות אחרות. לשמחתי גם להקות קצת פחות מוכרות מופיעות אצל הישראלים - כמו גריזלי בר ויו לה טנגו. אפשר בכיף להעביר כמה שעות בצפייה בפילוחים השונים של הסקר הזה, שנכנס לדקוית רבות.